הטוב ביותר שהכסף לא יכול לקנות

ירוק – עבר הגהה

כתום – דרוש הגהה

ללא סימון – תרגום של בן רוחלנקו שלא עבר הגהה

הטוב ביותר שכסף אינו יכול לקנות – מעבר לפוליטיקה, עוני ומלחמה

ז’ק פרסקו

מבוא

פרק 1 – עיצוב לעתיד

פרק 2 – ערכים משתנים בתרבות מתהווה

פרק 3 – שפה רלוונטית

פרק 4 – מאמונות טפלות למדע

פרק 5 – חזיתות חדשות של שינוי חברתי

פרק 6 – חוסר האנושיות של השיטה המוניטרית

פרק 7 – כשכסף הופך ללא-רלוונטי

פרק 8 – השלב הבא של האבולוציה: אינטיליגנציה מלאכותית

פרק 9 – כשממשלה הופכת למיושנת

פרק 10 – מי יקבל את ההחלטות

פרק 11 – מקורות נקיים של אנרגיה

פרק 12 – שינוי טבע האדם

פרק 13 – טכנופוביה בעידן קיברנטי

פרק 14 – חינוך: מוחות מתהווים

פרק 15 – ערים חושבות

פרק 16 – סגנון חיים בעתיד

פרק 17 – אפשרויות העתיד

פרק 18 – חזיתות האוקינוס של המחר

פרק 19 – מעבר לאוטופיה

פרק 20 – הכיוון של פרוייקט ונוס

מבוא

מעטים ההישגים הטכנולוגים המרשימים יותר מהיכולת שלנו לראות את כוכב הלכת שלנו מן החלל החיצון. הכדור היפייפה התלוי לנגד הריק השחור של החלל הופך את הקשר המשותף שקיים בין מליארדי בני האדם לברור.

התודעה הגלובלית הזו מעוררת השראה באנשים שיצאו לחלל אשר בתורם מספקים הארות ריגשיות ורוחניות. תצפיותיהם מן החלל החיצון מעוררות בהם את ההבנה הגדולה שכל אלו החולקים את כדור הארץ שלנו מרכיבים קהילה אחת. הם חושבים שנקודת מבט זו תעזור לאחד ת אומות העולם כדי לבנות עתיד שוחר שלום לדור הנוכחי ולאלה שיבואו אחריו.

משוררים, פילוסופים וסופרים רבים מתחו ביקורת לגבי הגבולות המלאכותיים המפרידים בין אנשים המעסיקים עצמם ברעיון של לאומיות.  על אף חזונותיהם ותקוותיהם של אסטרונאוטים, משוררים, סופרים ואנשי חזון המציאות היא שאומות נמצאות במלחמה מתמדה זו עם זו, ועוני ורעב רווחים במקומות רבים ברחבי העולם, כולל בארצות הברית.

עד כה, אף אחד מהאסטרונאוטים אשר הגיעו בחזרה לכדור הארץ עם התודעה החברתית החדשה הזאת לא הציע להתעלות מעל למגבלות העולם באמצעות עולם בו גבולות לאומיים לא קיימים. כל אחד מהם נשאר נאמן למדינת הלאום שלו ולא מעז להביט מעבר לפטריוטיות – “המדינה שלי, צודקת או טועה” – משום שבכך עשוי לסכן את עמדתו.

רוב הבעיות שאנו ניצבים בפניהם היום הם פרי מעשה ידינו. עלינו לקבל שהעתיד תלוי בנו. התערבויות מצד דמויות מיתיות או מצד דמויות אלוהיות בחלוקים לבנים שיורדות מן העננים או מצד מבקרים מעולמות אחרים, הן אשליות שלא יכולות לפתור את הבעיות של עולמנו המודרני. עתיד העולם הוא באחריותינו ותלוי בהחלטות שאנו מקבלים היום. אנו הישועה או האבדון של עצמנו. פתרונות העתיד והצורה שבה הוא יראה תלויים לחלוטין במאמץ המשותף של כל האנשים העובדים יחד.

המדע והטכנולוגיה דוהרים אל העתיד וחושפים אופקים חדשים בכל התחומים. תגליות והמצאות חדשות מופיעות בקצב שטרם נראה בהיסטוריה וקצב השינוי ימשיך לגבור בשנים הבאות.

למרבה הצער, ספרים ומאמרים מנסים לתאר את העתיד עם רגל אחת נטועה בעבר, ומפרשים את העתיד עם התפיסות והטכנולוגיה של היום. רוב האנשים מרגישים בנוח ופחות מאויימים מנקודת מבט זו על שינוי. אך הם לרוב מגיבים בצורה שלילית להצעות לשינוי בדרך שבה הם חיים. מסיבה זו, כאשר מדברים על העתיד, מעטים בוחנים או דנים בשינויים במבנה החברתי שלנו, שלא לדבר על הערכים שלנו. אנשים רגילים למבנים ולערכים של ימי קדם, בהם הלחצים ורמות ההבנה שלנו היו שונות. סופר הרוצה להוציא את ספרו לאור מתרחק מנושאים ריגשיים ושנויים במחלוקת שכאלו. אך אנו מרגישים שזה הזמן לצאת מהקופסא הזו. בספר זה אנו נחקור בחופשיות עתיד חדש – כזה שניתן להשיג באופן מציאותי ואינו ראיית השחורות אשר מוצגת לעיתים קרובות כל כך כיום.

מעטים יכולים לדמיין מבנה חברתי שמאפשר סגנון חיים “אוטופי” ביחס לסטנדרטים של היום, או שסגנון חיים זה יוכל להיות זמין לאדם ללא זעת אפו.

עם זאת, תודות למכונות חוסכות העמל שלנו ולשאר חידושים טכנולוגיים, סגנון החיים של אדם ממעמד הביניים כיום עולה בהרבה על סגנון החיים שמלכי העבר יכלו לחוות.

מאז תחילתו של עידן המכונות, הייתה האנושות ביחסי אהבה\שנאה עם המכשירים המכניים שלה. אנחנו אולי אוהבים את מה שהמכונות עושות עבורנו, אך לא את מה שהן עושות לנו. הן לוקחות מאיתנו את אמצעי הפרנסה, ולפעמים את תחושת המשמעות שלנו, שמקורה באלפי שנים שבהם עבודת כפיים הייתה האמצעי העיקרי להשגת צרכי האדם.

רבים חוששים שמכונות הופכות יותר ויותר מסובכות ומתוחכמות. בשעה שהתלות בהם גדלה, אנו מוותרים על חלק רב מעצמאותנו  ומתחילים להדמות להם, כיצורים אוטומטיים נטולי להט או רגש שמטרתם היחידה היא לעבוד, לעבוד לעבוד. יש החוששים שהילדים המכניים הללו עשויים לפתח שכל ורצון משל עצמם ולשעבד את האנושות.

רבים דואגים לגבי קונפורמיות, וחוששים שמא ערכינו והתנהגותנו ישתנו במידה כזו שנאבד את אותן התכונות ההופכות אותנו לאנושיים. מטרת הספר הזה היא לחקור חזונות ואפשרויות לעתיד אשר יטפחו צמיחה והישגים אנושיים, ויהפכו את אלו למטרה הראשית של החברה. אנו נדון באפשרויות והתפקידים הרבים שיהיו לאינדווידואלים בעידן הקיברנטי הזה, אשר בו עולמנו נבנה מחדש על ידי מכונות מדהימות ומפוקח על ידי מחשבים.

רוב הסופרים של המאה העשרים שהציגו חזון לעתיד סונוורו על ידי אגו לאומי או אגוצנטריות ולא תפסו את החשיבות והמשמעות של שיטות המדע כפי שהן יכולות להיות מיושמות על המערכת החברתית.

על אף שנדמה שההתמקדות העיקרית של ספר זה היא בטכנולוגיה של העתיד, מה שמעסיק אותנו יותר מכל היא ההשפעה שתהיה לעולם קיברנטי לחלוטין על האנושות ועל היחיד. כמובן שאיש אינו יכול לחזות את העתיד במדויק. יש פשוט יותר מידי משתנים. המצאות חדשות, אסונות טבעיים או מעשי ידי-אדם ומחלות חדשות ובלתי נשלטות יכולים לשנות את מהלך הציוויליצזיה. בעוד אין אנו יכולים לחזות את העתיד, אנו לבטח נחיה אותו. כל החלטה שאנו מקבלים – או לא מקבלים – שולחת את אדוותיה אל העתיד. בפעם הראשונה יש לנו את היכולת, את הטכנולוגיה ואת הידע לכוון את האדוות הללו.

העידן הקיברנטי הקרב, אם ייושם בצורה הומנית, יוכל להביא לאיחוד של הטכנולוגיה והקיברנטיקה לכדי סינרגיה שתעבוד בשביל כל בני האדם. הוא יוכל להשיג עולם ללא רעב, מלחמה ועוני – עולם שהאנושות כשלה להשיג במהלך ההיסטוריה. אך אם הציוויליזציה תמשיך בדרכה הנוכחית, אנו פשוט נחזור שוב על אותן הטעויות.

אם ניישם את מה שאנו כבר יודעים על מנת להעצים את החיים על פני כדור הארץ, נוכל להגן על הסביבה ועל התהליכים הסימביוטים של מערכות החיים. חובה עכשיו לארגן מחדש בצורה אינטיליגנטית את ענייני האדם כך שנחיה בתוך גבולות המשאבים הזמינים. ההצעות בספר זה מראות פוטנציאל חסר גבולות שטרם מומש ביישום העתידי של טכנולוגיות חדשות, בו הבריאות, האינטלקט, והרווחה שלנו מעורבים. הפוטנציאל הזה אינו רק במובן חומרי, אלא מערב גם דאגה עמוקה של אדם אחד לרעהו. רק בדרך זו יוכלו המדע והטכנולוגיה לתמוך בציוויליזציה משמעותית והומנית.

רבים מאיתנו החושבים ברצינות על העתיד של הציוויליזציה האנושית מכירים תרחישים חמורים של המילניום החדש הזה – עולם של כאוס ואי-סדר גוברים, אוכלוסיה שמספרה גדל במהירות מרקיעה שחקים, ומשאבים טבעיים מדלדלים. ילדים כחושים בוכים מתוך ערים וכפרים נרקבים עם פה פעור ובטן נפוחה מתת-תזונה ומחלות. באזורים שופעים יותר, זחילה אורבנית, זיהום אויר ומים, ופשע מתגבר גובים את מחירם מאיכות החיים אפילו לאלו שמחשיבים עצמם מנותקים מתנאים אלו. אפילו העשירים במיוחד נמצאים בחסרון עצום משום שהם כושלים לתפוס את הנזק שיוצרת טכנולוגיה המיושמת ללא דאגה חברתית.

בהנתן ההתקדמויות במדע ובטכנולוגיה במשך מאתיים השנים האחרונות, אדם עשוי לשאול: “האם זה חייב להיות ככה?” אין ספק שישומם של המדע והטכנולוגיה יכול לשאת אותנו בביטחה אל העתיד. מה שנדרש הוא שינוי בכיוון ובמטרה שלנו. הבעיה העיקרית שלנו היא חוסר הבנה מה זה אומר להיות אנושי ושאנחנו לא נפרדים מהטבע. הערכים, האמונות וההתנהגות שלנו הם חלק מחוקי הטבע, באותה מידה כמו כל תהליך אחר. כולנו חלק אינטגרלי משרשרת החיים.

בספר זה אנו מציגים חזון חלופי לציוויליזציה עולמית חדשה ובת קיימא שלא דומה לאף מערכת חברתית שהייתה בעבר. על אף שחזון זה מתומצת מאוד, הוא מבוסס על שנים של לימוד ומחקר ניסויי. אנו קוראים לעיצוב מחדש, ישיר ופשוט, של התרבות שלנו, שבו הבעיות עתיקות היומין של מלחמה, עוני, רעב, חוב וסבל מיותר לא רק נתפסים כניתנים למניעה, אלא כבלתי מתקבלים על הדעת לחלוטין. כל דבר פחות מכך יביא להמשך של אותה רשימת בעיות הטבועות במערכת הנוכחית.

פרק 1 – עיצוב לעתיד:

העתיד הוא נזיל. כל פעולה, כל החלטה וכל התפתחות יוצרת אפשרויות חדשות ומבטלת אחרות. אך עלינו להנחות את העתיד. בעבר, שינוי היה מתרחש באיטיות כה רבה שהדורות ראו שינויים מינימליים בעסקי ההשרדות היומיומיים. מבנים חברתיים ונורמות תרבותיות נותרו ללא שינוי במשך מאות שנים.

במהלך חמישים עד מאה השנים שעברו הטכנולוגיה והשינויים החברתיים תפסו תאוצה כזו שממשלות ותאגידים מחשיבים היום ניהול שינויים כתהליך ליבה.

מאות  ספרים מתייחסים לשינויים טכנולוגיים, ניהול תהליכים עסקיים, פרודקטיביות אנושית ועניינים סביבתיים. אוניברסיטאות מציעות תארים מתקדמים בנושאי ציבור וסביבה. כמעט כולם מתעלמים מהאלמנט העיקרי במערכות האלו – בני אדם, המבנים החברתיים והתרבות שלהם. טכנולוגיה, מדיניות ואוטומציה לא שווים דבר עד שאנשים מקבלים אותם ומשתמשים בהם בחיי היום-יום. ספר זה מציע תוכנית לאיחוי מודע של אלמנטים אלו לעתיד בר קיימא לכולם, ובנוסף, לשינוי יסודי בדרך שבה אנו מתייחסים לעצמינו, אחד לשני ולעולמינו. כל זאת יוכל להתבצע על ידי שימוש בטכנולוגיה ובקיברנטיקה כשהם מיושמים עם דאגה לאדם ולסביבה, על מנת לשמור, להגן ולעודד עולם יותר הומני לכולם.

כיצד ניתן לבצע מטלה כה כבירה? ראשית, עלינו לסקור ולקטלג את כל משאבי כדור הארץ הזמינים. דיבור על מה במחסור ומה בשפע הוא סתמי, עד שנמדוד את המשאבים שלנו בפועל. עלינו להתחיל במה שקיים בכדור הארץ. המידע הזה חייב להאסף כדי שנדע את הפרמטרים לפיתוח טכנולוגי וחברתי בדרך הומנית.

מטלה זו יכולה להתבצע על ידי שימוש במחשבים כדי לעזור בהגדרת הדרכים ההולמות וההומניות ביותר לניהול ענייני סביבה וחברה. זה למעשה תפקידה של ממשלה. עם מחשבים שיכולים לעבד טריליונים של ביטים של מידע בשניה, טכנולוגיות עכשוויות עולות בהרבה על יכולתם של בני אדם להגיע להחלטות הוגנות ובנות קיימא לגבי הפיתוח והתפוצה של משאבים פיזיים. בעזרת פוטנציאל זה, אנחנו יכולים בסופו של דבר להתעלות מעבר לנוהג של החלטות פוליטיות המתקבלות על בסיס כח ויתרון.

בסופו של דבר, עם אינטיליגנציה מלאכותית, כסף עשוי להפוך ללא רלוונטי, במיוחד לציוויליזציה עתירת אנרגיה שבה שפע חומרי מחסל את התפיסה של מחסור. הגענו לזמן שבו שיטות המדע והטכנולוגיה יכולות לספק שפע לכולם. אין יותר צורך לעכב יעילות באופן מודע באמצעות התיישנות מתוכננת, או להשתמש במערכת הכספית הישנה והבלויה.

למרות שרבים מאיתנו מחשיבים את עצמנו מתקדמים במחשבתנו, אנחנו עדיין נצמדים בעקשות לערכים הישנים של המערכת הכספית. אנו מקבלים, מבלי להניח על כך מספיק את הדעת, מערכת שיוצרת חוסר יעילות ומעודדת חוסרים.

לדוגמא, למרות שדאגות רבות לגבי הרס סביבתי ושימוש לרעה בטכנולוגיה הן מוצדקות, הרבה שוחרי סביבה רואים שחורות לגבי העתיד בהתבסס על שיטות ומחסורים עכשוויים. הם רואים הרס סביבתי מנקודת המבט שטכנולוגיות עכשוויות הן בזבזניות והשימוש בהן לא אחראי. הם מורגלים לרעיונות מיושנים ולכורח הכלכלי של רווחי מכירות והצורך במשיכת לקוחות. למרות שאנו מזהים שההתפתחות הטכנולוגית הלכה בכיוון לא נכון, יתרונותיה גדולים בהרבה מחסרונותיה. רק שוחרי הסביבה הקיצוניים ביותר יפנו את גבם לפיתוחים המועילים של הטכנולוגיה בתחומים כמו רפואה, תקשורת, אספקת אנרגיה וייצור מזון.

אם בכוונתה של הציוויליזציה האנושית להמשיך להתקיים, עליה להתבגר ממנהגה הבזבזני כל כך של זמן, מאמץ והמשאבים הטבעיים שלנו. תחום אחד בו אנו רואים זאת הוא ארכיטקטורה. שימור משאבים צריך להיות משולב לתוך המבנים שלנו.

בעוד שהרבה ערים מנסות אך מתקשות לשלב טכנולוגיות חדשות ויעילות יותר לתוך התשתיות הקיימות, המאמצים האלה קטנים בהרבה מהפוטנציאל הטכנולוגי. לא רק שעלינו לבנות מחדש את דפוסי המחשבה שלנו, אלא גם את רוב התשתיות הפיזיות; מפעלים תעשייתיים, מבנים, נתיבי מים, מערכות אנרגיה, תהליך הייצור וההפצה ומערכות התחבורה, כולם צריכים להבנות מחדש. רק אז הטכנולוגיה שלנו יכולה להתגבר על מחסור במשאבים ולספק שפע אוניברסלי.

אם אנחנו באמת דואגים לסביבה, לאחינו, ורוצים לשים סוף לסיכסוכים טריטוראליים, מלחמה, פשע, עוני, רעב ושאר הבעיות הניצבות בפנינו היום, השימוש החכם במדע וטכנולוגיה הוא הכלי שבעזרתו ניתן לפנות לכיוון חדש – כזה שישרת את כל בני האדם, ולא רק מיעוט נבחר.

המטרה של הטכנולוגיה הזו היא לשחרר בני אדם מעבודות חוזרניות ומשעממות ולאפשר להם לחוות יחסים אנושיים במלואם, דבר אשר נמנע מאנשים רבים במשך זמן רב כל כך. דבר זה דורש עדכון בסיסי של הצורה שבה אנו חושבים על המהות של להיות אנושי. התקופה בה אנו חיים דורשת שנצהיר על כלל משאבי העולם כמורשה המשותפת של כל בני האדם.

בעוד מאה שנה, היסטוריונים עשויים להסתכל אחורה על החברה העכשווית שלנו כתקופת מעבר מהזמנים החשוכים של בורות, אמונות טפלות וכשלים חברתיים, כמו שאנחנו מסתכלים על העולם של לפני כמה מאות שנים. אם נצליח להגיע לעולם שפוי יותר שבו הפוטנציאל האנושי המקסימלי מטופח בכל אדם, הצאצאים שלנו לא יבינו למה העולם שלנו ייצר רק לואי פסטר אחד, תומאס אדיסון אחד, טסלה אחד או סאלק אחד, ולמה ההישגים הגדולים בעידן שלנו היו תוצרם של מעט אנשים.

במבט קדימה אל המיליניום החדש, ואחורה אל הזכרונות הרחוקים ביותר של הציוויליזציה האנושית, אנו רואים שהמחשבות, החלומות והחזונות של האנושות מוגבלים על ידי תפיסה של מחסור. אנו תוצר של תרבות לקויה שמצפה מכל עימות ופעילות להסתיים עם מנצח ומפסיד. הצורך במימון מגביל אפילו את הפיתוחים הטכנולוגיים שיש בהם את הפוטנציאל הטוב ביותר לשחרר את האנושות מחוסרי העבר.

אין אנו יכולים עוד להרשות לעצמנו את המותרות של חשיבה פרימיטית זו. ישנן דרכים אחרות להסתכל על חיינו ועל העולם. או שנלמד לחיות יחד בשיתוף פעולה מלא או שנגרום להכחדתינו שלנו. כדי להבין ולהעריך בצורה מלאה את העידן המתקרב, עלינו להבין את הקשר שבין יצירה ליוצר: את המכונה, ואת האדם, שבעת כתיבת שורות אלה, הוא המכניזם הנפלא ביותר שקיים.

פרק 2 – ערכים משתנים בתרבות מתהווה:

כל ניסיון לתאר את הכיוון העתידי של הציוויליזציה חייב לכלול בתוכו תיאור של האבולוציה האפשרית של התרבות שלנו ללא ייפוי, תעמולה או אינטרסים לאומיים. עלינו לבחון מחדש את הרגלי החשיבה המסורתיים שלנו אם ברצוננו להמנע מהתוצאות שיתרחשו אם לא נתכונן לעתיד. זה מצער שרובנו צופים את העתיד הזה בתוך המסגרת החברתית שאנו נמצאים בה, בשימוש בערכים ומסורות שבאים מהעבר. שנויים שיטחיים מנציחים את הבעיות הנוכחיות. אי אפשר לגשת לאתגרים שעומדים בפנינו בעזרת מושגים נושנים וערכים שכבר אינם רלוונטים.

דמיינו כוכב לכת חדש עם אותה יכולת נשיאה של כדור הארץ, ושאתם חופשיים לעצב כיוון חדש עבור החברה שנמצאת עליו. אתם יכולים לבחור כל צורה או מתכונת. המגבלה היחידה שמוטלת עליכם היא שהעיצוב החברתי חייב להיות מותאם ליכולת הנשיאה של כוכב הלכת הזה. לכוכב הלכת החדש הזה יש מספיק אדמה פוריה, אוויר ומים נקיים, ושפע של משאבים בלתי מנוצלים. זהו כוכב הלכת שלך. ביכולתך לארגן מחדש את כלל הסדר החברתי כך שיתאים למה שאתה מחשיב כטוב ביותר. זה כולל לא רק שינויים סביבתיים, אלא גם גורמים אנושיים, יחסים בין אישיים ואת ההבנייה של החינוך.

זה לא צריך להיות מסובך. זו יכולה להיות גישה לא מבולגנת, שאינה נמצאת תחת נטל שיקולי העבר או המסורת, בין אם הם דתיים או אחרים. זהו פרויקט כביר שמצריך הרבה תחומי ידע שיקבעו את הדרך שבה תושבי הכוכב שלך ינהלו את חייהם – כשמביאים בחשבון למי ולאיזו מטרה הסדר החברתי הזה מעוצב. הרגישו חופשיים להתעלות מעל למציאות ההווה ולהגיע לרעיונות חדשים ויצירתיים לעיצוב עולם העתיד שלכם. תרגיל מלהיב, לא? מה שאנו מציעים הוא לא יותר ולא פחות, מליישם תרגיל זה על העולם שלנו.

כדי להתכונן לעתיד עלינו להיות מוכנים לבחון תפיסות חדשות. זה אומר שעלינו להשיג מספיק מידע כדי להעריך את התפיסות האלו, ולא להיות כמו תיירים בארץ זרה המשווים כל דבר לעיר שממנה באו. כדי להבין אנשים ממקום אחר, עלינו לשים בצד את הציפיות הרגילות שלנו לגבי התנהגות ולא לשפוט על פי הערכים שהורגלנו אליהם.

אם אתם מאמינים שהערכים והמעלות של היום הם סופיים ואבסולוטיים לכל הזמנים והציוויליזציות, אתם עשויים למצוא את תחזיותינו לעתיד מזעזעות ובלתי מתקבלות על הדעת. עלינו להרגיש ולחשוב בצורה רעננה ככל שניתן על האפשרויות הבלתי מוגבלות של דפוסי החיים אותם האנושות יכולה לחקור להשגת רמה גבוהה אף יותר של אינטיליגנציה ומיצוי בעתיד.

למרות שאנשים כמו אפלטון, אדוארד בלמי, ה. ג’י. וולס, קארל מארקס והווארד סקוט ניסו לתכנן ציוויליזציה חדשה, הסדר החברתי הקיים החשיב אותם לחולמים לא פרקטיים עם תכנונים אוטופיים שהיו מנוגדים לטבע האדם. מנגד לחלוצים החברתיים הללו עמד סטטוס קוו של אינטרסים מושקעים, להם היה נוח עם המצב הקיים. האוכלוסיה ברובה, עקב שנים של אינדוקטרינציה, הלכה איתם ללא מחשבה. אינטרסים מושקעים היו שומריו הלא-ממונים של הסטטוס קוו. הראייה והפילוסופיה של המנהיגים עמדו בקנה אחד עם עמדות היתרון שלהם.

למרות התקדמות שהושגה באמצעות חקר מדעי אובייקטיבי ופירוקם של פחדים ואמונות טפלות נושנות, העולם עדיין איננו מקום הגיוני. הרבה נסיונות להפוך אותו לכזה נכשלו עקב אינטרסים אנוכיים של יחידים ומדינות. נורמות תרבותיות המושרשות עמוק, אשר מניחות שמישהו חייב להפסיד כדי שמישהו אחר ירוויח (המחסור באופיו הבסיסי) עדיין מכתיבות את רוב ההחלטות שלנו. לדוגמא, אנחנו עדין נצמדים לרעיון של תחרות, ומשלימים עם פיצוי לא הולם למאמציהם של אנשים (למשל, שכר מינימום) כאשר רעיונות אלה לא מתאימים עוד ליכולות ולמשאבים שלנו, וזאת מבלי לציין את ההשפעה השלילית של תפיסות אלו על כבוד האדם ועל כל אפשרות להתרוממות מצב האנושות.

בנקודת המפנה הזאת של הציוויליזציה שלנו, נראה שהבעיות שלנו מסתבכות על ידי העובדה שרבים מאיתנו עדיין מחכים למישהו, למשיח אולי, לרעיון החמקמק של “האנשים ההם” , או לחייזרים שיצילו אותנו. האירוניה בזה היא שכשאנו מחכים למישהו שיעשה זאת בשבילנו, אנו מוותרים על חופש הבחירה והתנועה שלנו. אנחנו מגיבים, במקום לפעול בקשר לנושאים ואירועים.

העתיד הוא האחריות שלנו, אבל שינוי לא יקרה עד שהרוב יאבד ביטחון ביכולתם של הדיקטטורים ונבחרי הציבור לפתור בעיות. סביר להניח שיהיה צורך בקטסטרופה כלכלית שתוצאותיה סבל אנושי עצום בכדי להביא לשינוי חברתי אמיתי. למרבה הצער, אין זה מבטיח שהשינוי יהיה לטובה.

בזמנים של סיכסוכים בין מדינות, אנחנו עדיין חוזרים ללענות על איומים נתפסים באיומים משלנו, מפתחים נשק להשמדה המונית, ומאמנים אנשים כדי שנוכל להשתמש בהם נגד מי שאנו תופסים כעוינים. הרבה רפורמים חברתיים ניסו לפתור בעיות של פשע מתוך המבנה של המערכת הכספית באמצעות בניית עוד בתי כלא וחקיקת חוקים חדשים. הייתה חקיקה בנוגע לכלי נשק, והתניית “3 פעמים ואתה בחוץ” בניסיון לשלוט בפשיעה ובאלימות . זה השיג מעט מאוד, אך בקשות למימון בניית בתי כלא והעסקת שוטרים נוספים עובדות הרבה יותר טוב בבתי מחוקקים ובמשאלי עם מאשר בקשות למימון חינוך או עזרה לעניים. איכשהו, בעידן של שפע, קיבלנו בצורה אכזרית את העונש כמענה לכל הבעיות. תסמין אחד של חוסר שפיות הוא לחזור על אותה טעות שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה. החברה שלנו היא, במובן זה, משוגעת לחלוטין.

פרוייקט מנהטן פיתח את הפצצה האטומית הראשונה לשימוש נגד אוכלוסיית בני אדם, והתחיל את מירוץ החימוש האינטנסיבי והמסוכן ביותר בהיסטוריה. הוא גם היה אחד הפרוייקטים הגדולים והממומנים ביותר אי פעם. אם אנחנו מוכנים להשקיע כמות כזו של כסף, משאבים וחיי אדם בזמן מלחמה, למה אנחנו לא משקיעים כמות דומה של משאבים לשיפור איכות החיים, כדי לענות על צרכי האנשים בעתיד? אותם האנרגיות שתועלו כלפי פרויקט מנהטן יכולות להיות מופנות לשיפור ושדרוג אורח החיים שלנו, וכדי להשיג ולשמור על יחסים סימביוטיים אידיאליים בין אדם לטבע.

אם השיטה שלנו תמשיך ללא שינויים שכוללים בתוכם דאגה לסביבה ולחברה, אנחנו נעמוד בפני התמוטטות כלכלית וחברתית של המערכת הכספית והפוליטית המיושנת שלנו. כשזה יקרה, הממשלה המכהנת קרוב לוודאי תפעיל מצב חירום או ממשל צבאי כדי למנוע כאוס מוחלט. אני לא תומך בזה, אך ללא סבלם של מיליונים זה יהיה כמעט בלתי אפשרי לנער את השאננות שלנו כלפי דרכי החיים הנוכחיות.

היציאה מימי הביניים

מדענים בתוכנית החלל עומדים בפני אתגרים שונים. לדוגמא, מדעני חלל חייבים לפתח דרכים חדשות לאכול בחלל החיצון. בגדי אסטרונאוטים צריכים לעמוד בוואקום של החלל החיצון, בהבדלי טמפרטורות קיצוניים ובקרינה ועדיין להיות קלים וגמישים מאוד. עיצוב הבגדים החדש הזה אפילו מצריך פיתוח של מערכות שמתקנות את עצמם. האתגר שלהם הוא לקחת חפצים ידועים ולחשוב עליהם בדרכים חדשות לגמרי. בחלל, לדוגמא, בגדים לא משמשים רק לכיסוי הגוף או לקישוט. הם הופכים להיות סביבת מגורים קטנה.

עידן החלל הוא דוגמא טובה לחיפוש אחר דרכים חדשות וטובות יותר לעשות דברים. בשעה שמדענים חוקרים את גבולות היקום, הם צריכים לייצר דרכים וטכנולוגיות חדשות עבור חזיתות וסביבות שטרם נחקרו. אם הם יצמדו לרעיונות של החינוך הראשוני שלהם, חקירותיהם יכשלו. אילו אבותיהם היו מסרבים לקבל רעיונות חדשים, המדעים הפיזיים לא היו מתקדמים הרבה מעבר לעגלה קשורה לסוס.

הרבה מהנדסים, מדענים וארכיטקטים צעירים ניצבים בפני דילמה זו. אמיצים ויצירתיים, הם יוצאים ממוסדות השכלה גבוהה אל העולם כשהם משתוקקים לשינוי. הם באים עם התלהבות גדולה אך לעיתים קרובות נבלמים ומואטים על ידי מוסדות קיימים והאנשים אשר מינו עצמם  להיות שומרי המסורת. לעיתים, חלק מצליחים לצאת מהרעיונות המסורתיים ולהפוך לממציאים חדשניים. הם נתקלים בהתנגדות מפרוטוקולים של עבודה והגבלות אחרות שהיא כה עצומה, שרעיונותיהם הנועזים מופחתים לכדי בנוניות.

רבים מהערכים הדומיננטים שמעצבים את החברה שלנו כיום הם מימי הביניים. לרעיון שאנו חיים בעידן של נאורות או היגיון אין הרבה ביסוס במציאות. אנו מוצפים במידע מהימן אודותינו ואודות כדור הארץ אך אין לנו רמז קלוש לכיצד להשתמש בו. רוב המנהגים ודרכי ההתנהגות שלנו הועברו לנו מימי הביניים.

זה היה קשה לצורות החיים הראשונות לזחול מתוך הרפש הקדמוני מבלי לגרור חלק ממנו איתן. כזה הוא המצב גם עם מערכות ערכים נוקשות. המקום המתאים ביותר לתפיסות מסורתיות הוא מוזיאון או בספרים על ההיסטוריה של הציוויליציה האנושית.

המאה העשרים ואחת תחשוף את מה שרוב האנשים מעולם לא חשדו בו, שלרובינו יש פוטנציאל דומה לאנשים כמו לאונרדו דה וינצ’י, אלכסנדר גרהם בל ומאדאם קירי אם אנו גדלים בסביבה שמעודדות אינדווידואליות אמיתית ויצירתיות. זה כולל בתוכו את כל המאפיינים שנחשבו כמיוחדים ומיוחסים לגנטיקה של אנשים דגולים.

אפילו בחברה הכביכול דמוקרטית של היום, פחות מ4% מאוכלוסיית העולם סיפקה לנו את ההישגים המדעיים והאומנותיים אשר מקיימים מערכות חברתיות.

עיצוב ערכים אנושיים

אנשים בעתיד, על אף שיהיו דומים לאנשים כיום בצורתם החיצונית, יהיו שונים מאוד בהשקפותיהם, ערכיהם וצורת מחשבתם. סדרים חברתיים של העבר שהמשיכו אל תוך המאה ה-21 מייצרים נאמנות וקונפורמיות לממסדים כדרך היחידה לקיים חברה מתפקדת. אין ספור חוקים שלרוב עוברים אחרי מעשה עבירה, חוקקו בניסיון לשלוט בהתנגותם של אנשים. אלה שלא הולכים בתלם מנודים או נכלאים.

בעבר, רפורמטורים חברתיים רבים ואלה שנקראים מתסיסים על ידי משמיציהם לא היו אנשים כעוסים ולא מותאמים לחברה. הם בדרך כלל היו אנשים רגישים ובעלי דאגה לצרכי האחר, אשר דמיינו עתיד טוב יותר לכל בני האדם. בניהם היו לוחמים נגד העבדות, פעילים למען זכויות נשים ונגד העסקת ילדים, אלו שנקטו במחאה לא אלימה נגד דיכוי וידועים בשם “לוחמי חופש”.

היום אנו מקבלים מבלי להטיל בך ספק את ההישגים של אותם רפורמטורים שעמדו בפני התנגדות אלימה, כליאה, לעג ואפילו מוות בידי אינטרסים מושקעים והסדר החברתי הקיים. למרבה הצער רוב האנשים לא מכירים את זהותם של האנשים הללו, אשר עזרו לסלול את הדרך להארה חברתית.

ברבית מהפארקים שלנו יש פסלים של לוחמים ומדינאים, אך במעטים יש אנדרטאות לממציאים החברתיים הגדולים. אולי כשההיסטוריה של המין האנושי תכתב בסופו של דבר, זה יהיה מנקודת המבט של אנשים אשר חיו בתרבות זרה ופרימיטיבית, אשר חיפשו שינוי בעולם בו הייתה עקשנות רבה לשמור על הדברים כמו שהם.

קונפורמיות באוכלוסיה הופכת את השליטה בחברה לקלה יותר למנהיגיה. המנהיגים שלנו משלמים מס שפתיים לחירויות שהדמוקרטיה מספקת, כשבאותו זמן הם תומכים במבנה כלכלי שכולא את אזרחיו תחת עוד ועוד חוב. הם טוענים שלכולם יש אפשרות לעלות לפסגה דרך יוזמה ותמריץ אישי. כדי לפייס את אלה שעובדים קשה אך לא משיגים חיים טובים, הדת ממלאת את התפקיד, ומבטיחה שאם לא בחיים האלו, הם ישיגו זאת בחיים הבאים.

מנהגי החשיבה וההתנהגות שלנו מראים את האפקטיביות של פרופגנדה תמידית ונחושה ברדיו, טלויזיה, בפרסומים כתובים וברוב סוגי המדיה הנוספים. הם כה אפקטיבים שהאזרח הממוצע לא חש עלבון כאשר הוא מכונה צרכן – כאילו שכל ערכו של אזרח לחברה מסתכם בהיותו משתמש של מוצרים. דפוסים אלה משתנים ומאותגרים בהדרגה על ידי האינטרנט.

רוב האנשים מצפים שהטלויזיות, המחשבים, מערכות התקשורת, שיטות היצור והמשלוח של מוצרים ואפילו הרעיון של עבודה ותגמול ימשיכו להשתפר באין מפריע וללא יצירת מצוקה ובתוך המערכת הערכית הנוכחית. אז זה לא בהכרח נכון. הערכים הדומיננטים שלנו שמדגישים תחרות ומחסור מגבילים את המשך הקדמה.

התקופה המשובשת ביותר במעבר מחברה ממוסדת למערכת מתהווה מגיעה כשאנשים לא מוכנים רגשית ואינטלקטואלית להסתגל לשינוי. אנשים לא יכולים פשוט למחוק את כל האמונות וההרגלים שרכשו בעבר, אשר מרכיבים את הזהות שלהם. שינויים פתאומיים בערכים ללא שום הכנה יגרמו לרבים לאבד את תחושת הזהות והמשמעות שלהם ויבודדו אותם מחברה שהם מרגישים שחולפת על פניהם. גורם נוסף המגביל את היכולת להעריך הצעות חברתיות אלטרנטיביות הוא חוסר הבנה של עקרונות מדעיים בסיסים ושל גורמים שמעצבים את התרבות וההתנהגות.

הקונפליקטים היום בין בני אדם נוגעים לערכים מנוגדים. אם נצליח להגיע לעתיד שפוי יותר, קונפליקטים יהיו לגבי בעיות שמשותפות לכל בני האדם. בחברה חדשה ופעלתנית, במקום עימותים בין מדינות, האתגרים יהיו התגברות על מחסור, שיקום הסביבה שניזוקה, יצירת טכנולוגיות חדשות, הגדלת התפוקה החקלאית, שיפור התקשורת, בניית תקשורת בין אומות, שיתוף טכנולוגיות וניסיון לחהיות חיים בעלי משמעות.

עבודה והפנאי החדש

משחר הציוויליזציות ועד היום רוב האנשים היו צריכים לעבוד כדי להתפרנס. רוב דרכי ההתייחסות שלנו לעבודה הן משא שאנו סוחבים מזמנים מוקדמים אלה. בעבר (וגם היום בהרבה חברות קדם-תעשייתיות) היה צריך להביא מים ולסחוב אותם לאזור למגורים. אנשים אספו עצים כדי להדליק אש לחימום ולבישול, ודלק שישרף במנורות שלהם. זה היה קשה מאוד – ועדיין קשה לחלק מהאנשים – לדמיין זמן בו מים יזרמו בבתינו על ידי סיבוב ידית; לחיצה על מתג אשר מדליקה אור הייתה נראית כקסם. אנשים בזמנים קדומים וודאי תהו מה היו עושים עם זמנם לולא היו צריכים לעסוק במטלות המכבידות אלו, שהיו הכרחיות כל כך להמשך קיומם. ברוב הארצות המפותחות, מטלות שפעם היו חיוניות להשרדותם של אנשים כבר לא נחוצות, הודות לטכנולוגיה המודרנית.

כיום אנשים הולכים לבתי ספר ואוניברסיטאות על מנת להשיג כישורים מסחריים שיאפשרו להם להתפרנס בעולם העבודה היומיומי. לאחרונה, נקרא תיגר על האמונה שאדם חייב לעבוד על מנת להתפרנס. הרעיון שעל אדם לעבוד למחייתו כדי לספק את צרכיו הבסיסיים עשוי בקרוב להפוך ללא רלוונטי, כשהטכנולוגיה המודרנית יכולה לספק את רוב הצרכים האלו. כתוצאה מכך, הרבה עבודות נעלמו, כפי שנעלם האיש שמביא את הקרח, ומפעילי המעליות. אולי יש לנו בעיה סמנטית עם המילה “עבודה”. הרעיון של “חופש מעבודה” צריך  לכלול את ביטולן של עבודות חוזרניות ומשעממות, אשר מעכבות את הצמיחה האינטלקטואלית שלנו. רוב העבודות, החל מעבודות “צווארון-כחול” במפעל ועד עבודות מקצועיות, כוללות מטלות חוזרניות ולא מעניינות. לבני האדם פוטנציאל לא מנוצל, אותו יוכלו סוף סוף לחקור כאשר יהיו חופשיים מהנטל של הצורך לעבוד למחייתם.

נכון להיום, לממשלה ולתעשייה אין תוכניות לעשות שינויים כלכליים על מנת להתמודד עם החלפתם של בני אדם במכונות. לא מדובר עוד בעבודות חוזרניות של פועלים שמוחלפות על ידי קיברנטיקה, אלא גם מקצועות רבים אחרים. מהנדסים, טכנאים, מדענים, רופאים, ארכיטקטים, אמנים ושחקנים ימצאו שתפקידהם השתנו, לעיתים בצורה קיצונית. לכן, חיוני שנחקור אלטרנטיבות אשר ישפרו את המבנים החברתיים, את האמונות ואת איכות החיים שלנו, וישמרו ויבטיחו עתיד לכולם.

פרק 3 – שפה רלוונטית:

מבין המחסומים העיקשים הרבים בדרך לשינוי חיובי, תקשורת היא הקשה ביותר לפתרון. השפה התפתחה במהלך מאות שנים, דרך עידנים של מחסור, אמונות טפלות וחסרים חברתיים, והיא ממשיכה להתפתח.

עם זאת, השפה לעיתים מכילה אי-בהירות וחוסר וודאות כאשר נושאים חשובים עומדים על הפרק, ולא מצליחה להשתמש באמצעים אוניברסליים וברורים להעברת מידע. זה קשה לאדם הממוצע ואפילו לזה שמעל הממוצע, כולל מנהיגי מדינות, לשתף רעיונות עם אחרים שתפיסת עולמם עשויה להיות שונה באופן ניכר משלהם. בנוסף, בגלל הבדלים סמנטיים וחוויות שונות, למילים יש גוונים שונים של משמעויות.

מה יקרה אם ניצור קשר עם ציוויליזציה מהחלל החיצון, כאשר יש לנו קושי כה גדול ליצור קשר אפילו עם אחינו בני האדם? אנחנו לא מוכנים לזה. לא למדנו עדיין איך ליישב מחלוקות בינלאומיות בדרכי שלום, כך ששלום הוא פשוט ההפוגה בין מלחמות.

אפילו בארצות הברית, שהיא כביכול המדינה המתקדמת בעולם מבחינה טכנולוגית,  חסר כיוון אחיד מוצהר. המדיניות והמטרות שלנו מפוצלות וסותרות אחת את השניה. הדמוקרטים לא מצליחים ליצור תקשורת משמעותית עם הרפובליקנים. במקומות אחרים, הישראלים מתנגדים לערבים, האירים הקתוליים מתנגשים עם האירים הפרוטסטנים והסרבים רבים עם המוסלמים. בכל מקום יש חוסר בהרמוניה בין גזעית ובין אישית, חוסר יכולת של זוגות נשואים לתקשר בינהם ועם ילדיהם, עימותים בין עובדים להנהלה וקומוניסטים שלא מסכימים עם קפיטליסטים.

אז איך אנחנו יכולים לקוות ליצור תקשורת משמעותית עם ציוויליזציה מהחלל החיצון, עם יצורים בעלי אינטיליגנציה, מודעות חברתית וטכנולוגיות מתקדמות בהרבה משלנו? החוצנים עשויים לתהות האם באמת יש חיים אינטיליגנטים על כדור הארץ.

רוב מנהיגי העולם מנסים להשיג תקשורת טובה יותר והבנה בין מדינות העולם. למרבה הצער, המאמצים שלהם לא הביאו להצלחה מרובה. סיבה אחת לכך היא שכל אחד מהם בא לשולחן הדיונים כשהוא מנסה להשיג יתרון אופטימלי למדינה שלו עצמו. אנחנו מדברים הרבה על פיתוח גלובלי ושיתוף פעולה בין-לאומי,  אבל המילה גלובלי במקרים אלה משקפת את האינטרסים של כל מדינה ולא את אלה של כלל האנשים.

בנוסף, אנחנו כלואים בדרכים ישנות של הסתכלות על העולם. למרות שרוב האנשים מסכימים ששינוי הוא הכרחי, רבים מגבילים את השינוי אם הוא מאיים על היתרון היחסי שלהם בדיוק כמו שעל בסיס אישי הם מחפשים שינוי באחרים, אך לא בעצמם.

לרבים מאיתנו אין את הכישורים לתקשר בצורה הגיונית כשאנו מושקעים ריגשית בתוצאה. אם לאדם או קבוצה יש קושי לתקשר נקודה מסויימת, במקום לבקש הבהרה, הם ירימו את קולם. אם זה לא יעבוד, הם לעיתים יבחרו באלימות פיזית, עונש, או קיפוח כאמצעי להשיג התנהגות רצויה. במקרים מסויימים, בעבר וגם כיום, גם מונעים מאנשים את האמצעים להתפרנס.

הטקטיקות האלה מעולם לא יצרו רמה מוגברת של הבנה. למעשה, הרבה מהניסיונות האלו לשלוט בהתנהגות בפועל הגבירו את האלימות וגרמו לקבוצות להתרחק עוד יותר. זה יהיה קשה להיסטוריון בעתיד להבין למה שפת המדע והטכנולוגיה לא שולבה בשפת התקשורת היומיומית.

חוסר בהירות אולי עוזרת לעורכי דין, למטיפי דת ולפוליטיקאים, אבל היא לא עובדת בבניית גשרים, סכרים, תחנות כוח, כלי טיס או במסעות בחלל. עבור הפעילויות הללו אנו צריכים את שפת המדע. למרות מבוך של דו-משמעות בשיחות יום-יומיות, שפת המדע, המשרתת אותנו בצורה טובה יותר, נכנסת לשימוש ברחבי העולם, במיוחדת במדינות מפותחות טכנולוגית. אם על התקשורת להשתפר, אנו צריכים שפה שמותאמת היטב לסביבה ולצרכי האנשים. כבר יש לנו שפה כזאת בקהילות מדעיות וטכנולגיות והיא מובנת בקלות על ידי רבים.

במילים אחרות, כבר אפשרי להשתמש באמצעי תקשורת ברור ולא אמביוולנטי. אם ניישם את אותן שיטות שמשתמשים בהם במדעים הפיזיים לפסיכולוגיה, סוציולוגיה ומדעי החברה, הרבה מהסיכסוכים הבלתי רצויים יוכלו להפתר. במקצועות ההנדסה, מתמטיקה, כימיה ותחומים טכנים אחרים, יש לנו את הדבר הקרוב ביותר לשפה אוניברסלית תיאורית שמצריכה מעט פרשנות אישית.

לדוגמא, אם יש שימוש בשרטוט לבניית מכונית, בכל חברה מפותחת טכנולוגית, המוצר הסופי יהיה אותו דבר, בכל מקום שמקבל את אותו השרטוט, ללא קשר לאמונות הדתיות או הפוליטיות באזרים הללו.

השפה בה משתמש האדם הממוצע לא מתאימה לפתרון בעיות אבל השפה של המדע יחסית נטולה חוסר בהירות וקונפליקטים הרווחים בשפת היום-יום שלנו, המונעת מרגש. השפה המדעית עוצבה במכוון – בניגוד לשפת היום-יום שהתפתחה באקראיות במשך מאות שנים של שינוי תרבותי – על מנת לנסח בעיות במונחים שניתן לאמת ואשר מובנים לרוב האנשים.

רוב ההתקדמויות הטכניות לא היו ברות השגה ללא תקשורת משופרת מסוג זה. בלי שפה תיאורית משותפת לא היינו יכולים למנוע מחלות, להגדיל את התוצרת החקלאית, לתקשר ממרחק רב או לבנות גשרים, סכרים, מערכות תחבורה ועוד הישגים טכנולוגיים רבים של עידן המחשבים. למרבה הצער, דבר זה אינו נכון לגבי שפת הדיבור שלנו. הניסיונות לדון או להעריך תפיסות חדשות לגבי מבנים חברתיים מוגבלים מאוד על ידי ההרגלים שלנו להשוות רעיונות חדשים לשיטות ואמונות קיימות.

הג’ונגל הסמנטי שבחוץ

רעיונות אוטופיים היו קיימים מאז בני אדם התמודדו עם בעיות ודימיינו עולם חופשי מהן. סופרי כתבי הקודש שכתבו על גן עדן, הרפובליקה של אפלטון, Shape of Things to Come של ה. ג’י. וולס ורעיונות כמו סוציאליזם, קומוניזם, דמוקרטיה והביטוי האולטימטיבי של אושר עילאי – כולם חלקו את החלום על העולם האוטופי. כל הניסיונות ליצור עולם שכזה היו רחוקים מלהשיג את חזיונותיהם של אנשים אלו כיוון שהחולמים והחוזים אשר השליכו את תפיסותיהם האוטופיות עשו זאת בתוך המסגרת והערכים של התרבות שהייתה קיימת. השפה שבה הם השתמשו הייתה מוגבלת וניתנת לטווח רחב של פירושים אישיים.

כשאנו קוראים ודנים ברעיונות חדשים, המידע מסונן באופן אוטומטי דרך חוויות קודמות ודפוסים של זכרונות אסוציאטיביים. במקרים רבים, מה שאנו נשארים איתו שונה ממה שהמעצבים התכוונו. למרבה הצער, אנו חיים בג’ונגל סמנטי ולינגוויסטי. השפה שירשנו היא מוגבלת ואין לה את המאפיינים הדרושים לשיתוף רעיונות.

הנה דוגמא היסטורית: כשהוצג הרעיון של האפשרות לעבור מכלי טיס קונבנציונאלי ל”כנף מעופפת” במלחמת העולם השניה (שעכשיו פעיל כמו המפציץ B-1), אנשים שמו לב לחסרונו של הזנב. הצורה הזו, שכל כך שונה מצורה קונבנציונאלית, גרמה להם להרגיש לא בנוח והתגובות היו שליליות. אפילו אנשים טכנים חששו מחוסר היציבות של המטוס שהיה משויך למטוס ללא זנב.

הם הגיבו בספקנות ועוינות. אילו היו משתמשים בשפה המתאימה למחקר הם היו שואלים את המהנדס איך העיצוב הזה יצליח להתגבר על הבעיות של עיצובים קודמים? המהנדס אז היה יכול להציג להם מפרט טכני של המטוס ויותר טוב מכך: מודלים מוצלחים שמראים את זה.

בכדי לדון על העיצוב החדש של התרבות שלנו – לא עיצוב אוטופי, אלא פשוט בהתאם לידע ולמשאבים שיש לנו היום – אנחנו חייבים ללמוד להתגבר על האגו שלנו בתמורה לדיאלוג מועיל ולא לויכוח. בנוסף, אנו חייבים להיות מסוגלים להצביע על בעיות ולהציע פתרונות בצורה ברורה ותמציתית, ללא עיוות של משמעות או חוסר הבנה, אפילו כשהפתרונות האלה מנוגדים בצורה רדיקלית לנורמות מקובלות.

שפה משתנה

שפה מתפתחת ביחד עם אנשים ותרבותם. עם ההתפתחות של טכנולוגיות חדשות השפה היומיומית שלנו משתנה בהתאם. אבל היום הטכנולוגיה והתרבות שלנו כל כך נרחבות שאנחנו צריכים שפה עם משמעות יותר אחידה בכל העולם. אנחנו צריכים משהו כמו מתמטיקה, שפה שנמנעת מפירושים סמנטיים שונים. לשפה החדשה הזו צריכים להיות סימנים שנמצאים בקירוב לאירועים אמיתיים בעולם הפיזי. שפה תיאורית מתקדמת תעוצב בסופו של דבר על ידי אינטיליגנציה מלאכותית ואז תעודכן באופן רציף כדי להישאר רלוונטית לסיטואציות קיימות וחדשות.

ככל שנהיה ברור שמטרות צריכות להיות מוצגות בצורה מדוייקת, השפה שלנו תעבור שינוי משמעותי. האבולוציה העתידית של השפה שלנו לא יכולה להיות מובנת בתוך הגבולות של שימושנו בה כיום. היא חייבת לעבור ליטוש מתמיד ולהגדיל את טווח המשמעות שלה, לפני שהיא תוכל להוות אמצעי תקשורת אפקטיבי בין אנשים.

גוטנברג המציא את מכונת הדפוס לפני שהאלפבית האנגלי והאיות התייצבו. רבות מן המוזרויות של השפה שלנו נותרו בה עוד מהימים הקדומים ההם. שום תחכום של ניסוח או אוצר מילים, לא יכול לשנות את העובדה שלמילים שונות, ולעיתים לאותן מילים ברצפים שונים, יש כל כך הרבה משמעויות שונות. הקונוטציה למילה משתנה משולח למקבל וממקבל לאנשים אחרים. לשפה שלנו יש עושר מדהים וגמישות והיא מקבלת שינוי בקלות. אך בהיעדר דיוק מתימטי, תקשורת נקייה היא אתגר.

שפת העתיד עשויה להתעלות מעבר למילים כפי שאנו מכירים אותן היום, לטובת סדרה של קולות, מסודרים ברצף, כדי לייצר תגובה רצויה אצל אחרים. שפה היא בדר”כ נסיון לשלוט בהתנהגות ע”י העברת מידע מהימן, לא מהימן, או לפעמים אפילו לא רלוונטי לסיטואציה.

בעתיד, אנשים יוכלו ליצור ע”י מחשבים, שפה שתספק הבנה טובה יותר, ומבנה פשוט יותר, עם פחות תלות בדיבור. לדוגמא, סדרה של סימנים שכוללים סימנים אקוסטיים, אופטיים, סימנים בריח ומגע, יוכלו לספר סיפור בשניות, במקום בהרבה משפטים או דפים.

מתודולוגיה כזו אינה שונה בהרבה מזו שנמצאת בשימוש על ידי דגים כדי למצוא את נהר האורונוקו כשהוא רחוק אלפי מיילים מאיפה שהם נמצאים, והם לא היו שם בעבר. לדגים יש קולטנים שחשים את השדה המגנטי של כדור הארץ, דבר המעצב את התנהגותם במידה רבה. בצורה דומה, הטבעה (מושג באפיגנטיקה) בציפור כנראה מפיקה את דפוס בניית הקן שלה. כשהטכנולוגיות שלנו יהיו יותר בשורה אחת עם חוקי הטבע, מטוסים אולי ישתמשו בשדות גיאו-מגנטיים לניווט, בדיוק כמו ציפורים.

אמצעי תקשורת יותר ברורים ויעילים יובילו לביטוי מדוייק יותר של אינטרקציה מילולית אנושית. זה יכול ליצור תחום חדש של מדע, המדע של חשיבות ומשמעות. שפה יותר מלוטשת יכולה ליצור סידור מחדש של המערכות האסוציאטיביות במוח האדם, ועל ידי כך, הבנה יותר עמוקה והפחתה של סכסוכים.

גשרים על מים סוערים

מיתוס הוא מושג או סיפור שאין לו ראיות עובדתיות או הוכחה. המילה מרמזת על צורת דיבור או הצגת בעיות, בהן למילים בהן עושים שימוש, אין ייחוס פיזי; כלומר, אין הסכמה בין אנשים למה המילים מתייחסות בעולם האמיתי. בהקשר זה, המחבר חושש שהרעיון של פתירת בעיות על בסיס “הבנה” הדדית הוא מיתוס גם כן.

לדוגמא, הסבירות שיהודים היו פותרים את המחלוקות שלהם עם נאצים על ידי החלפת השקפות עולם בצורה חופשית, היא נמוכה מאוד, אם לא בלתי אפשרית. אותו דבר היה נכון אם אפרו-אמריקאי מלומד היה מנסה לפתור מחלוקת עם ארגון לבן גזעני, או אם מדען היה מנסה לשתף את תורת האבולוציה עם דתיים קיצוניים. זה מדגים שבני אדם, נכון לעכשיו, אינם יצורים רציונליים.

הערכים העכשוויים שלנו לגבי צודק ומוטעה, או טוב ורע, הם תוצר של מערכות חברתיות ישנות. סלוגנים וביטויים כמו: “אלוהים לצידנו”, “תחשוב אמריקאי”, “אדם מצליח”, “מותאם לחברה”, “השקפה בוגרת”, ו”לחלוק רעיונות” הם כולם שיפוטים והערכות המשקפים את התרבות שבה הן נוצרו. אם אנחנו באמת מקווים לגשר בין מחלוקות, אנחנו צריכים שפה מדוייקת יותר ודפוס חשיבה שפתוח לרעיונות חדשים.

למען האמת, אין כל שיתוף בערכים או בתקשורת בכלל, אם לצדדים המשתתפים אין נקודת התחלה משותפת, או אם הם לא רוצים\לא מסוגלים לדמיין חוויות מחוץ לשלהן. אם אדם מאמין שזה בלתי אפשרי לבנות כלי טיס, המהנדס של כלי הטיס אינו יכול לחלוק את הידע שלו לגבי הרעיון, במיוחד אם הצד הספקני אינו שואל איך זה יכול להתבצע, או כבר ביטל את זה במחשבתו.

אז איך, בחברה שמוגבלת על ידי תרבות ויש לה שפה ורעיונות מוגבלים, אנו יכולים להציג למאזינים רעיונות חדשים, שאפילו אם יש להם רצון ללמוד אותם, אין להם את החיבורים המשותפים הדרושים לחוויות ולמחשבה שלהם?

אנחנו חיים במצב “הראה לי” מתמשך. כשניקולה טסלה הציג לראשונה תקשורת אל-חוטית, לא הייתה הבנה משותפת של השיטות והדינמיקה של העברה אל-חוטית. אז טסלה הנחה את חסרי הידע באמצעות הדגמה של תהליך העבודה.

באותה צורה, ספרים, סרטים, סמינרים וקטעי וידאו יהיו הכרחיים על מנת להציג את התקפות של ההצעות שלנו.

פרק 4 – מאמונות תפלות למדע:

האתגרים שאנו ניצבים בפניהם היום אינם יכולים להיפתר באמצעות רעיונות עתיקים וערכים שאינם עוד רלוונטיים. למרבה הצער, אנחנו נוטים לתמוך בערכים בסיסיים ומסורות שמשקפים את העבר, בלי לשאול האם הם מתאימים להווה או לעתיד. ככל שהשינויים יותר שטחיים כך דברים נשארים אותו הדבר. כדי שנוכל לחשוב על העתיד בצורה יותר יצירתית, ולבחון את הרגלי החשיבה המסורתיים שלנו, עלינו להפוך למיודעים יותר. עלינו להסתכל על אלטרנטיבות בצורה אובייקטיבית, ולא לנסות להתאים את העתיד לתבנית החברתית של ההווה.

כיום, מיליונים של אנשים ברחבי העולם סוגדים לאלים שונים, ומפחדים משדים, בעוד שחלק מנסים לרצות את האלים שלהם בעזרת כישופים, הקרבת קורבנות, חנופה ומחמאות. אחרים משתמשים במפות אסטרולוגיות ומטוטלות כדי להגיע להחלטות. עיתונים פופולריים מכילים טורי אסטרולוגיה, ובטלוויזיה והרדיו מלאים בפותרי בעיות על טבעיים. מדיום ראוי לציון, אמר לאחרונה שאנחנו נהיה מופתעים מכמה החלטות חשובות לגבי ניהול המדינה מתקבלות בידי מגידי עתידות ושרלטנים.

לפני זמנו של המחקר המדעי, בני אדם לא יכלו להבין את הקשר שלהם לעולם הפיזי אז הם המציאו הסברים משל עצמם. ההסברים האלה נטו להיות פשטניים, וחלקם היו מזיקים, מה שהביא לטקסי דת, אמונות תפלות, אסטרולוגיה, נומרולוגיה, מגידי עתידות וכו’. מיליוני אנשים עדיין מקבלים ופועלים על פי האמונות העתיקות האלה.

מדענים אינם סגורי מחשבה כלפי נושאים אלה, אבל הסטנדרטים שלהם לקבלת רעיונות כאלה דורשים הוכחות יותר מתוחכמות ומחמירות. ההבדל בין מדען למטה-פיזיקאי, הוא שמדען שואל שאלות ועושה ניסויים לקבוע את אופיו של העולם הפיזי. התהליך הזה דורש גם שניסיונות יהיו מאומתים ע”י אחרים שמקבלים את אותן תוצאות. בניגוד לכך, מטה-פיזיקאים ממציאים תשובות מספקות מבחינה רגשית ולא נדרש אימות. זהו תהליך שהוא סובייקטיבי ואינו נמצא בקשר עם העולם ה”אמיתי” או הפיזי.

בהתחשב בעובדה שמטה-פיזיקאים מסתמכים על מידע שלא ניתן לאימות כגורם מכוון, זה אירוני לראות אותם מוותרים על הסברים אינטואיטיביים ופרשנויות רוחנויות נעלים כשזה מגיע לחיי היום יום שלהם. כשהם רוכשים דירה, לדוגמא, הם מודדים בדיוק כמה מטר רבוע נקנה בעבור סכום כסף נתון. כשהם רוכשים אוטו חדש, הם שואלים כמה קילומטר לליטר עושה האוטו, או מה מחירו המדויק.

למעשה, רוב חיי היום יום שלנו כוללים את השימוש בעקרונות מדעיים. כמו שב. פ. סקינר אמר: “הרגשות אינטואיטיביות אולי מדגדגות את לב המשורר, אך הן אינן עושות דבר לשיפור הידע שלנו לגבי העולם הפיזי”. מה שגורם לאדם להרגיש טוב או משחק לרגשות שלו לא בהכרח מוסיף להבנה שלו על העולם.

במשך ההיסטוריה, החיים, ברוב המקרים היו מאבק מתמשך כנגד הרבה בעיות: פרנסה, בריאות, בטחון אישי, בטחון קהילתי, רעב והרבה אחרות. כשהם אינם מוצאים מקלט בעולם שבו רבים פונים ל”תוצאות החטא הקדמון”, תיאולוגים יצרו את המושג של גן העדן הרחוק. זהו מקום של אושר עילאי נצחי ושפע בלתי מוגבל, מלא בחום ואהבה, בו אנשים חופשיים ממחסור, חמדנות, תשוקה, הצורך בכסף ועוד הייסורים האחרים שהטרידו את המין האנושי במשך מאות בשנים.

עם זאת, כדי להיות מוסמך להיכנס לעולם האושר העילאי הזה, אדם צריך למות, ולפני כן להתנהג בצורה מושלמת על כדור הארץ. הוא גם צריך להתפלל בקביעות, לקבלת סליחה על העבירות הדתיות שלו.

אחרים מנסים להשיג את המטרה הזו כשהם עוד על כדור הארץ ע”י מדיטציה ו/או ויתור על העולם החומרי. ע”י כך הם מנסים להגיע לשלוות נפש מוחלטת. בעוד זה נכון שמדיטציה תשנה את הזיכרון האסוציאטיבי שלהם, ותפתח תהליך למילוי התקוות, החלומות, והמשאלות שלהם, תהליך זה קורה רק בתוך ראשם. הנטייה הזו לחפש הגשמת משאלות, ומצבים ייחודיים של פנטזיה, גורמת לקושי של אנשים להבדיל בין העולם הפיזי לפנטזיות שלהם.

אנשים ימשיכו לחפש תשובות לבעיות אוניברסליות מסובכות. אבל כדי למצוא תשובות משמעותיות, אדם צריך לדעת איזה שאלות לשאול. אנשי שואלים שאלות מורכבות בלי שיש להם ידע יסודי של מה הם מחפשים.

במדע, שהוא קרוב יותר לעולם הפיזי, זה ידוע שאין אבסולוטיות. אם המדע היה מקבל אבסולוטיות, החקר המדעי היה מגיע לסופו. יש הרבה אנשים שנמצאים במסע לחיפוש האמת, אבל זהו מסע ללא סוף, שאינו לוקח אדם לשום מקום. אם אנחנו אי פעם נמצא מי אנחנו בדיוק, זה יהיה הסוף של האינטלקט האנושי. בצורה מודעת או שלא, אנשים ממשיכים לעבור תהליך של שינוי בערכים, בהשקפתם והבנתם, וזהו תהליך ללא סוף. בני אדם הם אורגניזמים שמתפתחים בקביעות. כדי להמשיך ולהתפתח השאלה שצריכה להישאל היא: איך אנחנו בוחרים מכל האלטרנטיבות את אלה המתאימות ביותר?

ידע מדעי בסיסי עוזר לאדם להבין יותר טוב את העולם ואת הקשר שלו אליו. אנחנו רק יכולים לחוות את העולם עם החושים שלנו, ורמת הדיוק הלשונית של התרבות שלנו. אף אחד אינו יכול להסתכל על שום דבר בביטחון שהוא מבין אותו כמו שהוא באמת. אם עכבר יכול היה לדבר הוא היה מתאר כלב כיצור ענקי, אבל ג’ירפה הייתה אומרת מנקודת מבטה שכלה הוא ייצור קטן. שניהם אומרים את ה”אמת” כפי שהם רואים אותה מנקודת מבטם.

שאלות כמו: “מהי משמעות החיים?”, “מהי מודעות ומחשבה?”, “למה אני פה?”, “מה הקשר שלי לאלוהים וליקום?”, שאלות אלו נשאלו במשך אלפי שנים. אך הן לא רלוונטיות להשגת התקדמות חברתית. אלה שאלות ללא תשובה כי הן לא מבטאות דאגה לבני אדם, או תשוקה לשפר את מצבם. הגיגים כאלה הם ג’יבריש ברמה הפרקטית, וחשובים כמו לבכות ולצעוק כשאדם נפצע במקום לנסות לקרוא לעזרה.

קחו למשל את השאלה:” מהם החיים, משמעותם, והקשר שלנו ליקום?”. זוהי שאלה חלולה וחסרת משמעות. פילוסופים, משוררים ומטה-פיזיקאים אינם יכולים לחפש לה תשובה בתהליכים ממשייים. הם בדרך כלל מבינים מעט מאד על התהליכים הפיזיים של הטבע. האנשים ששואלים את השאלות האלה לא הולכים למעבדה להבין תהליכים פיזיקליים, ולעתים אינם מבינים את המבנה של תא בודד, בוודאי לא של היקום. הם בסך הכל חוזרים ומצטטים אנשים אחרים מהעבר, ללא מאמץ לאמת את תקפות ההנחות שלהם. למרות שהשאלות שלהם משמעותיות, בהקשר של מדע והמציאות הן נאיביות.

שאלות לגבי תהליך החיים יוצאות מנקודת הנחה שלחיים יש “משמעות”. למרות שזה קשה להרבה אנשים לקבל, המשמעות היחידה שיש לחיים היא זו שבני אדם נותנים לה. גישה יותר טובה להתמודד עם שאלות משמעותיות כאלה היא לחקור את המאפיינים והמכניקה של מערכות חיים. אותו עקרון יכול לשמש כשיש עלייה בפשיעה ויש צורך לחקור את הגורמים שמעצבים את התנהגותם של אנשים.

דיבור בלבד על דברים שאנחנו לא מבינים לא מוסיף לידע שלנו. לדוגמא, המילה “אינסטינקט” לא אומרת לנו דבר על ההתנהגות של אורגניזם. זוהי מילה שמסמלת דפוסי התנהגות שרבים אינם מבינים. במקום המילה “אינסטינקט” אנחנו צריכים מידע מדויק על התהליכים לפיהם הדג נודד, ציפורים בונות קן ואורגניזמים מתאימים עצמם לסביבתם.

אדם יכול לשאול: מדוע אנשים נצמדים לערכים והמנהגים של העבר, כשהם בבירור לא עובדים. דפוסי מחשבה ישנים בדרך כלל נראים כאילו הם משרתים את היחיד, לכן קשה להתגבר עליהם, ובנוסף הם פשוטים וקל יותר להתמודד איתם. בצורת מחשבה דו-ערכית, כמו טוב ורע, נכון ולא נכון, אהבה ושנאה וסיבה ותוצאה יש מעט מאד ניתוח לוגי.

בנוסף, מעטים מאתנו מצוידים ביכולת חשיבה אנליטית. חשיבה אנליטית דורשת הבנה של תהליכים ומידע נרחב. אנחנו לא מצוידים ומתורגלים להעריך אלטרנטיבות והצעות בצורה אובייקטיבית. מדע נלמד כסדרה של התמחויות בדידות, כאילו ביולוגיה, כימיה ופיזיקה אינם מדע אחד. אין אף בית ספר שמציג מדע בצורה הוליסטית. סטודנטים לומדים עקרונות צרים חוקים ותהליכים, במקום את צורת החשיבה המדעית. זה מקשה על האדם הממוצע להשתמש בחשיבה מדעית ואנליטית בחיי היום יום.

זוהי הסיבה העיקרית לבורות המתמשכת. אנשים רוצים תשובות מיידיות שהם יכולים להבין בקלות, אפילו שאין להם בסיס במציאות. המדע לא מספק תשובות מהירות, אבל הוא מספק מידע על העולם הפיזי שאנו חיים בו. הקהילה המדעית משתמשת בשיטה הטובה ביותר שיכולה להסביר איך הטבע מתפקד.

האתגר שניצב בפני מדענים בעתיד הקרוב הוא לפתח שיטות להציג מדע וטכנולוגיה בשפה שמובנת בקלות ע”י אנשים פשוטים שאינם בקיאים בשיטה המדעית. זה יכול להיות מיושם באמצעות סרטים, ספרים וקטעי וידאו ומוסיקה שיכולים לגשר על הפער שבין מדע לבורות. בזמן הנוכחי, רוב הקשיים נמצאים בתחום החינוך והתקשורת. אנחנו ממליצים על “עולם רדוף שדים-מדע כמו נר בחשכה” של קארל סאגן למי שרוצה לחקור את הנושא.

אנשי מדע מציגים ממצאים ללא התייחסות אם אנשים אוהבים אותם או לא. לעתים כשהם מסכנים את מעמדם החברתי, הקריירה, או אפילו את חייהם, הם מחזיקים בדעות שכדור הארץ אינו שטוח או מרכז היקום, תאוריית האבולוציה, ושמגפות אינם עונש מאלוהים או משדים. זה שונה לחלוטין מפוליטיקאים שמחפשים אהדה מהציבור ע”י סיפוק הערכים החברתיים של זמנם. אנחנו רואים דוגמאות בעניינים רגישים פופולריים כמו ערכי המשפחה, לאומנות ודת.

רוב הכנסיות גורמות לאנשים להרגיש אשמים לגבי נטיות אנושיות טבעיות, וכך הופכים אות לתלויים בכנסייה לקבלת סליחה. דת מתעסקת בעניינים לא פתורים כמו חוסר בטחון, אשמה, פחד והגשמת משאלות, ומציעה תקווה לחיים טובים יותר בעולם הבא. המדע מציע לאנשים את הכלים של הגיון וידע לעזור לבנות עצמאיות ולשחרר אנשים ממיתולוגיה והגשמת משאלות פשוטה. לבני אדם יש פוטנציאל לפתח מושגים משלהם, ולייצר גן עדן או גיהינום כאן על כדור הארץ. אבל אין דרך לברוח מהמציאות הממשית, ללא מאמץ ומחקר כדי לתרגם את המשאלות והחלומות שלהם למציאות. יש צורך במאמץ כנה במטרה להבין את טבע העולם שאנו חיים בו.

האם על אנשים לפנות למדע לקבלת תשובות כשרובם אינם מתוחכמים מספיק להציב שאלות בצורה נכונה, או אפילו להבין את השאלה?. לאמץ את החלק של כמה שפחות התנגדות בחשיבה שלנו מחזיק ועוצר אותנו מלעשות הערכות נכונות יותר במחקר שלנו. זה גורם לנו להבין בקלות איך דיקטטורים כמו היטלר הצליחו להשיג תומכים רבים, במיוחד בזמנים קשים.

בחיפוש אחר תשובות פשוטות, אנשים מסבירים בעיות חברתיות ע”י האשמה של מיעוטים, זרים, קארמה, הילה שנמצאת מעל אנשי, מעשה שדים או אלוהים, או מיקום הכוכבים בזמן לידתו של אדם. אחרים מחפשים רמות גבוהות יותר של מודעות אנושית ומיצוי עצמי ע”י מדיטציה. לאדם הלא מיודע, דברים אלה מובנים בקלות בגלל שאינם דורשים הוכחה ואימות-לכן הפופולריות הגדולה של מטפיזיקה. יש כאלה שמציעים שעלינו לחזור לחיים הפשוטים של העבר, “הימים הישנים והטובים”. זהו עוד מיתוס שאנשים נצמדים אליו, הרעיון שבעבר הדברים היו איכשהו טובים יותר בזמנים לא מפותחים טכנולוגית.

זוהי למרבה הצער, תופעה שגדלה בעולם שאינו בקיא מדעית. ישנם אפילו מדענים שמשוכנעים על ידי מדע מדומה(שקרי). אפילו מדענים יכולים להיות קורבנות של תרבות. דוגמא אחת לכך היא שחלקם השתמשו בידע שלהם לייצר נשק להשמדה המונית, עם מעט מחשבה על התוצאות שיכולות להיווצר.

האמונה שמדע או דת אינם נמצאים בהתאמה עם טוטליטריות היא מיתוס. בהיסטוריה שהתרחשה לאחרונה, בספרד, איטליה, רוסיה, יפן וגרמניה המדע נכנע לסאדיזם, ואפילו אנשים שעסקו במקצועות אתיים כמו רפואה ביצעו ניסויים מחרידים על אנשים. כנסיות של מדינות שנמצאו במלחמה בירכו טנקים, חיילים וספינות, אפילו שהלוחמים בשתי הצדדים היו שייכים לאותה דת.

אין דבר כזה מדען טהור, בגלל שכל המידע מועבר דרך החושים שלנו, הרקע האישי והניסיון של כל אדם. חלק מהמדענים מבינים בתחום הצר שלהם, אך הם בורים בתחומים אחרים של המדע. ניסוח מסקנות מחוץ לתחום המדעי של מישהו יכול אפילו להיות עבירה על השיטה המדעית.

לא צריך להשתמש במדע כדי לכבוש את הטבע אלא להבין את התלות והקשר שלנו אליו, ולחקור איך ניתן להשתמש בידע שלנו לחיות בכפוף לסדר הטבעי של הדברים. כשאנחנו כמדינה, מבזבזים קרוב ל 500 מיליארד דולר בשנה על בטחון, ורק 2 מיליארד דולר על הבנה של הסביבה והטבע, יש צורך לשאול האם יש באמת חיים אינטליגנטיים על כדור הארץ.

התקווה היחידה לפתח ציביליזציה חדשה היא לקבל אחריות לשפר את חיינו ע”י ידע, הבנה, ותפיסה עמוקה של הקשר שלנו לטבע. העתיד שלנו תלוי במאמצים שלנו להשגת המעבר הזה.

כשאנחנו ניגמל מהנחות לגבי גזע נחות וגזע עליון, ונבין את האחדות של המין האנושי, והקשר שלו לפלנטה שלנו, נגשים את הפוטנציאל המלא של שימוש במדע לפיתוח אנושי. זה יכול לשמש ככוח גלובלי מאחד להשגת עולם בר קיימא.

אך בלי לדעת היכן אנחנו נמצאים, איך אפשר לדעת לאן אנו הולכים?

פרק 5 – גבולות של שינוי חברתי

ביקום הדינמי שלנו כל הדברים משתנים, מהגבולות החיצוניים של החלל החיצון לתזוזה של יבשות. שינוי קורה במערכות חיות ודוממות. ההיסטוריה של הציביליזציה היא סיפור של שינוי מפשטות למורכבות. פיתוחים והמצאות אנושיות הם דוגמה לעובדה זו. אף מערכת לא יכולה להישאר סטטית לאורך זמן. למרבה הצער, שינויים הם לא תמיד לטובה.

למרות שאנחנו מקבלים את הוודאות של שינוי, בני אדם גם לעתים מתנגדים לשינוי. אלה האחראים: אנשי דת, צבא, קומוניסטים, קפיטליסטים, סוציאליסטיים או שבטיים ינסו לעצור את השינוי כי הוא מאיים על שליטתם. אפילו אלה המדוכאים לעתים תומכים בשיטה הקיימת ובסטטוס קוו בגלל שזה מוכר וידוע. לא משנה כמה הסביבה של אדם רודנית, יש לו נחמה מהמוכר.

הציביליזציה האנושית לא נבדלת מתהליך השינוי הזה. שינוי קורה בכל המערכות החברתיות, והוא הדבר היחידי שקבוע. ההיסטוריה של האנושות היא של שינוי, שמגיע על ידי נסיבות טבעיות, או התערבות אנושית.

טכנולוגיה משפיעה על האזורים הכי מרוחקים בעולם כמעט באותה המהירות שהיא מתפתחת. ב 1993 למלזיה היה עניין בבנקאות, בניין, כרטיסי אשראי, רשתות מזון, תרופות, וטכנולוגיות מידע. המדינה שבעבר התבססה על תעשיית גומי נהפכה למרכז היי טק.

תרבויות מבודדות הופכות במהרה לנחלת העבר. למרות שילידים לובשים לבוש מסורתי ועתיק, הם גם נושאים מצלמות וידאו ועוד מוצרי אלקטרוניקה(לדוגמא מכשירים סלולריים). הטכנולוגיות החדישות האלה מופיעות בגינאה החדשה, וייטנאם וסין. בתאילנד ניתן למצוא את “בטון סיאם”, אחת מחברות הבטון הגדולות בעולם. חלק מחברות הבטון המצליחות בעולם נמצאות בקולומביה ופרו. בארה”ב, תאגיד דיסני החליף את תעשיית הברזל עם העברה של מידע דיגיטלי.

למרות זאת, בכל מקום כוחות כלכליים מתנגדים לשינויים טכנולוגיים. בתחילת המאה, אנשים שרצו לשמר את חיל הפרשים דחו את הפיתוח של הטנק. כל כך מבוצרת הייתה המסורת הזו שכשגרמניה פלשה לפולין ב 1939, הטנקים שלהם עמדו בפני חיילים פולנים כשהם רכובים על סוסים.

זה מיד היה ברור שהטנק הפך את חיל הפרשים למיושן וחסר שימוש. יותר מאוחר התפתחות מטוס הקרב איימה על אוגדות של טנקים. טייסים ומפתחי מטוסים נלחמו בהתפתחות של טילים מונחים. אנשי הטילים נלחמו בהתפתחות של נשק הלייזר.

באותו אופן, הסדר החברתי הקיים מחפש להנציח את עצמו. לאנשים שנמצאים בעמדות כוח יש יכולת ומוטיבציה לדחות התפתחויות שיקדמו את החברה בכללותה.

מתחילת המהפכה החקלאית לפני 10000 שנים עד לאחרונה-במיוחד עד עידן התפתחות המכונות במאה ה-18- קצב השינוי היה איטי. שינוי חברתי הזדחל לאיטו, והיה כרוך בהרבה סבל במעבר מדרגה אחת לשנייה בהתפתחות הציביליזציה. מאז המהפכה התעשייתי, השינוי הואץ בקצב מסחרר. בתרבויות מפותחות טכנולוגית שינוי קורה בקצב מהיר, לעתים מהיר מדי בשביל האדם הממוצע להבין או להתאים את עצמו. אפילו שאנשים מתאימים את עצמם, מוסדות ממשלה, חינוך, רפואה ותעשייה אינם יכולים לעשות זאת. הגודל, התשתיות, התהליכים והמטרות שלהם מתנגדות לשינוי מהיר.

בעשורים האחרונים דרך העברת המידע עברה מטלגרף, לרדיו, לטלוויזיה, לתקשורת ממוחשבת אל חוטית וללוויינים שאוגרים טריליונים של ביטס של מידע ומעבירים אותו לכל חלקי העולם באופן מיידי.

אנחנו שוכחים שלפני פחות מארבעים שנה, זוג חוטים היה יכול לאחסן תריסר שיחות. 20 שנה אחר כך, חוט אחד אחסן 30 אלף שיחות ביחד. היום, קרן לייזר אחת נושאת בתוכה יותר ממיליון. התעצמות הטכנולוגיה הזו אינה יכולה עוד להיעצר.

זה לא רלוונטי אם אזרחי העולם יכולים להבין את המשמעות של השינוי הזה. יותר חשוב, שמנהיגי העולם יוכלו להבין התפתחות בסדר גודל כזה. הדרגה שבה נוכל להבין התפתחויות כאלה תקבע את הסיכויים שלנו לשרוד.

שינוי טכנולוגי קורה בצורה פחות מהירה במדינות פחות מפותחות. מערכות ושיטות של חלק מהמדינות קיימות במשך מאות ואלפי שנים. קבוצות קטנות של אנשים, כמו ציידי הראשים באמזונס, חיים במקומות שהסביבה החברתית והפיזית שלהם נשארת סטטית באופן יחסי. הם עדיין מייצרים את אותם רפסודות וכלים, ומשתמשים באותם טכניקות שאבותיהם השתמשו לפני אלפי שנים.

קיפאון אינו מוגבל למדינות לא מפותחות. במדינות מפותחות יש קבוצות גדולות שנצמדות לעבר כשהרווחים של הציביליזציה פוסחים עליהם. אך העתיד אינו מכבד את הערכים של היום. הדורות שיבואו יפתחו מערכת ערכים ייחודית לדרגת הציביליזציה שלהם.

בעוד דפוסי התנהגות נשארים ללא שינוי במשך אלפי שנים בחברות עם טכנולוגיה נמוכה, כשאנשים הם העתק של קודמיהם, דבר זה אינו קורה בעולם הטכנולוגי של היום. דורות חדשים בסביבות שונות זקוקים לפתרונות שונים.

עם ההתפתחות של האינטרנט, קיברנטיקה ואינטליגנציה מלאכותית, קצב השינוי הופך להיות מואץ. ככל הנראה, בעשר השנים הבאות נראה יותר שינוי מאשר בכל ההיסטוריה שקדמה להם. אם אנחנו כמדינה לא נתאים את עצמנו לשינויים האלה, מדינות אחרות יעברו אותנו. העתיד שייך לאלה שיעמדו באתגרים האלה.

אפשר לומר בביטחון שטכנולוגיה מתקדמת בקצב שלה. דבר אחד גורם לשני, ומוביל לשימושים רחבים יותר. טכנולוגיות עתידיות יתפתחו בקצב שלהם, שייקבע על ידי הרבה גורמים הדדיים. אם ננסה לשנות את ההתפתחות החברתית שלנו יותר מהר משאנחנו יכולים להתאים את עצמנו לשינוי, יהיו לכך תוצאות הרסניות. מערכות חברתיות שלא מגיבות לאנשים וסביבתם רק מגבירות סכסוכים פנימיים.

משבר משותף יוצר קשר משותף. בעוד אנשים מחפשים יתרון אינדיבידואלי בזמנים טובים, סבל משותף מושך אנשים להיות ביחד. אנחנו רואים את זה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה, בזמן שיטפונות, בצורת, שריפות או אסונות טבע. כשהאיום חולף, אנשים חוזרים לחפש יתרון על גבי אחרים.

סרטים כמו “היום השלישי” מראים עולם מאוחד להדוף כיבוש ע”י תרבות חוצנים מתקדמת ועוינת. למעשה, זה נראה כאילו הכוח היחידי שיאחד את העולם הוא כזה שיהווה איום משותף, כמו מטאור ענק, או קטסטרופה אחרת. במאורע כזה, סכסוכי גבולות עולמיים ייעלמו ויהפכו לבלתי רלוונטיים לאסון המתקרב. בעוד רבים יקראו לאלים שלהם להתערב, רוב המדינות יתאחדו וישתמשו במדע וטכנולוגיה לפתור את האסון המשותף. בנקאים, עורכי דין, אנשי עסקים ופוליטיקאים ייעקפו. משאבים יירתמו למשימה ללא דאגה למחיר המונטרי שלהם ולרווח. בסיטואציה מאיימת , רוב האנשים יבינו מה יכול לעזור להישרדותם.

אנחנו כרגע עומדים בפני הרבה איומים שחוצים גבולות מדיניים: ריבוי אוכלוסייה, מחסור באנרגיה, זיהום סביבתי והחלפתם של עובדים ע”י טכנולוגיה הם רק חלק מהם. בעוד רבים מנסים להקל על הבעיות האלה הן יישארו בלתי פתירות כל עוד כמה מדינות חזקות ואינטרסים כלכליים שולטים וצורכים את רוב המשאבים העולמיים.

בעוד המדיה מראה תמונות של פיתוח עתידי בתחומים כמו תחבורה, דיור ורפואה, הם מתעלמים מכך שבכלכלה מוניטרית הרווחים האלה הולכים יחסית למעט אנשים. מה שהם לא מראים זה איך טכנולוגיות של העתיד יכולות להיות מיושמות לארגן חברות וכלכלות בצורה יעילה ושווה כך שכולם ירוויחו.

נכון להיום אף ממשלה לא עורכת סיעור מוחין על איך ליישר מוסדות חברתיים כך שיתאימו להתקדמות הטכנולוגיה. אף אחת מהם לא מתכוננת להחלפתם של אנשים ע”י מכונות.

רבים מאמינים שבמקרה של התפרקות חברתית הממשלה תבטיח את הישרדותם. זה מאוד לא סביר. במקרה של התפרקות, הממשלה ככל הנראה תכריז על מצב חירום כדי למנוע כאוס מוחלט. אם נסתכל על פעולות שנלקחו ע”י ממשלות שעמדו בפני קריסה חברתית בעשורים האחרונים, נראה שדאגתם העיקרית הייתה לשמר מוסדות קיימים ומבני כח ושליטה , אפילו כשאלה היו הגורמים העיקריים לבעיה.

הרבה אנשים בהיסטוריה תהו למה פוליטיקאים לא פועלים לטובת הציבור. הסיבה ברורה כשאדם מבין שאפילו בדמוקרטיות מודרניות מנהיגים לא נבחרים לשפר את חייו של האדם הממוצע, אלא לשמור על המשרות העדיפות של אלה בממסד.   

ישנם סימנים של מודעות אצל אנשים בחלקים שונים של העולם, שאירועים כבר לא נמצאים בשליטתו של המשטר הממוסד. בכל מקום אנחנו רואים דמויות פוליטיות ומפלגות באות והולכות, ואסטרטגיות פוליטיות מאומצות ואז נזרקות כי הן לא מספקות את דרישתו של פלג מסוים.

אין שום דבר להרוויח מלכתוב מכתב לפוליטיקאי או למוסדות ממשלתיים כי אין להם את הידע להתמודד עם הבעיות החברתיות. הם מתמקדים בלשמר שיטות קיימות, לא לשנות אותם. יש אולי כמה אנשים שרוצים לשנות את המצב הקיים, אבל בחברות מודרניות ותעשייתיות, הסיבה לרפיון הוא התהליך הפוליטי המסורבל בעצמו, תהליך שעבר זמנו כשהחלטות יכולות להתקבל בכל נושא במהירות ע”י הכנסת מידע אובייקטיבי לתוך מחשבים.

שינוי חברתי אמיתי קורה כשתנאים מתדרדרים עד למצב שממשלות, פוליטיקאים ומוסדות חברתיים כבר אינם רלוונטיים או מקובלים. רק כשהציבור יותר מיודע או סובל מספיק זה אפשרי להציג סדר חברתי חדש.

למרבה הצער, רוב האנשים כיום מתחברים לתשובות פשוטות, דבר שגורם לאירועים לחזור על עצמם. כשהם נמצאים בתנאים ירודים אנשים נוטים לחפש אשמים (שחורים, הומואים ויהודים לדוגמא), או לחפש מקלט בדת או כוח עליון.

שינויים חברתיים משמעותיים לא מגיעים ע”י אנשים הגיוניים וטובים ברמה האישית. הרעיון שאדם יכול לשבת ולדבר עם אנשים אחרים ולשנות את ערכיהם הוא אינו ריאלי. אם לאנשים המדוברים אין ידע מדעי בסיסי ועקרונות של חוקים טבעיים, זה קשה בשביליהם להבין איך דברים יתאימו מבחינה הוליסטית.

הפתרונות לבעיות שלנו לא יגיעו על ידי שימוש בהגיון ולוגיקה. אנחנו לא חיים בעולם הגיוני. אין שום עדות היסטורית על חברה שבכוונה ובמודעות שינתה את תרבותה כדי שתתאים לזמנים המשתנים. הגורמים האמתיים שמביאים לשינוי חברתי מגיעים מלחצים ביו-חברתיים שמושרשים בכל השיטות החברתיות. השינוי מגיע ממאורעות טבעיים או כלכליים שמאיימים באופן מיידי על מספר גדול של אנשים.

חלק מהגורמים שאחראים לשינויים חברתיים הם: משאבים מוגבלים, מלחמה, ריבוי אוכלוסין, מגפות, אסונות טבע, מיתון כלכלי, פיטורים המוניים, אבטלה טכנולוגית והכישלון של מנהיגים לפתור בעיות אלה.

שינוי יכול לבוא מהתקדמויות טכנולוגיות מרכזיות. המהפכה החקלאית הביאה לשינוי משמעותי בחברה, וכך גם המהפכה התעשייתית והשימוש בכסף כסחר חליפין. בראייה היסטורית כל אלה נראים חיוביים, אך בזמן שהם קרו אנשים איבדו עבודות, היה צורך בכישורים חדשים, ודרך החיים הקודמת נעלמה.

הכיוון שהשינוי לוקח הוא לא תמיד חיובי ולא תמיד משפר את התנאים האנושיים. שינוי יכול להיות מסוכן. מניעה או מחסור אמתיים או מלאכותיים מניעים את הכלכלה. מנהיגים צמאי כח מחזיקים בנשק שמספיק חזק להשמיד אוכלוסיות שלמות, ולהפוך את האזור לאינו ראוי למגורים. הפוטנציאל האנושי ליצירתיות והמצאות עולה בהרבה על הנטייה להרוס.

ההיסטוריה מראה שלא כל השינויים היו חיוביים לאנושות ולמערכות תומכות חיים על כדה”א. מסיבה זו רבים רוצים לחזור לזמנים קודמים ופשוטים יותר. אבל זה הוכח שכל שינוי חברתי אפקטיבי, גדול ממדים וקבוע לא יכול להיות מושג ע”י כלכלות קטנות, שיתופיות שמבוססות על כלי יד. יוזמות משותפות נוסו לאורך ההיסטוריה ע”י אינטרסים דתיים וחילוניים כאחד. רובן לא הצליחו להשיג את המטרות שלהם. הסיבות לכישלון לא היו טבע האדם או חמדנות. הסיבה העיקרית הייתה שלרוב המשתתפים, אפילו שהיו הגונים, לא היה מספיק ידע על הגורמים שאחראיים להתנהגות אנושית.

למרות שאנשים לאורך ההיסטוריה הציעו חברות אידיאליות- מה “רפובליקה” של אפלטון לאוטופיות מודרניות- אף מדינה תעשייתית לא אימצה הסדר ששיפר את חייהם של אנשים ובנה מדינה מתורבתת אמיתית. אפשר להבין למה זה קרה כשבוחנים את העקרונות הבסיסיים של רוב השיטות החברתיות. עקרונות ממשלתיים מבוססים על בעלות וצבירת הון, כוח ורכוש.

אנשי חזון עם כוונות טובות כותבים ומדברים בצורה רהוטה על עולם שזז קדימה באחדות ואחווה. רבים מצפים להתגלות גלובלית או אירוע מעצב גדול. אחרים מצפים שההיגיון ינצח. רק מעטים מציעים תכניות להשיג אחדות, וחלק מהתכניות אינו שלמות ומאיימות על  מוסדות עכשוויים ואינטרסים של מדינות ובודדים: הארכיטקטים של תכניות אלה מסווגים כמסיתים, אוטופיים לא פרקטיים ומפלגים.

הניסיונות המעטים להשיג איחוד עולמי נכשלו בגלל שלמנהיגי התנועה לא היה ידע אמיתי על הכוחות שמעצבים אבולוציה חברתית. הם חיפשו פתרונות בתוך המסגרת של השיטה המוניטרית, ולא הבינו שמשאבים פיזיים – ולא כסף- זה מה שחשוב ביכולת של שיטה חברתית לקיים את אנשיה.

למרות שכסף עזר להפטר משיטות חליפין ישנות ומסורבלות בסחר חליפין, הוא אינו התשובה הסופית. ההיסטוריה מראה אבולוציה והתאמה מתמשכת. אין אף תשובה שעובדת בכל הזמנים, לכל האנשים ולכל הבעיות.

הסדר החברתי, פוליטי   ובינלאומי שלנו כיום הוא מיושן. מוסדות חברתיים בלויים לא יכולים להתאים טכנולוגיה חדשנית לטובת האנשים, או לגשר על חוסר השוויון שנכפה על כל כך הרבה אנשים.

תחרות ומחסור מחדירים אטמוספירה של קנאה וחוסר אמון בין אנשים ומדינות. מושגים של זכויות יוצרים, שקיימים בתוך התאגידים ובריבונות של מדינות, חוסמים מעבר של מידע חופשי שיש בו צורך להתגבר על אתגרים גלובליים.

הרבה אנשים מפחדים משינוי ומשתוקקים לחזור לזמנים פשוטים של ערכים מסורתיים.

החזון שלהם הוא שגוי. הזמנים האלה לא היו כל כך טובים. ב50 השנים הראשונות של הזמנים ה”טובים” האלה, היו שתי מלחמות עולם. בשנים אלו אסונות חקלאיים וכלכליים שלחו מיליונים לתורות של מרק ולחם. אם הם ישרים, הם צריכים לומר שזה לא הפנטזיה של “הימים הישנים והטובים” שהם רוצים, אלא יותר פשטות.

הבעיות של היום הן עצומות וגלובליות בהיקפן ובהשפעתן. הן אינן יכולות להיפתר ע”י מדינה אחת. המושג של טובת הכלל הוא גלובלי מטבעו, אך מקומי ביישומו. איננו יכולים לקוות לחזור לערכים מסורתיים שכבר לא מתאימים. כל ניסיון חזרה לעבר ידון מיליונים לחיי סבל, עמל ואומללות.

אני לא טוען שצריך להפיל את המוסדות הישנים האלה: הם פשוט אינם עובדים יותר. למרבה הצער, יש כנראה צורך בקריסה חברתית וכלכלית כדי להביא לסופה של השיטה הישנה ומוסדותיה. כיום, שינוי חברתי משמעותי יקרה רק כשמספר רב של אנשים , דרך קריסה כלכלית, ייאבד בטחון במנהיגים הנבחרים. רק אז הציבור ידרוש אלטרנטיבות שונות. בעוד אנו רוצים לחשוב שזה ילווה בפרק זוהר וחדש באנושות, יותר סביר שהכיוון יהיה איזושהי צורה של דיקטטורה, אולי אפילו צורה אמריקאית של פשיזם מוצגת לציבור כדרך להגן עליהם מהתוצאה של תרבותם הלקויה.

עם זאת, זה לא מספיק להצביע על הגורמים המגבילים שעלולים לאיים על הישרדותם של כל המדינות. האתגרים שכל התרבויות ניצבים בפניהם בעידן הטכנולוגי העכשווי, הוא לספק מעבר חלק לדרך חשיבה חדשה לגבי עצמנו, הסביבה וניהול ענייניהם של אנשים.

זה עכשיו מחייב שכל המדינות יצטרפו למאמץ משותף בקנה מידה גלובלי למצוא אלטרנטיבות חדשות עם דגש על אופי הארגונים החברתיים. זוהי האופציה היחידה אם ברצוננו למנוע הדרדרות של הציביליזציה העולמית. אם האנושות רוצה לחוות שפע הדדי, גישה אוניברסלית למשאבים היא הכרחית.

ביחד עם אוריינטציה חדשה לעבר עניינים אנושיים וסביבתיים, חייבת להיות שיטה להפוך את זה למציאות. אם ברצוננו להשיג את המטרות האלה, השיטה המוניטרית חייבת להתפתח לכלכלה מבוססת משאבים גלובלית. כדי להשתמש במשאבים בצורה יעילה וחסכונית, יש צורך להשתמש בטכנולוגיה של מחשבים ורשתות תקשורת, כדי להשיג רמת חיים גבוהה לכלל האנשים. עם שימוש אנושי ואינטליגנטי במדע וטכנולוגיה, אנחנו נהיה מסוגלים לעצב את העתיד עם דגש על שימור הסביבה ועצמנו לדורות הבאים.

זה לא מספיק לתמוך בשיתוף פעולה של כל המדינות. אנחנו צריכים חברה גלובלית שמבוססת על תכנית פרקטית שמוסכמת על כולם. אנחנו צריכים גם מועצת תכנון בינלאומית שמסוגלת להציג את התכנית ואת היתרונות שייווצרו מאיחוד עולמי.

התכנית צריכה להיות מבוססת על כושר הנשיאה של כדה”א, משאביו והצרכים של תושביו. לשמר את הציביליזציה שלנו, עלינו לתאם טכנולוגיה מתקדמת ומשאבים זמינים עם גישה אנושית מערכתית.

הרבה מקצועות שמוכרים לנו היום ייעלמו בסופו של דבר. עם קצב השינוי שקיים היום, הרבה מקצועות ועבודות לא יהיו קיימים יותר. בחברה שמשתמשת בגישה מערכתית, המקצועות האלה יוחלפו ע”י קבוצות בינתחומיות- מנתחי מערכות, מתכנתי מחשבים, חוקרי ביצועים ואלה שמחברים את העולם יחדיו ברשתות תקשורת עצומות.

יש לנו את הכישורים והידע להשתמש בקבוצות בינתחומיות לפתירת בעיות. אך רק בזמן מלחמה או מקרה חירום לאומי אנו מרכיבים קבוצות כאלה למציאת פתרונות לבעיות חברתיות. אם נגייס משאבים כמו שאנחנו עושים בזמן מלחמה, תוצאות חיוביות בקנה מידה גדול יכולות להיות מושגות בזמן קצר. זה יכול להיות מושג בקלות ע”י שימוש במכוני מחקר אוניברסיטאיים וצוותים שונים למצוא שיטות שונות לפתירת בעיות. זה יהיה שלה התחלתי וחשוב להגדיר את הפרמטרים לעתיד של הציביליזציה.

התהליך של שינוי חברתי חייב להתייחס לתנאים משתנים שכל הזמן משדרגים את הפרמטרים של התכנון, ולהכנסה של  טכנולוגיות לתוך תרבויות מתפתחות. קבוצות תכנון, שמשתמשות במחשבים מקושרים חברתית, יכולים להיות מעודכנות על כל שינוי בתנאים.

בעולם של שינוי מתמשך, השאלה היא לא האם אנחנו בוחרים לעשות את השינויים הנדרשים. ההישרדות שלנו דורשת שנפעל לקבל את האתגר ואת הדרישות החדשות הללו.

פרק 6 – חוסר האנושיות של הכלכלה המוניטרית

למרות מה שמספרים לנו אנשי פרסום, בכלכלה העכשווית שמבוססת על כסף, ההשלכות האנושיות של טכנולוגיות חדשות רק לעתים רחוקות מעניינות את אלה הממציאים אותן. בשיטה המוניטרית הכוונה העיקרית היא רווח: לשמור על תחרותיות עסקית והשורה התחתונה זה כל מה שחשוב. הבעיות החברתיות והבריאותיות שנוצרות מאבטלה המונית של אנשים שהופכים לבלתי חשובים בגלל אוטומציה אינן נלקחות בחשבון. כל צורך חברתי הוא תמיד משני לצבירת רווח לעסק. אם הרווח אינו מספיק לעסק, השירות יבוטל. הכל משועבד להגדלת הרווח בשביל בעלי המניות. זה לא מעניינה של חברה המבוססת על כסף לייצר מוצרים ושירותים שמעלים את רמת החיים של אנשים, באותה מידה שחוקים מלאכותיים שחוקקו לא מיועדים לשמור על חייהם של האזרחים. כל השיטות הכלכליות בעולם-סוציאליזם, קומוניזם, פשיזם, והשיטה הקפיטליסטית-מנציחים מעמדות חברתיים, אליטיזם, לאומניות וגזענות שמבוססים בעיקר על אי שוויון כלכלי. כל עוד שיטות חברתיות משתמשות בכסף או סחר חליפין, אנשים ומדינות ינסו להשיג יתרון יחסי על ידי שמירה על תחרותיות כלכלית או התערבות צבאית. מלחמה מייצגת את הכישלון של מדינות לפתור את הבעיות ביניהן. בהסתכלות מעשית, זוהי הדרך הבזבזנית ביותר של חיים ומשאבים שאי פעם הומצאה. הניסיון הגס והאלים הזה לפתור מחלוקות בינלאומיות מבשר רעות לעתיד, עם המצאת שיטות ממוחשבות לשיגור טילים גרעיניים, מחלות קטלניות וכימיקלים, והאיום לחבל ברשתות המחשב של מדינה. אפילו כשמדינות מחפשות שלום, הן בדרך כלל חסרות את הידע להגיע לפתרונות שלווים. מלחמה היא לא הצורה היחידה של אלימות שנכפית על אנשים על ידי הסדרים חברתיים לקויים. יש גם רעב, עוני ומחסור. השימוש בכסף והיצירה של חוב מעודדים אי בטחון כלכלי, שמנציח פשיעה, הפקרות וכעס. הכרזות על הנייר וחוזים לא משנים את העובדות של מחסור וחוסר בטחון, ולאומניות רק מגבירה את ההפרדה בין מדינות והאנשים בעולם. חוזה שלום אינו יכול למנוע עוד מלחמה אם לא מתייחסים ליסוד הבעיה. ההיבטים של משפט בינלאומי נוטים להקפיא את הדברים כפי שהם קיימים. מדינות שכבשו אדמות בכל העולם על ידי כח ואלימות מנסות לשמור  על הטריטוריה והמשאבים שלהם בלי קשר לחוזים. הסכמים כאלה משרתים רק לדחייה של סכסוכים. התמקדות במאמצים של ניסיונות בלתי יצרניים ויצירתיים מבזבזת חיים כמו מלחמה. במשך ההיסטוריה חיינו בעידנים שמאופיינים בחיים מבוזבזים, בהם היכולות של הרבה אנשים גדולים לא התממשו. זמן, מאמצים ומוחות מבוזבזים בחיפוש אחר כסף במקצועות שלא תורמים דבר לאינטלקט או למצב האנושי. מציביליזציות קדומות להווה, רוב האנשים היו צריכים לעבוד למחייתם. היחס שלנו כלפי עבודה הוא כנראה משהו שנגרר מזמנים קדומים. במשך אלפי השנים של השיטה המוניטרית, רוב העובדים תוגמלו בכסף שרק הספיק להם לשרוד ולחזור לעבוד, אפילו ששכר גבוה יותר היה אפשרי. באיזו דרך אחרת המעסיק יכול להבטיח שהעובד יחזור לעבוד? אם העובדים היו מקבלים משכורות שמאפשרות להם לעבוד כמה שבועות ואז לצאת לטיול מסביב לעולם, מערך הייצור היה נפגע. אפילו אנשים משכילים ועשירים שחיים בבתים יקרים ונוסעים במכוניות פאר חייבים להופיע במקום העבודה אם ברצונם לשמור על אותה רמת חיים. כולנו, אפילו מנהלים בכירים, עבדים של השיטה המוניטרית. רובנו חסרים משמעות קיומית. אנחנו עובדים בעבודות שאנחנו לא אוהבים כדי לקנות עוד גאדג’טים שאנחנו לא צריכים, או לחסוך כדי לצאת לחופשה מהעבודה, שהיא הסיבה שאנחנו צריכים חופשה מלכתחילה. בעולם היומיומי, רבים מאתנו מנסים לצוף באופן תזזיתי, משלמים חשבונות על מכונית, בית ועוד מוצרים בניסיון אינסופי להבטיח את עתידנו. אפילו שרבים מרוויחים יותר כסף היום, אינפלציה הפחיתה את כח הקנייה של רוב האנשים. אנחנו לכודים במשחק של להתקדם קדימה בלי לחשוב לפני מה או מי אנחנו מנסים להתקדם. רובנו לא עוצרים לחשוב על חיינו או על איך אנחנו קשורים אחד לשני, או על מי אנחנו באמת. אפילו אלה שמשיגים בטחון כלכלי מכורים לתדמית שמציגה המדיה של הצלחה אישית. כשאנחנו משיגים את המטרה הכלכלית הראשונה שלנו, אנחנו רוצים עוד-ספינת שיט, בית נופש, וטיול בחו”ל. בעולם המונטרי אפילו החלומות שלנו מתוקצבים. אנחנו מתחילים עם “אם רק יכולתי להתפרנס בכבוד”. אם אנחנו משיגים את זה, אנחנו ממשיכים ל”אם רק היה לנו בית קטן בכפר אז היינו שמחים”. בכל שלב של הגשמה בשרשרת האי סיפוק הזו, אנחנו משיגים עוד עושר חומרי, אבל זה לעולם לא מספיק כדי לעשות אותנו מאושרים. אנחנו חיים בעולם של חלומות בלתי מסופקים שבו אנחנו לא מגיעים להבנה או לידיעה של מהם חיים משמעותיים. אנשים בעתיד כנראה יסתכלו על השלב הזה בציביליזציה שלנו כעידן של חוסר יעילות כלכלי ואינטלקטואלי. הם יתקשו להבין איך אנחנו מקבלים אגרסיביות ותחרותיות כדברים נורמליים. ישנם הורים שמנסים להבטיח את עתיד ילדיהם על ידי חתונה לעמדה בטוחה של כסף. זהו סוג של זנות או מכירה פומבית. בשיטה המוניטרית, דמוקרטיה היא אשליה מתמשכת שנותנת לאוכלוסייה הרגשה מזויפת של תהליך דמוקרטי. באופן כללי, אנשים הממונים למשרה ציבורית נבחרים מראש על ידי האליטות לשרת את האינטרסים של המרבה במחיר. מפלגות פוליטיות הן דוגמה לכך: נציג אחד של מפלגה רץ נגד נציג של מפלגה אחרת. הפנטזיה היא שמי שמנצח בבחירות מייצג את כל האזור הבוחר-ללא קשר למפלגה פוליטית או פילוסופיה. ההחלטות והפעולות של מדינה נלקחות על ידי ובשביל תאגידים גדולים, בעלי עניין פיננסיים, העשירים והמערכת התעשייתית-צבאית. כל עוד כסף והשיטה המוניטרית יישארו בתוקף, דמוקרטיה אמיתית תמשיך להיות אשליה. אנחנו צריכים להפסיק להילחם כל הזמן על זכויות אדם ושוויון בשיטה שאינה צודקת, ונתחיל לבנות חברה שבה שוויון זכויות הוא מובנה בתוך עיצוב השיטה. כל עוד אנחנו נשארים בתוך השיטה המוניטרית, לרוב האנשים לעולם לא יהיה את הכסף להתנהג בצורה דמוקרטית. אדם יכול לרצות סוג מסוים של בית או מכונית, אבל יחסר את היכולת לקנות אותו. איך האדם הזה הרוויח מההליך הדמוקרטי או מהחופש לבחור? ועדיין, אנחנו טוענים שיש לנו שיטה דמוקרטית שהיא הממשלה המוצלחת ביותר בעולם. למעשה, אנחנו חופשיים רק במידה שכח הקנייה שלנו מרשה לנו. כשכסף מרוכז בידיים של מעטים, אפילו החופש הזה הינו אשליה. למרות הצגתו על ידי המדיה, בנק ה-‘federal reserve’ ששולט במטבע שלנו הוא לא סוכנות של הממשלה שמופעלת לטובת הציבור. הוא בנק פרטי שמטרתו היחידה היא רווח. אפילו כמות עתודות הכסף בו מוטלת בספק. ל’federal reserve’- יש כח השפעה אדיר על הממשלה שלנו, מנהיגיה, החשבונות והחסכונות הפרטיים שלנו ובנוסף למי מאתנו תהיה עבודה. יש לו שליטה מלאה על הלוואות של כסף. הוא קובע שיעורי ריבית ולכן מחזיק בהשפעה פוליטית עצומה. אבל ה-‘federal reserve’ הוא לא הארגון הפרטי היחידי ששולט בשיטה הכלכלית שלנו. בנקים משתמשים בתהליך שנקרא’fractional reserve banking ‘ שמאפשר להם להלוות יותר כסף מאשר יש להם בפיקדון להחזיר את ההלוואה. הם אחרי זה יכולים לדרוש ריבית על כסף שאין להם. בתהליך זה, בנקים מלווים לפחות פי עשר יותר ממה שיש להם בפיקדון, דבר שמפחית את ערך הכסף וגורם לאינפלציה. זה לא פלא שהבניינים החדשים והמפוארים ביותר בכל עיר שייכים לבנקים. אם אנחנו היינו מתנהגים כמו בנקים, היינו מואשמים במרמה. זהו לא מנהג חדש. ב-1881 ג’יימס גרפילד אמר, “מי ששולט בכמות הכסף בכל מדינה הוא האדון הבלעדי של כל התעשייה והמסחר. וכשאתה מבין שכל השיטה נשלטת על ידי כמות קטנה של אנשים בפסגה, לא קשה להבין איך תקופות של אינפלציה ומיתון נוצרות”. מלווי כסף פרטיים הבינו מזמן את היתרונות של הלוואות למדינות בזמן מלחמה כשההחזרים הובטחו על ידי הטלת מס על האזרחים. זה היה הרבה יותר רווחי מלהלוות לאנשים פרטיים. בעלי עניין פרטיים ותאגידים מתחילים מלחמות וסכסוכים שונים עד עצם היום הזה. השיטה המונטרית מונעת משבר מהחוסר ביכולת קנייה של פרטיים וחברות קטנות על ידי תמיכה בכלכלה עם הוצאות צבאיות, סעד לתאגידים, ומימון מחקר של תעשיות פרטיות. הממשלה מלווה כסף ממוסדות פרטיים לנסות ולתמוך בכלכלה בתחומים אלה. זה מגדיל את החוב הלאומי ובנוסף מסיח את דעת הציבור מבעיות מדיניות כמו חיתוך התקציב לעניים, חינוך, בעיות סביבתיות וכו’. בהרבה מקרים, הממשלה שלנו ותאגידים משתמשים בכוח הצבאי שלנו לעצור מהפכות של שינוי חברתי בשאר העולם, בעוד הם יוצרים אשליה של צמיחה כלכלית בבית. אמשל רוטשילד, אחד המרוויחים הראשונים משיטת הבנקאות הפרטית, אמר, “תן לי את הכוח להדפיס ולשלוט בכסף של מדינה ולא אכפת לי מי קובע בה את החוקים”. כפי שהוא בשימוש היום, כח פיננסי הוא באמת לא מוסרי. שיטה דמוקרטית אמיתית עובדת רק כשלכל האנשים יש גישה לאותם הזדמנויות להתפתחות אינדיבידואלית וצמיחה כלכלית. זוהי לא המטרה של שיטה המבוססת על כסף. בשיטת הכלכלה החופשית, אנשים שבונים אתר סקי לא בונים אותו לפי משאל שכולם השתתפו בו. במקום, הם בונים אותו לפי הדרישות של השוק, כלומר אנשים שיכולים להרשות לעצמם לעשות סקי. אם הם מציעים מספיק מתקנים שגולשים רוצים ויכולים להרשות לעצמם, האתר שלהם יצליח. שיטה מוצלחת צריכה לדאוג לצרכיהם של כל האנשים. יש הרבה אנשים שרוצים לעשות סקי אך אינם יכולים להרשות לעצמם. הבחירות הינן מוגבלות למה שקבוצה של אנשים יכולים להרשות לעצמם. זהו אליטיזם. בכל מקום בו כסף מעורב, ישנו אליטיזם. לאלה ששולטים בכוח הקנייה יש השפעה הרבה יותר גדולה. לפני הרבה שנים, האזרחים האמריקאים שילמו מסים לבניית כבישים ומכוניות. הם לא הצביעו עבור הפיתוח הזה. תעשיית המכוניות והאוטובוסים, עסקני נדל”ן והצבא השפיעו רבות על בניית כבישים ואוטוסטראדות. למרות שהיו חלופות לתחבורה יותר נקייה, יעילה וכלכלית ממכוניות פרטיות היא פורקה ונמכרה על ידי אינטרסים כלכליים שמייצגים את תעשיית המכוניות. היום יש לנו תחבורה כל כך יקרה שהרבה אנשים אינם יכולים להשתמש בה. בשביל מה ובשביל מי דמוקרטיה עבדה במקרה זה? מיליונים של אמריקאים שילמו מסים על אוטוסטראדות שהם אינם משתמשים בהם, אינם מרוויחים מהם ושהוכיחו עצמם מסוכנות, לא יעילות, ויקרות כאמצעי תחבורה. בשיטה המוניטרית הנוכחית, מוסדות פרטיים אוגרים ושומרים לעצמם הרבה ידע שימושי במקום להפוך אותו זמין לכל אוכלוסיית העולם. בעולם שהופך להיות יותר ויותר מסחרי ורכושני, שאפילו פרופסורים באוניברסיטה רושמים זכויות יוצרים על ההרצאות שלהם, ישנו מעבר מטריד מזה של רוח החלוץ לזה של איש מכירות. כמה חברות לאחרונה רשמו פטנט על הגנום של שתי אנשים שחסינים לאיידס. החברות הללו לא יצרו או הינם הבעלים של החומר הגנטי. אבל הם רשמו פטנט על גנים של אנשים חיים. האם זוהי דמוקרטיה בפעולה? במקום לרומם את מצבה של האנושות, המדען הופך בהדרגה לאיש עסקים, כשהוא מוכר את תגליותיו למרבה במחיר. מסיבה זו, רוב הטכנולוגיות החדשות נמצאות בשליטה של מוסדות פרטיים במקום במרחב הציבורי. הרבה גיבורים מהעבר זוכים לכבוד על ההקרבה העצמית שלהם בניסיונם להפוך את העולם למקום טוב יותר. אלפים הקריבו את חייהם בשביל אחרים. האנשים האלה בדרך כלל פעלו ללא מחשבה על תגמול כלכלי. השקר הגדול שמונצח ע”י אלה ששולטים בשיטה הכלכלית הוא שרק תחרות מייצרת תמריץ. נאמר על שיטה זו שהיא מספקת תעסוקה ותמריץ, אבל היא גם מייצרת חמדנות, שחיתות, פשיעה ומעילה. במשך שנים, ממשלות תכנתו את נתיניהם בצורה ישירה ובלתי ישירה בעזרת מערכות ערכים שמנציחות את שליטתם. הם השתמשו בתודעה האנושית כמדיום בו הם יכולים להחדיר את הערכים והמושגים שלהם, ועודדו דפוסי התנהגות שמייצרים רגשות אשמה בכל פעם שאדם חורג מהשיטה הקיימת. באותו זמן קבוצות השליטה האלו חנקו את האינדיבידואליות על ידי טיפוח אוכלוסייה צייתנית שאין לה את המידע והתובנה לשאול, “מאיפה בדיוק הערכים שלי מגיעים?”. השיטה המוניטרית גורמת ללחץ עצום ולא הכרחי על משאבים קיימים, ושוללת את היתרונות של ייצור המוני למיליונים רבים של אנשים. בשיטה המונטרית, רווח תלוי בשמירה על מחסור מלאכותי של מוצרים ושירותים ו\או הפחתה מכוונת ביעילות. במקום לבנות מכוניות שיחזיקו הרבה שנים, יצרנים מבזבזים כמות עצומה של אנרגיה בשינוי מכונות הייצור על מנת להתחרות בנתח שוק עם יצרנים אחרים. סקר צבאי של קטלוג מסחרי שנעשה לאחרונה זיהה יותר מ-300 מפתחות ברגים כל כך דומים אחד לשני שאפשר להחליף ביניהם. למרות שמפתח ברגים הוא כלי שימושי, איזו מטרה מושגת ע”י ייצור של 300 דגמים דומים? בזבוז אדיר של חומרים ומשאבים שמגיע מכל חברה שעושה ניירת, פרסום וייצור מיותרים ובלתי נחוצים. דוגמה נוספת ניתן לראות כמישהו מדבר אל העם בטלוויזיה. הצופה רואה עשרות  מיקרופונים שונים, כל אחד מייצג חברת מדיה אחרת, כשצריך רק מיקרופון אחד או שתיים לדווח על האירוע לכל העולם. תחשבו גם על תעשיית האפנה, שבה בגדים משתנים כל הזמן לגרות אנשים לקנות את השיגעון החולף החדש. בארה”ב בזמן תקופות של ‘אזהרת מחירים’, מוצרי חלב ומוצרי חקלאות הושמדו כדי לשמור על המחיר גבוה. איפה ההתקוממות? אנחנו מאמינים שעבודה היא ‘מעלה’, בעוד שאנחנו מרשים לתוצרת שלה להיהרס. מזיקה באותה צורה היא השבתה מתוכננת שבה חברות בכוונה מייצרות מוצרים שמתקלקלים וצריכים החלפה או תיקונים בלתי הכרחיים. בתעשיית התעופה מכירה של מטוסי נוסעים אינו מקור הרווח העיקרי. רווחים גדולים באים מהתחזוקה ומחלקי חילוף. זה נכון גם בצבא והתלות שלו בשוק. החלפת ספקים משפיעה על ההוצאות יותר מאשר שינויים במשימה. בזמן מלחמת העולם השנייה הרבה כלי נשק יוצרו עם חלקים שלא היו תואמים. החלקים מחברה אחת לא התאימו לכלי נשק של חברה אחרת. היום הקונגרס דוחף את משרד ההגנה ‘לחסוך כסף’ על ידי קנייה של ציוד צבאי מסחרי ישירות מ’המדף’. על פניו, קנייה של ציוד זמין מוכן במקום פיתוח של ציוד צבאי ספציפי נראית הגיונית. אבל ציוד צבאי צריך להיות שותפי בתפעול, וכן להיות נתמך בכל חלקי העולם, ובסביבות שציוד מסחרי אינו נתקל. מחשבים אישיים שנשלחו יחד עם חיילים למלחמה בעיראק, לדוגמה, התקלקלו בהמוניהם בגלל החום הרב והחול שנמצאים בכווית. במקום לקנות חלקים לדגם אחד, הצבא חייב להתאים את עצמו ליצרנים רבים והציוד, החלקים והכלים שלהם. כספי המיסים שלנו זורמים הרבה מעבר לערוצים ממשלתיים. זה לא צריך להפתיע אף אחד. ביקורת של התקציב הצבאי השנתי מצאה מקרים רבים של רכישות שאושרו ע”י הקונגרס של ציוד ושירותים שאין בהם כל שימוש לצבא. אז בנוסף לכך שאתה קונה מוצרים באופן אישי שמכניסים לחברות כסף, המיסים שלך גם הם הולכים אליהם. לפני 50 שנה, חברת החשמל-United States Electric Light’ ‘Company  נתנה לממציא הפורה שלה ‘היראם מקסים’ 20 אלף דולר משכורת שנתית לכל החיים והגלתה אותו לאנגליה. הם היו צריכים להפטר ממנו בגלל שהוא המשיך להמציא שיפורים. היכולת היצירתית שלו הפכה את הציוד שלהם למיושן לפני שהם הצליחו להחזיר עליו את הכסף. לצערה של ארה”ב, ‘מקסים’ ייצר כמה מהמצאותיו הגדולות ביותר באנגליה. באותו זמן הוא קיבל תואר אבירות בשביל הישגים יוצאי דופן, בעוד חברת החשמל האמריקאית פשטה רגל. היום ביפן, אורך חיי המדף של מוצר אלקטרוניקה לפני השבתה הוא 3 חודשים. שיטה כלכלית הייתה קיימת במשך מאות שנים, ואם אנחנו מבינים זאת או לא, תמיד שימשה לשלוט בהתנהגות של האנשים עם מעט המשאבים. רק שהמשאבים נמצאים במחסור שיטה מוניטרית או סחר חליפין יכולים לתפקד. במילים אחרות, אם אדם רוצה מוצרים ושירותים, הוא\היא חייבים להיכנע לשליטתם של אחרים. כשאדם הולך לעבודתו היום, הוא או היא נכנסים לדיקטטורה פרטית מהרגע שבו הם מגיעים בבוקר ועד שהם עוזבים את המקום. עבר הזמן לבחינה רצינית ושיפוץ קיצוני של שיטה כלכלית ואידיאולוגיה אחת. ניסיון למצוא פתרונות לבעיות העצומות בתוך החברה העכשווית ישמש רק כטלאי זמני, ויאריך את השיטה המיושנת הזו. היתרונות שלנו הגיעו מבידוד ממדינות שכנות עוינות, ההיקף העצום של המשאבים הטבעיים, האדמה הפורייה והתרומה הרבה של ממציאים ומהנדסים שפיתחו את הטכנולוגיה שלנו.                              

פרק 7 – שכסף הופך ללא רלוונטי

בפרק זה אנחנו נדבר על גישה פשוטה לעיצוב מחדש של תרבות, שבה, עוני, מלחמה, רעב, חוב, וסבל אנושי נראים לא רק כנמנעים, אלא כבלתי מקובלים. העיצוב החברתי החדש הזה מנסה להפטר מהסיבות היסודיות של הבעיות שלנו, אך הן לא יכולות להעלם בתוך המסגרת הכלכלית-פוליטית העכשווית. עניינם העיקרי של תאגידים הוא רווח. העניין הצר הזה יגרום בסופו של דבר לקריסה של המערכת הכלכלית שלנו. אם השיטה המוניטרית תמשיך, אנחנו ניצבים בפני אבטלה טכנולוגית מתגברת שמתבטאת בפיטורים. אנחנו צריכים פחות אנשים עם יותר כישורים כדי לתמוך במערכת הייצור. כל שאר האנשים הופכים לבלתי רלוונטיים לייצור, אלא רק לצריכה. זה רק עניין של זמן עד שאוטומציה תחליף אנשים כמעט בכל התחומים, ותגרום לירידה בכוח הקנייה לצרוך מוצרים. אפילו בשווקים שנמצאים בצמיחה, זה יביא לבעיות רציניות ובלתי ניתנות לניהול. במהלך שנות ה-30 בעיצומו של השפל הגדול, הממשל בראשות רוזוולט חוקק חוקים חדשים למזער מגמות מהפכניות, ולפתור את בעיית האבטלה ע”י אספקת עבודה בעזרת ה-‘WPA’, ‘cc camps’, ‘NRA’,’transient camps’ ופרויקטים נוספים. בסופו של דבר, זו הייתה מלחמת העולם השנייה שהוציאה את ארה”ב מהמיתון העולמי הזה. אם נרשה לתנאים הקיימים להמשיך אנחנו בקרוב נעמוד בפני מיתון עולמי גדול יותר. בתחילת מלחמת העולם השנייה, לארה”ב היו רק 600 מטוסי קרב, אבל אנחנו הגדלנו את התפוקה במהירות ל-90,000 מטוסים בשנה. האם היה לנו מספיק כסף בשביל לשלם על הוצאות המלחמה? לא, לא היה מספיק כסף או זהב, אבל היו לנו די והותר משאבים. משאבים זמינים וכוח אדם-לא כסף-סיפקו את הייצור והיעילות שהיו זקוקים כדי לנצח במלחמה. אנחנו חיים בתרבות שעובדת בשיתוף פעולה רק כתגובה למשבר. רק בזמן מלחמה או אסון לאומי אנחנו מדלגים מעבר לכסף ומשתמשים במשאבים הנחוצים ובקבוצות רב תחומיות להתמודד עם איום. רק לעתים נדירות, אם בכלל, אנחנו משתמשים במאמצים מתוכננים למצוא פתרונות לבעיות חברתיות. אם היינו מפעילים את אותם מאמצים של גיוס מדעי לעבר שיפור חברתי כמו שאנחנו עושים בזמן משבר או מלחמה, תוצאות בקנה מידה גדול היו מתקבלות בזמן קצר יחסית. יותר זמן ומאמץ צריכים ללכת לעבר איסוף של עובדות ניסיוניות לתמוך בארגונים חברתיים חדשניים. כדור הארץ שופע במשאבים. הדרך בה אנחנו מחלקים משאבים דרך שיטות כלכליות היא לא רלוונטית ואינה מועילה לרווחתם של בני האדם. לחברה המודרנית יש טכנולוגיות מתקדמות והיא יכולה לספק בקלות רמת חיים גבוהה  לכל האנשים ע”י יישום כלכלה המבוססת על משאבים. בצורה פשוטה, כלכלה מבוססת משאבים משתמשת במשאבים קיימים במקום בכסף, ומספקת חלוקה שווה של מוצרים ושירותים בדרך אנושית ויעילה לכל האוכלוסייה. זוהי שיטה שבה כל המשאבים הטבעיים, אלה שמיוצרים ע”י האדם והסינתטיים זמינים ללא שימוש בכסף, אשראי, סחר חליפין או צורה אחרת של חוב. כלכלה מבוססת משאבים משתמשת במשאבים מהקרקע ומהים, ציוד פיזי, ומפעלים תעשייתיים להעלות את רמת החיים של כלל האוכלוסייה. בכלכלה המבוססת על משאבים ולא על כסף אנחנו יכולים לייצר בקלות את הצרכים הבסיסיים של החיים ולספק רמת חיים גבוהה לכל האנשים. בכלכלה מבוססת משאבים, משאבי העולם שייכים לכל האנשים בעולם, דבר שיגרום בסופו של דבר להסרת הגבולות המלאכותיים שמפרידים בין אנשים. זהו הצורך המאחד. אנחנו חייבים להדגיש שלגישה זו של ממשל גלובלי אין שום דבר במשותף עם הכיוון העכשווי של אליטה ליצור ממשלה עולמית ולשים את עצמם ותאגידים בראשה, ולהפוך את מרבית האוכלוסייה למשרתיהם. החזון שלנו לגלובליזציה מסמיך כל אדם בעולם להיות הכי טוב שהוא יכול, ולא להיות משועבד לשום גוף תאגידי בשלטון. כל השיטות החברתיות, ללא קשר לעמדה פוליטית, אמונה דתית, או מנהגים חברתיים, בסופו של דבר תלויות במשאבים טבעיים, כולל אוויר ומים, קרקע פורייה, והטכנולוגיה וכוח האדם לשמור על רמת חיים גבוהה. זה יכול להתבצע ע”י השימוש האינטליגנטי והאנושי במדע וטכנולוגיה. העושר האמיתי של כל מדינה טמון במשאביה הקיימים והפוטנציאליים, ובאנשים שפועלים למען חיסול של מחסור ויצירה של חברה יותר אנושית. השימוש בשיטות המבוססות על מחשב-על תעזור בהגדרת הפרמטרים של כלכלה מבוססת משאבים, וכל הפרויקטים של הבנייה יעמדו בדרישות סביבתיות. ניצול יתר ייעלם ויהפוך לבלתי הכרחי. בזמן כתיבת ספר זה, נאס”א הודיעה על השימוש במחשב-על להעריך את ההשפעה הסביבתית של האדם ושל מדינות על הסביבה. כלכלה מבוססת משאבים תשתמש בטכנולוגיה להתגבר על מחסור ולעשות שימוש נכון במקורות חליפיים של אנרגיה. היא תהפוך את הייצור והאספקה לממוחשבים ואוטומטיים, ותעצב ערים בטוחות וחסכוניות בזמן שהיא מספקת חינוך ובריאות אוניברסליים. זה ייצור שיטת תמריץ חדשה המבוססת על דאגה לאדם ולסביבה. למרבה הצער, מדע וטכנולוגיה לא פעלו לעבר מטרות אלה מסיבות של אינטרס אישי ורווח כלכלי ע”י השבתה מתוכננת, שלעתים נקראת הפחתה מודעת של יעילות. זה אירוני שמשרד החקלאות האמריקאי, שמטרתו לחקור דרכים להעלות את התוצרת החקלאית , למעשה משלם לחקלאים לא לגדל במקסימום תפוקה כשיש הרבה שנשארים רעבים. אנחנו שמים שלטים על הכביש כמו “היזהר כביש רטוב”, כשגישה יותר יעילה תהיה לבנות כבישים עם רצועות שמונעות החלקה. אנחנו “מטהרים” מערכות מים ובאותו זמן שופכים  כימיקלים לתוכם. יש בעיה של שפיכת כימיקלים ואשפה לנהרות ומקורות מים בגלל שזה יותר זול מלשפוך אותם במקום המיועד לכך. מפעלים לא מתקינים פילטרים אלקטרוסטטיים שמונעים מחלקיקים מסוימים של עשן להגיע לאטמוספירה, בעוד הטכנולוגיה הזו קיימת כבר 75 שנה. השיטה המוניטרית לא תמיד משתמשת בשיטות קיימות שישרתו באופן חיובי את האנשים והסביבה. ברצוננו להשיג עוד ועוד , והפכנו עצמנו עיוורים לאחריות האישית שלנו להתמודד עם האבסורדים האלה. חברה מבוססת משאבים מסתכלת על כולנו כבעלי מניות שווים של כדור הארץ. אנחנו אחראים גם לכדור הארץ וגם ליחסנו אחד לשני. בכלכלה מבוססת משאבים, המצב האנושי הוא הדאגה העיקרית בעוד הטכנולוגיה משרתת את האדם. בכלכלה כזו, הייצור מסופק על ידי מכונות והמוצרים זמינים לכל. המושגים של ‘עבודה’ ו’להתפרנס למחייתך’ הופכים לבלתי רלוונטיים. הפוקוס הוא בלחיות. בכלכלה של כסף, כשהתוצאות האנושיות של אוטומציה לא זוכות ליחס, זה הופך את הקדמה של המדע והטכנולוגיה לחסרי משמעות חוץ מלמעט אנשים. כדי להבין יותר טוב כלכלה מבוססת משאבים תחשוב על זה: אם כל הכסף בעולם היה לפתע נעלם, אבל קרקע, מפעלים ומשאבים אחרים היו נשארים במקומם, היינו יכולים לבנות מה שאנחנו רוצים ולמלות כל צורך אנושי. זה לא כסף שאנשים צריכים, אלא גישה לצרכי החיים בלי הצורך לפנות לבירוקרטיה ממשלתית או כל סוכנות אחרת. בכלכלה מבוססת משאבים כסף אינו רלוונטי. מה שצריך זה משאבים וייצור והפצה של מוצרים. בשיטה מוניטרית, כוח קנייה אינו מתקשר ישירות ליכולת הייצור של מוצרים ושירותים. לדוגמה, בזמן מיתון יש מחשבים בחלונות הראווה ומכוניות בסוכנויות המכירה. אבל לאנשים אין את כח הקנייה לקנות אותם. החוקים של השיטה המוניטרית הם מיושנים וגורמים לסכסוכים, מחסור וסבל אנושי. בתרבות הרווח של היום אנחנו לא מגדלים אוכל לפי הביקוש, ובנוסף לא משתמשים ברפואה רק כדי לרפא מחלות. המניע העיקרי של תעשייה הוא רווח. תחשוב על המכונית. כדי לטפל באוטו אנחנו צריכים להזיז הרבה חלקים לפני שמגיעים למנוע. למה זה כל כך מסובך? פשוט בגלל שטיפול פשוט באוטו הוא לא מעניינם של יצרני המכונית. הם לא צריכים לשלם על הטיפול באוטו. תת-תעשייה שלמה של תעשיית האוטו מוקדשת ליצירת רווח מטיפול במכוניות. אם יצרנים היו אחראים להוצאות התיקונים, המכוניות היו בנויות בצורה אחרת לגמרי, עם חומרים אחרים, ביצועים טובים יותר, וחלקים מתפרקים שיוצאים בקלות כדי להגיע למנוע. בנייה כזו תהיה אופיינית בכלכלה מבוססת משאבים. הרבה חלקים באוטו יוכלו לצאת בקלות כדי לחסוך בזמן ואנרגיה במקרה הנדיר של תיקון, בגלל שאף אחד לא מרוויח מתיקון מכוניות או מכל דבר אחר. איכות, פשטות של שירות ושדרוג טכנולוגי יעמדו בראש התכנון והעיצוב. בסופו של דבר, בעזרת ההתפתחות של מיסבים מגנטיים, שחיקה ושימון של האוטו ייעלמו לגמרי. יהיו גם חיישני מרחק על כל המכוניות למנוע תאונות. מכוניות שיעוצבו בדרכים האלה לא יצטרכו תיקון במשך הרבה זמן. גישת המחשבה הזו תהיה בשימוש לכל המוצרים. מכשירים תעשייתיים יעוצבו למחזור, אבל יהיה הרבה פחות מחזור כשנבנה מוצרים באיכות גבוהה שלא נשברים או מתקלקלים. כלכלה מבוססת משאבים עולמית תהיה מעורבת במאמצים עצומים לפתח מקורות אנרגיה חדשה ומתחלפת: גאותרמית, גרעינית, סולרית, רוח וכוח גלים-אפילו דלק מהים. תהיה לנו בסופו של דבר אנרגיה בלתי מוגבלת שתוכל להפעיל את הציביליזציה לאלפי שנים. כלכלה מבוססת משאבים צריכה גם לעצב מחדש ערים, מערכות תחבורה, ומפעלי תעשייה ולהפוך אותם לחסכוניות באנרגיה, נקיות ובעלות יכולת לשרת את כל האוכלוסייה. מערכות שילוח ותחבורה ישמרו על כלכלה מאוזנת ויהיה בהם שימוש בשתי כיווני נסיעה. לא יהיו משאיות ורכבות ריקות בנסיעות חזרה. לא יהיו משאיות שנמצאות במחסן ותלויות במחזור הכלכלי לשימושן. מה עוד המשמעויות של כלכלה מבוססת משאבים? טכנולוגיה, עם שימוש יעיל, משמרת אנרגיה, מפחיתה בזבוז, ומעניקה יותר זמן פנוי. עם מצאי אוטומטי בקנה מידה גלובלי, אנחנו יכולים לאזן ייצור והפצה. השבתה מתוכננת תהיה בלתי הכרחית ולא קיימת בכלכלה מבוססת משאבים. שיטות אריזה יהיו סטנדרטיות, יצרכו פחות מקום אחסון ויהיו קלות לתפעול. אוכל מזין ובריא יהיה זמין. למנוע בזבוז של מוצרים זמניים כמו עיתונים, ספרים ומגזינים סרט רגיש לאור יכול להיות מוצב על גבי מוניטור או טלוויזיה לספק הדפס זמני של החדשות או מידע אחר. החומר הזה יחזיק את המידע עד שהוא ימחק. זה יחסוך מיליונים של טונות של נייר, ויהיה לו חלק גדול בתהליך המחזור. בסופו של דבר רוב הנייר, כולל כסף, ייעלם. כשלא נצטרך עוד מקצועות שמבוססים על השיטה המוניטרית, כמו עורכי דין, בנקאים, סוכני ביטוח, פרסומאים, אנשי מכירות ועמילי ניירות ערך כמות גדולה של משאבים מבוזבזים תחסך. כמות גדולה של משאבים תישמר ע”י ביטול של שכפול מוצרים כמו כלים, סכו”ם וצלחות, קערות, שואבי אבק ו-300 מפתחות הברגים שהוזכרו קודם. בחירה זה דבר טוב. אבל במקום כל המפעלים השונים, הניירת וכוח האדם שיש בהם צורך ליצור מוצרים דומים, רק כמה מוצרים איכותיים ייוצרו כדי לשרת את כל האוכלוסייה. החוסר היחידי שלנו הוא במחשבה יצירתית ואינטליגנציה בנו ובמנהיגים שאנו בוחרים לפתור את הבעיות האלו. המשאב הלא מנוצל והחשוב ביותר כיום הוא כושר המצאה אנושי. עם הביטול של חוב, הפחד של אדם מלאבד את עבודתו לא יהיה עוד איום. הדבר הזה, עם שילוב של חינוך של איך להתייחס ולהיות בקשר עם האדם ואחרים בצורה יותר משמעותית, יכול להפחית לחץ פיזי ומנטלי, וישאיר לנו זמן לפתח את היכולות שלנו. אם המחשבה על ביטול כסף מפחידה אותך, תחשוב על זה: אם קבוצה של אנשים עם זהב, יהלומים, וכסף היו נתקעים על אי בודד שאין בו משאבים, הכסף שלהם לא יהיה רלוונטי להישרדותם. רק שמשאבים נמצאים במחסור כסף יכול לשמש לשליטה בתפוצתם. אף אחד לא יכול, לדוגמא, למכור את האוויר שאנחנו נושמים או מים שזורמים בשפע במורד ההר. למרות שמים ואוויר הם נחוצים, כשהם נמצאים בשפע הם לא יכולים להימכר. כסף חשוב רק בחברה שבה משאבים למחייה מוקצבים ואנשים מקבלים אותו כאמצעי חליפין למשאבים במחסור. כסף הוא מוסכמה חברתית, הסכם בין אנשים. הוא לא משאב טבעי והוא לא מייצג משאבים טבעיים. הוא לא נחוץ להישרדות אלא אם כן אנחנו הותננו לקבל אותו ככזה.

מה ימריץ אנשים?

חלק מהאנשים יטענו ששיטה של כלכלה חופשית והתחרות שבה יוצרים תמריץ. היא גם יוצרת חמדנות, הפקרות, שחיתות, פשיעה, לחץ, קשיים כלכליים וחוסר בטחון. רוב הפיתוחים במדע וטכנולוגיה נוצרו ממאמצים של מעט אנשים, שעבדו לבד ובדרך כלל נתקלו בהתנגדות: גודארד, גלילאו, דרווין, טסלה, אדיסון, איינשטיין וכו’. האנשים האלה באמת התעניינו בפתירת בעיות ושיפור תהליכים, ולא ברווח כלכלי. למרות שאנו מאמינים שכסף יוצר מניע, אנחנו בדרך כלל לא סומכים על אלה שמטרתם היחידה היא רווח כלכלי. זה יכול להיאמר על רופאים, עורכי דין, בדרנים ואנשים כמעט בכל תחום. אם הצרכים הבסיסיים זמינים, מה ימריץ אותנו? פשוט מאד, הדברים שאכפת לנו מהם. ילדים שגדלים בסביבה שופעת שבה אוכל, בגדים, מחסה, תזונה, חינוך ועוד מסופקים, עדיין יהיו בעלי תמריץ ויוזמה. מצד שני, העובדות מראות שתת תזונה, אבטלה, משכורת מינימום, בריאות לקויה, חוסר כיוון, חוסר השכלה, מחסור בבית, אי הערכה של מאמצים, מודלים לחיקוי שאינם טובים, עוני ותחזיות עגומות לעתיד יכולות להרוס את המניע ואת השאיפה להשיג. יעד אחד של העיצוב החברתי החדש שלנו הוא ליצור שיטת תמריץ חדשה שאינה מונחית ע”י המטרות השטחיות והאנוכיות של כסף, רכוש, וכוח. המניעים החדשים הללו יעודדו אנשים אל עבר סיפוק עצמי ויצירתיות, חיסול של מחסור, שמירה על הסביבה, ויותר מהכול דאגה לבני אדם אחרים. האוויר שאנחנו נושמים, מים נקיים, שמש, יערות והטבע, ברובם הגדול, תומכים בחיים ללא תג מחיר. בסביבה מזינה בחברה אנושית יצרנית, אנשים יפתחו שיטת תמריץ חדשה. ללא הצורך לעבוד למחייתם, לאנשים יהיו מספיק דברים לחקור ולהמציא, כך שהרעיון שאנשים ישבו ולא יעשו דבר נשמע אבסורדי. החוסר בתמריץ שאנחנו רואים בתרבות הנוכחית קורה כשאנשים לא מעיזים לחלום על עתיד שנראה בלתי ניתן להשגה. כל שלב באבולוציה החברתית יוצר את שיטת התמריץ שלו. בזמנים פרימיטיביים, תמריץ לצוד בשביל מזון נוצר ע”י רעב, תמריץ ליצור כידון או חץ וקשת נוצר ע”י תהליך שבא לתמוך בצייד. עם ההופעה של המהפכה החקלאית, התמריץ לצוד הופחת, ותמריצים השתנו לגידול תוצרת חקלאית עם יישומים שונים, ביות של חיות, ושמירה על רכוש פרטי. בציביליזציה בה אנשים מקבלים מזון, טיפול רפואי, חינוך, ודיור התמריצים ישתנו עוד פעם בהתאמה. אנשים יהיו חופשיים לחקור אפשרויות וסגנונות חיים שלא הובאו בחשבון בזמנים קודמים. האופי של תמריץ ומוטיבציה תלוי בהרבה גורמים. אנחנו יודעים, לדוגמה, שהמצב הפיזי והמנטלי של אדם מתקשר לרמת המוטיבציה והיצרנות שלהם. אנחנו גם יודעים שתינוקות בריאים הם סקרנים באופן טבעי. בהודו ובמקומות אחרים בהם יש מחסור, רבים מונעים כנגד צבירה של כסף ורכוש חומרי, והם מוותרים על מוצרים גשמיים. תחת תנאים אלה זה לא צריך להיות כל כך קשה. זה נוגד את הדגש בתרבות המערבית על צבירה של שפע חומרי. על כן, איזה מהגישות היא יותר נכונה? התשובה לשאלה זו תלויה במערכת הערכים שנקבעה על ידי התרבות שלך. חלק מהאנשים מתגברים על החסרונות של הסביבה שלהם למרות שאין להם חיזוקים חיוביים. הם מספקים לעצמם ‘חיזוקים עצמיים’, רואים שיפורים בכל עיסוקיהם, ומשיגים הרגשה פנימית של סיפוק. החיזוק העצמי שלהם אינו תלוי באישור של אחרים. ילדים שצריכים את אישור הקבוצה נוטים להיות בעלי הערכה עצמית נמוכה. ילדים שלא תלויים באישור קבוצתי משיגים תחושה של בטחון עצמי ע”י שיפור הביצועים שלהם. במהלך ההיסטוריה הרבה ממציאים ואמנים נתקלו בניצול, גיחוך, והתעללות בזמן שהם קיבלו תשלום מועט למדי. ועדיין הם החזיקו מעמד למרות הקשיים בגלל שהייתה להם מוטיבציה ללמוד ולגלות דרכים חדשות לעשות דברים. מצד שני, לאונרדו דה וינצ’י, מיכאלאנג’לו ובטהובן(אלה רק כמה מהמוחות היצירתיים בהיסטוריה) קיבלו חסות נדיבה מאדונים עשירים. אבל זה לא פגע במוטיבציה שלהם בכלל: להיפך, האנשים האלה שאפו להגיע לגבהים חדשים של יצירתיות, התמדה והישגים אישיים. יצירתיות היא בדרך כלל זו הגורמת למוטיבציה. זה נושא קשה להבין כי רובנו גדלנו עם סדרה של רעיונות על הדרך שבה אנחנו ‘צריכים’ לחשוב ולהתנהג. אלה מבוססים על רעיונות עתיקים שכבר אינם רלוונטיים היום. לחלק תרבויות פרימיטיביות באיים מבודדים באוקיינוס השקט יש גישה לכל המזון שהם צריכים, וגם לאוויר ומים נקיים. אין ספק שרבים מהם יותר סתגלניים מהרבה אנשים בעולם הנקרא מערבי. אין עובדה המוכיחה שגישה בלתי מוגבלת לצרכי החיים הבסיסיים מפחיתה תמריץ. נאמר הרבה פעמים שמלחמה מדרבנת יצירתיות. למושג השקרי והמכוון הזה אין בסיס במציאות. זה המימון הממשלתי המוגבר של תעשיות צבאיות שעוזר לפתח כל כך הרבה המצאות וחומרים חדשים. אין ספק שחברה נורמלית יותר תיצור שיטת תמריץ יותר מועילה אם הידע שלנו של מה מניע אנשים יובא לידי שימוש. פסיכולוגים ניסיוניים הראו שהסביבה היא גורם מכריע בעיצוב התנהגות וערכים. אם התנהגות חיובית מתוגמלת במשך תקופת הילדות המוקדמת, אז לילד יש מוטיבציה לחזור על ההתנהגות, בהנחה שהגמול מספק את הצרכים הייחודיים של הילד. לדוגמה, כדור-רגל שמוענק במתנה לילד שמתעניין בבוטניקה לא ייראה כתגמול בעיני הילד. זה מצער שהרבה אנשים בחברה כיום אינם מתוגמלים על התנהגות יצירתית. בכלכלה מבוססת משאבים מוטיבציה ותמריץ יעודדו ע”י הכרה ודאגה לצרכיו של כל אדם. זה אומר לספק את הסביבה, מתקני חינוך, תזונה נכונה, רפואה, אהבה ובטחון שאנשים צריכים.

אהבה ו’הארכה’

במשך אלפי שנים ‘אהבה’ הייתה מילה דומיננטית בשפה שלנו. הפירוש שלה מגוון כל כך היום כך שהמילה הפכה כמעט לחסרת משמעות. אהבה נתונה לכל כך הרבה פירושים, רובם אינם רלוונטיים להתנהגות שמשויכת אליה. אולי המילה ‘אהבה’ יום אחד תוגדר מחדש במונחים יותר רלוונטיים, כמו להאריך אחד את השני(extensional). מה זה להאריך אחד את השני? הידיים שלנו מאפשרות לנו להרים ולסובב עצמים, ולהסתכל עליהם מזוויות שונות. הידיים שלנו מאורכות ביחד עם העיניים, האוזניים, האף ושאר חלקי גופינו. כשאדם אחד בונה בקתה זה יכול לקחת לו הרבה זמן. עם עזרה של כמה שכנים, העבודה יכולה להתבצע בזמן קצר. השכנים הופכים להארכה לאדם זה. דבר זה נכון גם לקהילה שמתנהגת בצורה תומכת אחד כלפי השני. במדעים הפיזיים, מהנדס מבנים חייב לעבוד עם מומחה למתכות לשפר את החוזק והאיכות של חומרי המבנה. שני האנשים וכישוריהם, ועבודת הצוות שלהם מאריכים אחד את השני. המדעים הפיזיים הם הגישה הקרובה ביותר להארכה אמיתית. במקום להיות מופנית כלפי אדם אחד, הארכה אמיתית משרתת את כל האנשים באותה מידה. לדוגמה, כשמים מזוהמים עוברים טיהור, זה מיטיב עם כל אדם שמשתמש בתהליך. חיסון של ילדים למניעת מחלה היא לא רק הארכה לאדם, אלא כמעט לכל האנשים שבאים במגע אתו. זיהוי התנאים הגורמים למחלה הוא הארכה ומיטיב עם כל האנשים ללא קשר לערכים האישיים והפילוסופיה שלהם. כשמדינות שונות חולקות טכנולוגיה אחת עם השנייה, זוהי הארכה לכל האנשים בלי קשר לאמונות עצמאיות ואינטרסים לאומיים. שיטות של תאגידים, לעומת זאת, מיטיבים בעיקר עם הבעלים ומחזיקי המניות. כשהמצאות ישרתו את כל האנשים, הם באמת יהיו מאריכות. לדעת את ההבדל בין ממשלות ואנשים שרק מדברים על כוונות טובות, ובין אלה שבאמת פועלים בהארכה, זה דבר חשוב לציביליזציה מתקדמת גם פיזית וגם אינטלקטואלית. כשהבנק מלווה כסף לאדם, יש בכך תועלת אבל היא מגיעה במחיר שנקרא חוב ומחויבות. הארכה אמיתית אינה תובעת מחיר. הארכה בבסיסה היא פעולה של טוב לב שאדם עושה ללא חשיפת האדם האחר לחובה. ככל שיותר אנשים יאריכו אחד את השני, כך הציביליזציה והקשרים בין אנשים יהיו עשירים יותר. בעתיד במקום לשאול, “האם אני אוהב את האדם הזה?” אדם יוכל לזהות את התחומים הספציפיים של הארכה שהוא חולק אתו.

האם כל האנשים יהיו אחידים בחברה ממוחשבת כזאת?

כן, בדרך מסוימת הם יהיו. לדוגמה, כולם יבינו את החשיבות להיות אדיבים לכל המדינות ואחד לשני. הם יחלקו סקרנות עצומה לכל דבר שהוא חדש ומאתגר. בעזרת הבנה גבוהה יותר לאנשים תהיה ראייה גמישה שלא הייתה ידועה בתקופות קדומות, נטולת דעות קדומות וצרות אופקים. בנוסף, האנשים בחברה חדשה זו ידאגו לחבריהם בני האדם ועל השמירה, האחזקה והניהול של הסביבה הטבעית של כדור הארץ. לכולם, ללא הבדל גזע, צבע או אמונה תהיה גישה שווה לשירותים שחברה חדשנית זו יכולה לספק.

משהו עבור כלום

חלק מהאנשים מטילים בספק את המוסריות של לקבל משהו בחינם. פעם שנשאתי נאום באיזו אוניברסיטה, סטודנט הביע התנגדות לרעיון של לקבל משהו בחינם. ביקשתי לשאול אותו שאלה אישית וכשהוא נענה בחיוב שאלתי אותו, “האם אתה משלם את כל הוצאות הלימוד שלך או שההורים שלך משלמים?” הוא הודה שהוריו משלמים. הצבעתי על הנקודה שאם הוא באמת אינו מאמין שאנשים צריכים לקבל דברים בחינם, אז במקרה של מוות הוא יעדיף שכל הירושה שלו תלך לתרומה לאגודה למלחמה בסרטן במקום אליו. מיותר לציין שהסטודנט התנגד לרעיון זה. רק עצם העובדה שנולדנו במדינה מפותחת, אנחנו מקבלים הרבה דברים בחינם, כמו הטלפון, המכונית, חשמל ומים זורמים. המתנות האלה של כושר ההמצאה האנושי לא מבזות אותנו אלא מעשירות אותנו. מה שמבזה אותנו הוא חוסר הדאגה לאלה חסרי המזל אשר חיים בעוני, רעב, מחסור ברפואה ומלחמה. העיצובים החברתיים שמוצעים בספר זה לא יותר מאשר מספקים הזדמנות לאנשים לפתח את הפוטנציאל המלא שלהם בכל מה שהם בוחרים לעשות, ללא שום פחד של אובדן הייחודיות.

מה מבטיח לאנשים את זכות ההשתתפות?

הסיבה לשחיתות היא מישהו שלוקח משהו שנראה לו בעל ערך. בלי אינטרסים כלכליים או שימוש בכסף, יש מעט מאד רווח מדיכוי דעות, הפרכת מידע, או ניצול של מישהו אחר. אין חסמים חברתיים קשיחים להגביל את ההשתתפות של מישהו או לעצור הצגת רעיונות חדשים. המטרה היא גישה מלאה למידע, מוצרים ושירותים לכולם, מצב שיאפשר לאנשים להשתתף באתגרים המרתקים של החברה החדשה הזו.

איך המשאבים יחולקו בצורה שווה בכלכלה מבוססת משאבים?

חלוקה של מוצרים ושירותים ללא שימוש בכסף או מטבע תתבצע ע”י הקמת מרכזי חלוקה. מרכזי החלוקה יהיו דומים לירידים שבהם היתרונות של מוצרים חדשים תהיה מוסברת ומוצגת. לדוגמה, אם אתה מבקר בפארק הלאומי ‘ילוסטון’ אתה יכול להשאיל מצלמת סטילס או וידאו, להשתמש בה, ואז להחזיר אותה למרכז חלוקה אחר או נקודת החזרה, ובכך לחסוך באחסון ותחזוקה. חוץ ממרכזי חלוקה ממוחשבים בכל קהילה בהם יוצגו מוצרים, יהיה בכל בית מסך שטוח בעל תצוגה תלת ממדית. אם אתה רוצה מוצר מסוים, אתה יכול להזמין אותו והוא יישלח אוטומטית ישר למקום מגוריך. חומרי גלם לייצור מוצרים יהיו מובלים ישירות למפעלי ייצור ע”י תחבורה אוטומטית רציפה כמו ספינות, רכבות קלות, רכבות מגנטיות(maglev), מנהרות וצינורות לחץ אוויר. שיטת מצאי אוטומטית יכולה להיות מקושרת למרכזי החלוקה ולהערכת העדפות וצריכה. בצורה זו, כלכלה מאוזנת יכולה להתקיים. כך ניתן להפטר מחוסרים, עודפים ובזבוז.    

לסיכום

בניגוד לשיגעון של היום של בטחון לאומי שחודר לפרטיות של כולם, בכלכלה מבוססת משאבים, אף אחד לא צריך לקחת מהאחר. זו תהיה פגיעה חברתית וחוסר יעילות בשביל מכונות לעקוב אחר הפעילויות של בני אדם, אבל לחדד את הנקודה, לא יהיה בזה צורך. המטרה העיקרית של חברה חדשה זו היא ליצור סביבה שתעודד אינדיבידואליות, יצירתיות, מאמצים מועילים ושיתוף פעולה, ללא אליטיזם טכני או אחר. באופן משמעותי, כלכלה מבוססת משאבים תיצור שיטת תמריץ שונה לחלוטין, כזו שמתבססת על דאגה לאדם ולסביבה. זו לא תהיה תרבות אחידה, אבל כזו שנמצאת בתהליך קבוע של גדילה והשתפרות. היא גם חוזה את האיזון של אוכלוסיית העולם בעזרת חינוך עד שאוכלוסיית העולם תעלה בקנה אחד עם כושר הנשיאה של כדור הארץ. כשכמות האוכלוסייה עולה על קיבולת האדמה הרבה בעיות כמו חמדנות, פשיעה, ואלימות נוצרות. כשנעלה את רמת החיים של אחרים, נשמור על הסביבה, ונשיג שפע, החיים שלנו יהפכו ליותר עשירים ובטוחים. אם הערכים האלה היו מיושמים, היינו יכולים להשיג רמת חיים גבוהה יותר בפרק זמן קצר, כזאת שתשתפר כל הזמן. בחברה של העתיד, כשהשיטה המוניטרית ומחסור יוחלפו ע”י כלכלה מבוססת משאבים ורוב צרכינו יסופקו, רכוש פרטי כפי שאנחנו מכירים היום ייעלם. למושג של בעלות לא יהיה שום יתרון בחברה עתירת אנרגיה. אף על פי שזה קשה לרבים לדמיין, אפילו האדם העשיר ביותר היום יחיה יותר טוב בחברה עתירת אנרגיה המבוססת על משאבים. מעמד הביניים של היום חי ברמת חיים גבוהה יותר מזו של מלכים בעבר. בכלכלה מבוססת משאבים, כולם יחיו טוב יותר מהאנשים העשירים והחזקים של היום. אנשים יהיו חופשיים לבחור באיזה תחום מועיל שהם יבחרו, בלי הלחצים הכלכליים, הריסון והמיסוי שמושרשים בשיטה המוניטרית. ב’מועיל’  אנחנו מתכוונים כל דבר שמרומם את חייו של האדם ושל האחרים. כשהשכלה ומשאבים יהיו זמינים לכולם ללא תשלום, לא יהיה גבול לפוטנציאל האנושי. עם השינויים העיקריים האלה, אנשים יחיו חיים יותר ארוכים משמעותיים ובריאים. המדד להצלחה יהיה הגשמת העיסוקים של אדם, במקום צבירת רכוש, כסף וכוח. ההצעה היא אינה אוטופית או אורווליינית, ובנוסף אינה מבטאת את החלומות של אידיאליסטים לא מעשיים. במקום, היא מציעה מטרות ניתנות להשגה שדורשות רק את השימוש האינטליגנטי בכל מה שאנו כבר יודעים. המגבלות היחידות הם רק אלה שאנחנו כופים על עצמנו.

פרק 8 ! חסר

  1. כשהשלטון הופך למיושן

הממשלה מחוקקת חוקים למיניהם בניסיון לשלוט בחברה. למרות זאת, אין אנו מוצאים ראיות לתכנית מכוונת של כל ממשלה שהיא לתכנן מערכת חברתית ברת קיימא וישימה שתשפר את חייהם של כולם ולא רק של המעטים שמחזיקים בעמדות מבוססות בסדר הקיים.

חזונאים חיפשו לשפר את חיי האנשים בהחלת שינויים בסדר החברתי הקיים. סמנטיקאים קראו לייעול ובירור משמעויות בשפתינו. קומוניסטים הטיפו לבעלות רכוש מדינית ולסוף הקפיטליזם וניצול אנושי. הפאשיסטים יצרו דיקטטורה של העשירים והחזקים. סוציאליסטים קראו לארגון מחדש של עדיפויותינו כדי לשרת את האנושות על ידי הפצה שיוויונית יותר של משאבים. קבוצות דתיות עורכות מסעות צלב לחזרה לחיים פשוטים יותר, למשפחתיות, לערכים, ולתורות מנהיגיהם הכריזמטיים. אנחנו קוראים להקמת מידות מדעיות לביצועים שייושמו למערכת החברתית לטובת הכלל.

עם יישום השיטות של המדע למערכת החברתית, לאנשים תהיה הבנה טובה יותר של הטבע והתהליכים הסימביוטיים שאנחנו חלק בלתי נפרד מהם. זה יוכל לעזור לספק תובנה לגבי היחסים בינינו לבין הטבע, וימנע ניצול יתר של האדמה והים.

אנשים רבים מניחים כי מנהיגים ממשלתיים מביאים שינוי עם דאגה לטובת האזרחים, אך אין דבר רחוק מהמציאות. וגם השינויים בחברה בעבר לא באו כתוצאה ממאמצים בבתי הספר או בבית. ממשלות מבוססות מחפשות לשמר ולתחזק את האינטרסים ובסיס הכח שלהם.

הכוחות האמיתיים שמביאים לשינוי קשורים לאירואים חיצוניים או לחצים ביוחברתיים שמשנים פיזית את הסביבה וההסכמים החברתיים המבוססים. לדוגמא, מכונות ותהליכים שמחליפים בני אדם ומבטלים את דרכם לפרנס את עצמם, מצבים טבעיים של בצורת, סופת שטפונות ורעידות אדמה, אסונות מעשי ידי אדם של כלכלה, תהפוכות, או איום חיצוני כלשהו מאומות עוינות.

המהפכה התעשייתית עשתה יותר מלהעביר את מרכזי האוכלוסין מחוות קטנות לערים גדולות. היא שינתה את יחסינו לקהילות שלנו. מלחמת העולם השניה שינתה את תפקיד הנשים במדינה הזאת. בצורות ומלחמות באפריקה מעבירות אוכלוסיות שלמות מהאדמות השבטיות של אבותיהם לערים, ובכך מחסלות תרבויות שלמות כמעט בן לילה.

חוקים הם, במקרה הטוב, ניסיונות לפיס ולשלוט באוכלוסיה, והם עובדים רק לסירוגין. שיטה נוספת שנועדה לשלוט בהתנהגות אנושית היא התנייה מוקדמת לקבוצת ערכים, כגון פטריוטיזם, תעמולה לאינטרס לאומי, או לאומנות. בדרך זאת האזרחים “מתוכנתים” לתמוך בממשלה הקיימת, ולא מודעים לקיומן של אפשרויות אחרות.

עוד אמצעי בטיחות לשימוש עבור ועל ידי פוליטיקאים הוא הדחיפה של מושגים של אחריות אישית. זה שאנחנו אחראים לחסרונותינו, כשלונותינו וחוסר מזלינו. בעצם, בהתאם לחוקי הטבע ששולטים בכל פעילותינו, רוב המעשים שלנו נקבעים על ידי הנסיבות שסובבות אותנו. רבות מהבחורות הכביכול חופשיות מושפעות מאוד מהערכים והתרבות של זמננו.

חוקים מעשי ידי אדם מחפשים לשמר את הסדר הקיים ולהגן על אנשים מפני פעילות עסקית מטעה, פרסום כוזב, גניבה, ופשעים ואלימות. זה דורש מעקב תמידי אחר האוכלוסיה בגלל שממשיכים להפר את החוקים. בעיות כאלו לרוב נגרמות מרעב, עוני, מלחמה, דיכוי ומחסור, אך התשובה נמצאת בהסרת התנאים שאחראים לבעיות האלה. יש כל כך הרבה קיפוח כלכלי וחוסר בטחון, אפילו באומות הכי עמידות, שלא משנה איזה חוקים נחקקים, הבעיות ממשיכות. המחוקקים שמעבירים את החוקים איפשרו הפרות בוטות ולעיתים קרובות עוברים על החוק בעצמם.

הצורך להגן על זכויות אדם נוצר מכך שהחברה מוטית חוסר. ניתן לראות זאת אם תחשבו על אלמנטים כמו אויר ומים. למרות ששניהם חיוניים לקיום ושגשוג, אין חוקים לניתור כמות הנשימות שתיקחו בשעה, כיוון שיש לנו שפע בזמן הזה. אף אחד לא עוקב אחר מעיין גועש לראות כמה מים מישהו לוקח ממנו למרות שמים מתוקים נחוצים לחיים. אם יש שפע אף אחד לא עוקב אחרי זה. במערב ארה”ב יש תסבוכת חוקים סותרים וחופפים בעניין זכויות החקלאות והדיג במים מתוקים.

כשאומה יוצרת חוקים לויסות התנהגות אנושית, רוב המחוקקים לא מודעים לגורמים שאחראים לצורך בהם מלכתחילה. כל הטבע כפוף לחוקי הטבע. חוקי הטבע שולטים בכל המערכות החיות. בלי המים, השמש והחומרים המזינים של הטבע, צמחים ובעלי חיים ימותו. בסביבה של מחסור, רעב ועוני, ההתנהגות האנושית חייבת להסתגל בהתאם.

כשחוקים לא תואמים לטבע הסביבה המוחשית, הם יופרו. קחו בחשבון כללי מוסרי שמנסים לדכא דחפים מיניים ביולוגיים. לבסוף, עם תובנה עמוקה של חוקי הטבע ושל ההשפעות החברתיות והתרבותיות על ההתנהגות האנושית, נוכל להתחיל לטפל בבעיות האמיתיות במקום להעניש את אלו שחוטאים.

בכלכלה מבוססת משאבים אחריות חברתית לא תהיה עניין של כח, איום, או הבטחות של גן עדן וסכנת הגיהנום. הגנה על הסביבה הטבעית לא תהיה תלויה בקנסות ועונשים למזהמים. אמצעי הגנה יכולים להיות מתוכננים לתוך הסביבה. דוגמא לכך היא התכנון המוצע לערי העתיד בהם לאנשים יש גישה למשאבים ללא חוב. זה ישים סוף לגניבות. אמצעים אלה הם בפירוש לא עניין של חקיקת ואכיפת חוקים למניעת והענשת שימוש לרעה. במקום זאת, הם מוציאים את הפגמים של יוזמותינו החברתיות מחוץ לתכנון מלכתחילה, ובכך מסירים את הנחיצות לחוקים רבים.

הצהרות על נייר נושאות משקל מועט בעולם האמיתי. ניסיונות אלו בסדר חברתי הם “BS” – מדע רע. לא מזמן, לאפרו אמריקאים לא היתה גישה לברזיות ציבוריות, למרות ההבטחה החוקתית. ניתן לצטט דוגמאות דומות רבות של הפרה של כביכול זכויות.

חברה עם דאגה אנושית “מתכננת החוצה” את הצורך בחוקים והצהרות בכך שהופכת דברים לזמינים לכל, ללא הבדל בין גזע, צבע או אמונה. כשממשלות מחוקקות חוקים נותנים לנו להאמין שהם נועדו לשפר את חיי ההאנשים. האמת, היא שחוקים הם תוצר לוואי של חוסר.

כשגודל האוכלוסיה עובר את המשאבים הזמינים, ערכים והתנהגות משתנים. עם משאבים דלים ניהול והקצאה נהיים נוקשים. קובץ חוקים מתפתח שהולם את התנאים שהשתנו. מעקב אחר התפתחות של תרבות מגלה את האירועים וההשפעות הסביבתיות שקבעו את ערכיה, הרגליה, נקודות מבטה, אמונותיה וההתנהלות החברתית שלה. לדוגמא, אם התפרצות מחלה מקטינה את אוכלוסיית הגברים ב80%, החוקים שמושלים בהתנהגות מינית ונישואין יעברו שינויים נרחבים.

אנו שואפים לחופש ממחשבה אנושית מושחטת ופגומה ומרגשות שהפחו חצי מהעולם לבית קברות. למרות כל החוקים, ההצהרות על נייר והתורות הדתיות שכוונתם היתה לשמר ולקדם את התהליך הדמוקרטי בכלכלה הכספית העולמית שלנו, שחיתות עדיין קיימת. אפילו האומות המאוחדות, הארגון הכי נאור שלנו, מונע בעיקר מאינטרסים אישיים ולאומיים, במקום מרצון לטובת כלל האנושות.

כשאנו עוברים לניהול קיברנטי של עניינים אנושיים, טכנולוגיות חדשות יסירו טעויות אנוש מבירוקרטיה פוליטית. מכונות אלה יכולות לספק לגופים מושלים מידע במקום דעות, ובכך להפחית את האלמנטים המוטים והחסרי הגיון, או הרגשיים לחלוטין, בניהול עניינים אנושיים. בסדר חברתי מתהווה זה שטרם הוקם, חוקי ההתנהלות האנושית יעברו שינויים קיצוניים.

כלכלת משאבים כלל עולמית תוכל להביא לשינויים מרחיקים ביחסים אנושיים ובינאישיים מבלי לחוקק חוקים. היא תוכל לעודד ערכים שיהיו רלוונטיים לצרכים של כל האנשים. כלכלת משאבים עולמית מחשיבה את משאבי העולם ומידע טכני כמורשת משותפת של כל האומות, לשימוש לטובת כולם. זהו ההכרח המאחד. כשתוקם, העולם יוכל לראות קץ לחימוש, מלחמות, סמים, תאוות בצע, ובעיות אחרות שנוצרות מהמרדף האינסופי אחר כסף וכח.

אנשים צריכים מערכת חינוך שמלמדת תהליכים וכישורים אנליטיים במקום עובדות שנבחרו באקראיות. הידברות תחליף ויכוח. סמנטיקה תהפוך למיומנות מרכזית שתשפר משמעותית תקשורת אנושית. תלמידים יעריכו בתבונה מצבים ויגשו למידע רלוונטי במקום פשוט לפתור בעיות שגרתיות. זה לא שהם יהפכו בפתאומיות ליותר טובים או יותר הגונים, אלא התנאים שאחראים להתנהגות אוינת ואגוצנטרית כבר לא יהיו נוכחים.

כיום אנו שולטים בהתנהגות אנושית עם חוקים מבלי לשנות את התנאים הפיזיים והחברתיים שאחראים להתנהגות חריגה. כשמשאבי כדור הארץ יהפכו למורשת הכלל, הצורך בחוקים לא רלוונטיים והסכמים חברתיים יעלם.

בנוגע ל”מי” ימשול, השאלה המתאימה יותר היא “איך ימשלו באנשים?”. לאנשים אין צורך להיות נשלטים והם לא זקוקים למנהיגים אלא אם כן הם בורים, שבויים, עבדי שכר, או כפופים לרודן. אם מערכת היזמות החופשית לא כוללת בטחון תעסוקה, טיפול רפואי, וצרכים אחרים שמגנים על האוכלוסיה כולה, מגוון רחב של עימותים והתנהגות אנושית בלתי נשלטת נוצרים, ללא קשר לחוקים שמיושמים.

אף “אחד” לא יחליט מי מקבל מה. אולי ההשוואה הכי טובה לתרבות הנוכחית שלנו תהיה הספריה הציבורית, שבה לכל אחד יש גישה לכל ספר שהוא או היא יבחרו. סחורות ושירותים יוכלו להיות זמינים בצורה דומה לאורך כלל הכלכלה. למרבה הצער, יש לנו הרגל לחשוב שמישהו חייב לקבל החלטות לגבי צרכינו. זה לא יהיה המקרה בחברה קיברנטית מבוססת משאבים ללא מחסור.

בעתיד הקרוב, בגלל התקדמות בטכנולוגיה כמו בינה מלאכותית, קיברנטיקה וננוטכנולוגיה, נוכל להשיג קהילה גלובאלית ולחלוק בחזון משותף לאנושות. טכנולוגיה ממוחשבת תאחד אנשים ותשים קץ למחסור בצורה טובה יותר מכל דתות העולם והאידאלים הדמוקרטיים יחדיו. אנחנו יכולים להתעלות מעל מגבלות המערכת הכספית, ולהתגבר על הצורך שלנו בפוליטיקאים וחוקים מלאכותיים מעשי ידי אדם שנועדו לשמר ולהמשיך את המצב הקיים. בינה מלאכותית תוכל לשלוט בייצור, בתעבורה, ובכל מטלה קשה וחדגונית, אך לא בבני אדם. מערך מחשבים מקושר ביותר שישרת, אך לעולם לא ישעבד, את האנושות יוכל לבצע את המטלות העיקריות, קבלת ההחלטות והניהול הסביבתי.

אני חייב שוב להדגיש שלגישה זאת לממשל גלובאלי אין דבר במשותף עם מטרות של נבחרים מעטים לעצב ממשלה עולמית איתם בראשה, ועם הרוב הגדול כפופים להם. חזון חדיש זה לגלובליזציה מעצים כל אחד ואחד על הכוכב להיות כל שהם יכולים להיות, מבלי לחיות תחת שליטה כפויה מצד גוף מושל מאוגד.

השאלה היא, האם נוכל להתבגר מ”מישהו” שחייב לקבל את ההחלטות שלנו עבורינו?

  1. מי יקבל את ההחלטות

לאורך ההיסטוריה, תהליך קבלת ההחלטות החברתי עבר מספר שינויים. בזמן מסויים שבטים פרימיטיביים וראשי שבטיהם ומלכיהם החליטו על מערך חוקים, אמונות ומנהגים שנועדו לתמוך ולהגן על בעלי ההון השולטים. כשתרבויות פרימיטיביות חברו יחדיו, ייתכן שלמטרת בטחון הדדי, ראשי השבטים של שבטים למיניהם חלקו בקבלת החלטות מסויימות.

עם המצאת האומות, מועצות מונו להשתתפות בקבלת ההחלטות, כדי למנוע שאחד מהמנהיגים ישלוט בשאר. הפחות מיוחסים לא נכללו בתהליך הזה. כשהשכבות השולטות כפו קשיים רבים יותר על נטיניהם דרך מיסוי וכל שימוש אחר לרעה של כוחם, מרי, תככים, חבלות והתנקשויות מצד האנשים המשועבדים אילצו שינויים בחוקי הארץ. גופים שולטים מונו אז לביצוע ואכיפת החוקים.

למרות שהון תמיד “קנה” משרות פוליטיות, היה זה בתחילת המאה התשעה עשרה כשאינטרסים כספיים התחילו במרץ לשחק את התפקיד הראשי בקבלת החלטות בלתי הולמות. פוליטיקאים משתמשים בכל אמצעי המרמה לחיזוק עמדותיהם, חוזרים על סיסמאות שהשתמשו בהן מאות שנים כמו “חזרה לערכים משפחתיים”, “לשרת את האל והארץ”, וביטויים מילוליים אחרים של מטרות לא מוגדרות. הם מדברים על כל נושא מבלי לומר דבר בעל משמעות, ושמים דגש על תפקיד החוק והסדר בממשלה ובהסכמים בינלאומיים. הם מיישמים חוקים חדשים לשליטה בהתנהגות ואם אלה לא עובדים, הם פונים לכח, החרמה ומצור. אך אף אחת מהשיטות הללו לא נוגעת בשורש הסיבה. רוב האנשים מאמינים שכדי שהכל יהיה בסדר, כל שעלינו לעשות זה להחליף את הפקידים הלא יוצלחים והמושחתים בממשלה עם גברים ונשים הגונים ובעלי מוסריות גבוהה. למרות שלעיתים אנו מוצאים פוליטיקאים עם כוונות כנות, הם לעיתים נדירות מוצאים תשובות שמישות לבעיות. מערכות אנושיות כושלות, כמובן, בלשרת את צרכי האנושות. זה נכון לאורך כל התווך של מנהל אנושי: הכנסייה, הממשלה, הצבא והבנקים. בעבר רוב התכנונים החברתיים לא צלחו לרוב בגלל שמתכנניהם לא הצליחו להתעלות מעל מגבלות ההתנייה הסביבתית שלהם. אנחנו נוטים להביא את עברינו להווה ולהשליחו על העתיד.

כיום, החוקים השולטים בחברה לא מתבססים על מחקרים מדעיים באמת מקיפים. הם מתבססים על דעות ונהגים מסורתיים. לדוגמא, הגישה שלנו להתמודד עם עלייה בפשיעה היא לבנות עוד בתי סוהר, במקום לשנות את התנאים שאחראים להתנהגות פוגענית חברתית מלכתחילה. לאחרונה בדיון עם קרימינולוגים הדגישו כי אם כמות הפשיעה הנוכחית תמשיך באותה רמה, יותר מחצי מאוכלוסיית ארה”ב תהיה תיאסר עד השנה 2010. החצי השני יצתרך כנראה לשמור עליהם. במקום להיות תלויים במערכת כושלת של ענישה בכליאה אחרי שהנזק כבר נעשה, גישה יותר יעילה לפתרון בעיותינו תהיה להסיט את תשומת ליבנו למכות העוני, תת תזונה, מודלים רעים לחיקוי, אלימות בתקשורת, ולחצים בחיי המשפחה. עלינו לעשות מאמץ ללמד אנשים איך לפתור סכסוכים ללא שימוש בכח פיזי.

גילוי העקרונות המדעיים מאפשר לנו לאמת ולבדוק הצעות רבות. אם מישהו טוען שאלמנט מבני מסויים יכול לתמוך במספר מסויים של קילוגרמים לסנטימטר רבוע, טענתם יכולה להיבדק ולקבל אישור או להישלל עקב תוצאות הבדיקה. זה בדיוק התהליך הזה של בדיקה שמאפשר לנו לתכנן ולבנות גשרים, בניינים, ספינות, כלי טיס, ואת כל הפלאים המכאניים האחרים.

בעיצוב החברתי החדש שמתואר בספר זה, עקרונות מדעיים ואנליטיים יכולים להיות מיושמים לא רק לתעשייה ובניה, אלא גם למרכיבים האישיים והאנושיים של החברה. זה יכול להוביל להקצאה וישום של משאבים מדעיים יותר לחקר ההתנהגות האנושית. ההיבט הקשה ביותר בתכנון מחדש של חברה הוא שהגישה נראת לא דמוקרטית. באיזו סמכות כל קבוצה שהיא מיישמת ארגון חדש של עניינים חברתיים על אלו שחיים בארגון הנוכחי?

זה מעלה שלוש שאלות בעלות חשיבות עליונה לתכנון מחדש של תרבות:

1)     למי התרבות מתוכננת?

2)     אילו מטרות יש לשרת?

3)     מי ירוויח – כולם או מעטים?

לאורך ההיסטוריה, עניינים חברתיים היו או ערוכים מראש או שנערכו לבסוף לטובת אליטת הכח ואינטרסים כספיים. אפילו בכביכול דמוקרטיות זה היה המצב. אנשים מפחדים שמערכת חברתית מתוכננת עלולה לא לשרת את האינטרסים שלהם. הם רואים כסכנה את האפשרות שהחלת ארגון חברתי חדש כלשהו תישא אחריה את האפשרות להתפתחות אליטה חדשה.

אם קבוצה דתית מסויימת הייתה מתכננת חברה, היא באופן טבעי היתה משקפת את אמונות הקבוצה שהיו נראות כ”רצון העם”. הרוב בקבוצה זו יסכים בצורה דמוקרטית שהתכנון החברתי שלהם טוב. האתאיסטים, אגנוסטים, הינדים, מוסלמים ואחרים שלא מיוצגים כמובן שיתנגדו. מה שנדרש זו דרך להחליט על הכיוון הכי מתאים שכולם יוכלו להסכים איתו. קשה ככל שזה נראה, ניתן לעשות זאת.

כיום יש לנו מערכת פזורה של קבלת החלטות, ומקבלי ההחלטות מודעים לעיתים רחוקות לבעיות שמחוץ לסביבתם. אלו שבפלורידה התת טרופית מתקשים להבין מחלוקות על זכויות מים באריזונה. ברברי ממרוקו יעמוד בפני אתגר אם יתבקש לתכנן תכנית בריאות שתתאים לסגנונות החיים של אנשים בנורווגיה. כל אחד מאיתנו חייב להשתתף, ואנחנו צריכים מידע מעודכן וניתן לאימות שעליו אפשר יהיה לבסס את תכניותינו.

כשלמחשבים יהיו חיישנים שיימשכו לתוך כל אזורי המכלול החברתי, אנו נוכל לחזור לקבלת החלטות מרוכזת בצורה מוצלחת. בכלכלה מבוססת משאבים גלובאלית החלטות לא יתבססו על פוליטיקה מקומית אלא יתבססו על גישה הוליסטית לפתרון בעיות. חובה לראות שכדור הארץ והחיים עליו מהווים מערכת אחת.

מערכת מרכזית שלמה זאת תוכל להתחבר למעבדות מחקר ואוניברסיטאות כך שכל המידע ינותר ויתעדכן תמידית. רוב הטכנולוגיה שתאפשר ניהול תשתיות כזה זמינה כבר עכשיו. לדוגמא, כשיעבירו חיישנים חשמליים לאזור החקלאי, מערכות ממוחשבות יוכלו לנהל ולשלוט בצרכים החקלאיים על ידי ניתור עמוד המים, חרקים, טפילים, מחלות צמחים, רמות דישון וכדומה.  מחשבים ובינה מלאכותית יהיו זרז לשינוי. הם יבססו אומדן מדעי לביצועים. ספק אם בחלק האחרון של המאה העשרים ואחת, אנשים ישחקו תפקיד משמעותי כלשהו בקבלת החלטות. לבסוף התקני בינה מלאכותית וקבלת החלטות ממכונת ינהלו את כל המשאבים וישרתו את טובת הכלל.

מחשבים כמקבלי החלטות יחפשו גם מידע חדש ודרכים לשמר משאבים כדי להתאים ליכולת הנשיאה של כל אזור גיאוגרפי. זה יביא לגישה בעלת משמעות ואנושית יותר לעיצוב ציוויליזציית המחר, אחת שלא תתבסס על דעות או תשוקות של כת או אדם מסויימים. במקרה של מצב חרום אזורי או ארצי, מידע מיוחד ותוכניות שהכינו מראש לסוגים ידועים של אסונות יהיו זמינים, כמו תוכניות חרום צבאיות כיום.

החלטות יתקבלו על בסיס סקירת משאבים כוללת וזמינות אנרגיה או טכנולוגיה קיימת במקום שיתרון יושג על ידי אומה או קבוצה נבחרת של אנשים כלשהם. סקירת משאבים זאת תקבע את קיבולת הנשיאה של כל אזור גיאוגרפי של הסביבה הגלובאלית.

11.מקורות אנרגיה נקיים

חלק יטענו שמשאבים מוגבלים מונעים מאיתנו להשיג חברה של שפע. זה פשוט לא כך. עדיין יש לנו יותר מספיק משאבים בכדי להשיג רמת חיים גבוהה עבור כולם. אך הגיע הזמן לעבור מתוכניות כושלות ותסכולים לפתרונות חדשניים שאפשר ליישם כרגע אם נכוון את תשומת ליבנו להתגברות על מחסור. יש בנו את היכולת ליישם בתבונה מדע אנושי וטכנולוגיה חדשה לסיפוק רוב צרכינו, ולתקן ולשחזר את הסביבה הטבעית. דלקים מאובנים כמו נפט ופחם אפשרו לציויליזציה שלנו להתקדם לרמת ההתפתחות הנוכחית שלה. למרות זאת, מקורות האנרגיה האלה מוגבלים ולא מתחדשים, ומהווים אחת מבין הסכנות הסביבתיות הרבות.

כשאנו מתכננים ציויליזציה חדשה עלינו לרתום אנרגיה, מקור חשוב של רווחה חומרית לכלל האומות. זוהי חרב פיפיות. בידי אינטרסים פרטיים ותאוות בצע, אנרגיה יכולה לשמש לחורבן. המאגר הנוכחי של נשק אטומי יכול להשמיד את העולם פעמים רבות. אך היתוך גרעיני וצורות אנרגיה נקייה אחרות, תחת שימוש נבון, עם דאגה אנושית וסביבתית, תוכל לספק לכל אומות העולם אנרגיה נקייה ובלתי נדלית, ורמת חיים שלא ניתנת להשגה כיום.

נשאר להשיג רבות באזורים הלא מפותחים של הכוכב. נשארו מקורות אנרגיה עצומים שטרם נחקרו או נוצלו. אלה כוללים רוחות, גלים ותהלוכת הגאות והשפל, זרמי האוקיינוס, לחצים במעמקי הים והבדלי טמפרטורה, מים נופלים, חשמל גיאותרמי ואלקטרוסטטי, מימן וגז טבעי, אצות, בקטריה, מעבר מצבי צבירה ותרמויוניקה, או הפיכת חום לחשמל באידוי אלקטרונים מפני השטח של מתכת חמה ועיבויים על פני שטח קרים.  בנוסף, יש את הפוטנציאל הלא מנוצל של עדשות פרנל, שגרסאות כיפה מתנפחת שלהם נמצאות בתהליכי פיתוח לשימוש כמרכזים אופטיים במערכות סולאריות.

היתוך אטומי מאחה יחדיו אטומים קלים כגון מימן וליטיום. אנרגיית ההיתוך היא האנרגיה שמניעה את היקום והכוכבים. כשנלמד לרתום אותה, בעיות האנרגיה של העולם ייפתרו לצמיתות, ללא כל השפעה שלילית או כימיכלים רעילים שיש להיפתר מהם. השארית היחידה תהיה העפר הנקי של הליום.

חוקרי הימים אומרים לנו שהאוקיינוסים בעולם, התופסים 70.8% משטח כדור הארץ, מחזיקים באספקה בלתי נדלית של אנרגיה גועשת הנקראת דאוטריום, אטום מימן כבד שכלוא במי הים. לפי ג’ון ד. אייזק ווולטר ר. שמידט, כמות האורניום והטוריום הבקיעים באוקיינוסים יוכלו לתחזק את רמת ייצור האנרגיה הנוכחית שלנו במשך מיליוני שנים. סביר מאוד שבמאה הבאה מקור האנרגיה העיקרי שלנו יהיה היתוך תרמוגרעיני או הפקה גיאותרמית. שניהם נראים יחסית נטולי הסכנות טמונות באנרגיה המיוצרת מביקוע גרעיני.

הולכת האנרגיה החשמלית תיעזר כנראה בשיטות משופרות של מוליכות על, תוך שימוש בקריוגניקה כחלק מרשת החשמל הבינלאומית. רשת זאת תוכל לשמש בעיקר כתוסף או גיבוי למערכות עצמאיות בתוך הערים. מרכיב עיקרי בתכנון ערי העתיד יהיה הטמעת כל ייצור האנרגיה הדרוש בתוך מתווה העיר עצמה.

אנחנו יכולים גם להשתמש במרכזים סולאריים כחלופה לדלק מאובן ביצור חום. נכון לכתיבת שורות אלה, המעבדה הלאומית ארגון וארגון ARDI מפתחים שיטת ייצור לתאים סולאריים שיהיו בעלי יעילות של בכמעט 70% ובעשירית מהעלות של תאים מבוססי סיליקון. יש אפשרויות רבות אחרות לפיתוח מערכות פוטווולטאיות שמייצרות חשמל ובו זמנית רותמות את אנרגיית החום שכרגע לא מנוצלת. הפרוייקט ההידרואלקטרי העוצמתי בעולם נמצא כעת בבניה בעיקול טסאגנבו במזרח טיבט, היכן שקרחוני ענק ומפלים שנופלים יותר ממאתיים מטרים למטה מזינים את נהר היאלוטסאנגבו. כשהסינים ירתמו את אנרגיית הסכר הזה, מוערך כי הטורבינות בפרוייקט החשמל הזה יפיקו יותר מארבעים מיליון כוחות סוס. זה שווה ערך לכלל ההפקה העולמית של אנרגיה הידרואלקטרית היום.

עוד אפשרות נרחבת של אנרגיה לא מנוצלת היא פיתוח חומרים פיזואלקטריים. מקור זה יכול להיות מנוצל עם שימוש במערכות מרובדות בתוך גלילים, שיופעלו מגאות ושפל. אחד מהפיתוחים האחרונים בחומרים האלה הוא פוליוינילידין-פלואוריד. חמישה קילומטרים רבועים של החומר יכולים לספק חשמל למאתיים וחמישים אלף אנשים בעלות שלושה סנט לקילווואט חשמל, חסכון משמעותי לעומת דלק מאובן.

אם נרתום רק אחוז אחד מהאנרגיה הגיאותרמית הזמינה בקרום כדור הארץ, כל בעיות האנרגיה שלנו ייעלמו. אנרגיה גיאותרמית יכולה לספק לנו יותר מפי 500 מהאנרגיה שנמצאת בכל משאבי הדלק המאובן, הנפט והגז בעולם. תחנות כח גיאותרמיות מייצרות מעט מאוד גפרית בהשוואה לדלק מאובן, ולא פולטות תחמוצת חנקן או פחמן דו חמצני. שטח אדמה קטן יחסית נדרת עבור התחנה עצמה. כח גיאותרמי הוא הדרך החסכונית והיעילה ביותר לחמם ולקרר בניינים. חום טבעי שטמון בעומק האדמה בשילוב עם אזורי שכבת הקפאון התמידי יוכלו לייצר חשמל תרמואלקטרי ולשמש לקירור בניינים במזג אויר חם עם משאבות חום גיאותרמיות. אנרגיה גיאותרמית יכולה לשמש גם לגידול צמחים כל ימות השנה השטחים סגורים, כפי שכבר נעשה באיסלנד ומקומות אחרים. בדרך זאת אפשר לגדל ירקות טריים בכל העונות. תהליך דומה אפשר ליישם בחוות דגים ובתחומים אחרים בהם נדרשים קירור וחימום. אם היינו מיישמים עשירית מהוצאותינו על ציוד צבאי לפיתוח גנרטורים גיאותרמיים, היינו מזמן פותרים את כל מחסורי האנרגיה.

בכלכלה מבוססת משאבים, בדיקה מקיפה של ההשפעה הסביבתית, האנושית,והחברתית, תיערך בקפדניות לפני שמתחילים בבניה של כל פרוייקט. בכל היוזמות, הדאגה העיקרית תהיה שחזור והגנת הסביבה לטובת היצורים החיים מפני בזבוז לשווא של אנרגיה ומפני מטלות מייגעות. עד להווה, התפתחות חברתית בחברה מוטנית הכסף שלנו התפתחה באופן אקראי, והושפעה ממשתנים רבים שהיו קשורים זה בזה. תהליך זה עיכב משמעותית את השגת הייתרונות הטמונים בפרוייקט שיתופי כלל עולמי לפיתוח משאבי אנרגיה מתחדשים במקום מיצוי משאבים מוגבלים.

יש לנו האמצעים לקבוע גלובאלית מהם משאבי האנרגיה הטובים ביותר לכל אזור גיאוגרפי על הכוכב שלנו. מה שנדרש נואשות בעולם הטכנולוגיה הגבוהה והשינוי המהיר הזה הוא אסטרטגיית פיתוח אנרגיה בקנה מידה עולמי. פיתוח אסטרטגיה ברת קיימא גלובאלית ידרוש מיזם משותף של תכנון בינלאומי ברמה שטרם הושגה בעבר.

בסופו של דבר, עורקי חיים בינלאומיים יוכלו לשרת את כל האומות באופן חסכוני ויעיל. רק על ידי שימוש בתכנון העולמי הטוב ביותר ניתן יהיה להפחית בצריכה בזבזנית. רק על ידי הפחתה של צריכה בזבזנית נוכל להשיג את מטרתינו הסופית, רמת החיים הגבוהה ביותר לכל האנשים בעולם.

עמוד 63 תמונה א’

רתימת זרם הגולף

מבנים תת מימיים אלה מעבירים חלק מהזרם בזרם הגולף דרך טורבינות לייצור אנרגיית חשמל נקייה. הטורבינות יכללו מפריד צנטריפוגלי ומגני הטיה להגנה על בעלי חיים ימיים

עמוד 64 תמונה א’

סכר מיצר ברינג

פיתוח משמעותי בעתיד יוכל להיות בנייה של גשר אדמה או תעלה דרך מיצר ברינג. התפקיד העיקרי של גשר זה יהיה לייצור חשמל ולהחזיק מתקנים לקצירה ועיבוד של מצרכים ימיים. מתחת ומעל פני האוקיינוס יעברו תעלות לשינוע נוסעים וחומרים. ניתן יהיה גם לשלב צנרת להובלת מים מתוקים מקרחונים נמסים לחלקים אחרים בעולם. לא רק שהמבנה הזה יוכל לספק קשר פיזי בין אסיה לאמריקה הצפונית, הוא יוכל גם לשמש דרך למיזוג תרבותי וחברתי.

עמוד 64 תמונה ב’

מפעל התפלה

מגב מכונה זו מעבירה מסגרת שקופה לעיבוי-אידוי. היא תמוקם מעל תעלות, שחלקן יכילו מי מלח, ותוכל לשמש כמפעל התפלה לאספקת מים נקיים לשתיה, השקיה וצרכים אחרים. כל זה מושג מרתימת כח השמש ויחסל מחסור במים ברחבי העולם.

עמוד 65 תמונה א’

מפעל אנרגיה גאותרמית

בעתיד, כששיפורים בטכנולוגיות המרה יגברו במעשיותם, אנרגיה גיאותרמית תיקח חלק בולט יותר במזעור האיום של התחממות גלובאלית. זמין בקלות באזורים רבים בעולם, מקור זה לבד יוכל לספק די אנרגיה נקייה לאלפי שנים.

<עבר הגהה מכאן עד ל…>

פרק 12 – לשנות את טבע האדם:

הרבה מההתנהגות המקובלת היום תהיה פוגענית במערך חברתי שפוי או הגיוני יותר. אך יהיו טובים ככל שיהיו – הערכים, הרעיונות וההתנהגויות אליהם אנשים שואפים, לא יהיה ניתן לממש אותם במלואם כל עוד יש רעב, אבטלה, קיפוח, מלחמות ועוני. אנשים נטולי פרנסה לעיתים קרובות יעשו כל מה שיידרש כדי לספק את צרכי החיים לעצמם ולמשפחתם. הערכים שלהם יכולים להיות מצויינים אך התנהגותם תשקף את מציאות המצב. אחרי מלחמת העולם השניה, לדוגמא, אפשר היה לראות גם את המכובדות ביותר שבמשפחות הגרמניות נלחמות על שאריות המזון בפחי האשפה בכדי לשרוד. בחברה המכוונת על ידי מחסור, נדיבות היא התרחשות נדירה. אין זה מספיק לתכנן ערים חדשות ולעשות הכללות גורפות על השתתפות של בני אדם ואידאלים דמוקרטיים. עלינו לבחון את הערכים הדומיננטים שלנו ואיך ולמה הם התפתחו.

בזמן המעבר לעולם השפוי יותר הזה, יהיו עימותים בין-אישיים, התנהגות אגוצנטרית וכל שאר הבעיות שרודפות את החברה הכספית הנוכחית. לכן, הכרחי שניישם דרכי הערכה חדשות לשיפור משמעותי של ההתנהגות האנושית.

כשנבחן את ההתנהגות האנושית באופן זהה לכל תופעה פיזית אחרת, אנו נבין טוב יותר את הגורמים שאחראיים לעיצוב ערכינו והתנהגויותינו. במדעי הטבע על כל התופעות הפיזיות פועלים כוחות חיצוניים. לדוגמא, ספינת מפרש לא שטה מעצמה. במקום זאת, היא מונעת על ידי הרוח. עמוד טלפון לא נופל סתם כך לאדמה. הוא מונע על ידי גשם, כח הכבידה, רוח ומספר משתנים אחרים.

ההתנהגות אנושית בכל התחומים נתונה באותה מידה לחוקי הטבע ולפעולתם של כוחות חיצוניים. היא נוצרת ממגוון המשתנים, המצויים באינטראקציה אחד עם השני, אשר נמצאים בסביבתו של האדם. זה נכון גם לגבי התנהגות חברתית פוגענית. היא לרוב מושפעת או מהרקע והניסיון של האדם, מגורמים תזונתיים בתחילת החיים, או ממספר גורמים סביבתיים אחרים הקשורים זה בזה. כשמישהו רואה כלב מנחה אדם עיוור בחציית הכביש, אנו נוטים לחשוב שהוא כלב טוב. אבל כשאנו רואים כלב נובח על רוכב אופניים אנחנו קוראים לו כלב רע. הכלב לא טוב ולא רע. כלב אפשר לאמן כלב להיות אכזרי או לעזור לנכים. שני בעלי החיים יכולים להיות מאותו גזע, ואפילו מאותה ההמלטה. ההתנהגות שלהם נובעת מהבדלים באילוף.

במילים אחרות, נסו לדמיין משפחה רומית עתיקה שצופה בנוצרים מואכלים לאריות. מישהו היום עלול להזדעזע ולהאמין שהאנשים שצופים יתקשו לישון בלילה. אבל קרוב לוודאי שאלה לא התקשו לישון בכלל. שפיכת דמים כזאת היתה הספורט התרבותי של אותם זמנים. לאריות ולנוצרים התייחסו באותה מידת זלזול.

או תארו לעצמכם טייס קרב בן זמננו, מאומן לקרב ומחונך באותה מידת זלזול לתרבות ולאמונות של אחרים, מדיר שינה מעיניו על כך שיירט עשרים מטוסים ושרף מספר כפרים מיושבים. סביר יותר שפניו יקרנו כשיגישו לו מדליה, ושיקשט את מטוסו בסמלי ה”הריגות” שלו. הטייס משקף את ערכי החברה שלו בדיוק כמו המשפחה הרומאית. מה שאנחנו קוראים לו “מצפון” ו”מוסריות” לא נקבעים על ידי “מודעות עליונה” בלתי נראית. הם נקבעים ברובם על ידי גאוגרפיה, הזמנים, והחינוך אשר קיבל האדם.

אחד הגורמים המגבילים הגדולים ביותר במערכות האנושיות הוא חוסר היכולת שלנו לתפוס את משמעותיות הכוחות החיצוניים והמידה שבה הסביבה מעצבת את החשיבה, הערכים ו/או ההתנהגות שלנו. כשאנחנו מדברים על סביבה, אנחנו מתכוונים לכל המשתנים הקשורים זה בזה שמהווים את התורמים העיקריים לצורת החשיבה שלנו.

<עבר הגהה עד כאן>

שיקול בסיסי במדעים הפיזיים הוא שחובה לזהות את כל הגורמים המוחשיים שאחראיים לתוצאה מסויימת. כשמכונית פועלת בצורה לא רגילה, רוב המכונאים יכולים להסביר את הסיבה ולזהות את הגורמים הפיזיים של המצב. כשבני אדם באים לבית חולים עם פציעה, גם אם הוא או היא חסרי הכרה ולא מסוגלים לתת זיהוי לסיבת הפציעה, צוות רפואי מוסמך יכול בדרך כלל לזהות את הסיבה.

בצורות מסויימות של התנהגות חריגה, ניורולוגים, ביוכימאים ופסיכיאטרים יודעים, במידה מוגבלת, לזהות חלק מהתנאים שאחראיים להתנהגות זאת. אפילו בחיי היום יום, הראיות תומכות בקשר בין האירועים המשפיעים שסובבים אותנו. אך לרוב אנו נכשלים בליישם את אותן שיטות הבדיקה שמשתמשים בהם במדעים הפיזיים להתנהגות אנושית.

במקרים רבים הערכים הקבוצתיים שלנו מושפעים מהמבנה החברתי הקיים או מתת תרבויות בתוך החברה. לטוב ולרע, מערכות חברתיות נוטות להנציח את עצמן על כל עוצמותיהן וחולשותיהן. בעידן שלנו של תקשורת המונית, השולטים במדיה והמוסדות המבוססים משפיעים על “סדר היום” הלאומי, שבתורו משפיע על רוב התנהגותינו, ציפיותינו וערכינו.

בין אם הם מבינים את זה או לא, רוב האנשים מושפעים באופן קבוע מהתקשורת. אם אתם מטילים בזה ספק תחפשו ברשת השידור המקומית שלכם תשדירי חדשות בינלאומיים. כשמשווים את התשדירים הללו לתשדירים המקומיים אפשר בקלות להשתכנע שהדיווחים באו מכוכבים שונים. חייבים לצפות בהם בספקנות גבוהה.

האמונות הכמוסות ביותר שלנו מושפעות מספרים, סרטים, טלויזיה, דתות, מודלים לחיקוי, והסביבה בה אנו חיים. אפילו מושגים של טוב ורע ותפיסות של מוסריות הן חלק מהמורשת התרבותית וניסיון החיים שלנו. צורת השליטה הזאת לא משתמשת בכח הזרוע ונהייתה כה מוצלחת עד שאנחנו כבר לא מזהים או מרגישים את המניפולציה.

הערכים השולטים בכל מערכת חברתית לעיתים רחוקות באים מהאנשים. במקום זאת, הם מייצגים את ההשקפות של הקבוצה השולטת העיקרית כגון הכנסייה, הצבא, הבנקים, התאגידים, האליטה השולטת או כל שילוב שלהם. ישויות אלו קובעים את סדר היום הציבורי, של בתי המשפט, של המיסים וכו’. כשכל אלה משרתים את האינטרסים שלהם ומנציחים את האשלייה שערכי החברה נקבעים מהיסוד. ממשלות מדכאות או מסבירות כל סטיית דרך שיכולה לאיים עליהם.

פחד מעונשין מכיוון אלים ושדים עדיין יעיל בלשלוט באוכלוסיות בורות ויראות האל טבעי הן באומות מפותחות והן בלא מפותחות.

רבים בעצם מאמינים ששדים אחראים להתנהגות אנטי חברתית, ושאפשר לגרש אותם בטקסים ולחשים. בהתאם לכך, אין באפשרותם להעריך את השפעות הסביבה והחוויות האישיות על התנהגותם. רבים עדיין מאמינים שהתפרצויות הרי געש, ברק ורעם, ושאר אסונות הטבע הן התבטאויות זעם של אלים ושדים, ושחפצים דוממים הם בעלי רצון משלהם ופועלים מרצונם.

כל בני האדם נתונים להשפעת הסביבה שעוטפת אותם. השפעות אלו נהיות כה מוטבעות בהרגלינו, במחשבותינו, בהרגשותינו ובהיבטינו שאנחנו בעצם מאמינים למה שאומרים לנו. התנהגות נלמדת היא חלק מטבע האדם. אפילו אלה שמרגישים שהם מקבלים החלטות לבד, למרות שטיפת המוח החברתית שלהם, הושפעו מסביבתם. זאת הסיבה שאנחנו נכשלים בלהעביר ביקורת על האמונות והערכים שלנו, ועדיין דבקים במיתוסים, אמונות תפלות ומנהגים מיושנים בעלי תועלת מועטה אם בכלל להישרדותינו. השליטה באומות וביחידים לא היתה קלה בגלל שיש לנו הבנה כה מצומצמת של עצמינו והתנאים שיוצרים את התנהגותינו. אנשים יודעים פחות על ההתנהגות שלהם מאשר על העולם הפיזי הסובב אותם. זאת הסיבה שהמערכות השולטות של חוקים מעשי ידי אדם, ושימוש באיום כוחני, יושמו לעיתים קרובות. שיטה זאת היתה מעייפת ביישומה ותוצאתה היתה בספק. היום רובינו מנציחים את התנאים האלה שאולי שימשו את מטרתם בזמנים עברו, אך הם בעלי משמעות מועטה כיום. מה שאנחנו צריכים זה תוכנית מחקר אינטנסיבית כדי לזהות תנאים ספציפיים ואיך התנאים האלה משפיעים על התנהגות אנושית: תנאים כמו הסביבה, תזונה לקויה, יחסים משפחתיים, ריווי אלימות תקשורתית, וברמה מוגבלת המערך הגנטי.

הסיבה שמדע ההתנהגות האנושית לא אתפתח בצורה מורחבת יותר נעוצה בכך שההתמקדות היתה בעיקר באנשים ופחות בזיהוי תנאי הסביבה שפועלים על האדם. הרעיון שהמאמצים שלנו צריכים להתמקד בהתפתחות הפרט בלבד הוא כוזב. אינך יכול לזהות את הגורמים האחראיים להתנהגות דרך חקר האנשים בלבד, אלא במקום דרך חקר התרבויות בהם האדם טופח. השוני בין אינדיאני, גנב ובנקאי לא נמצאים בגנים שלהם, במקום זאת הם משקפים את הסביבה בה הם גדלו. אנשים רבים היום משתמשים בגנים כשעיר לעזאזל להתנהגות חריגה, כשהוכח כי ההשפעות העיקריות הן סביבתיות. ההרכב הגנטי לבד לא יכול להסביר במלואו או לשפוך אור על ההתנהגות האנושית. מדע ההתנהגות האנושית הוא אלגוריתם מורכב של גנים, תנאי הסביבה (מזון, מחסה, מערך משפחתי, חינוך, דת, אימון, ניסיון אישי), והפרשנויות והחלטות שאנשים עושים לגבי העולם ומקומם בתוכו.

השפה גורמת להרבה מהבורות שלנו לגבי חוקי הטבע. אנחנו מדברים על זריחת ושקיעת השמש, במקום על סיבוב כדור הארץ. אנחנו מדברים על צמחים שגדלים, כאילו שגדלו בכוחות עצמם, ומתעלמים מהיחס בין גדילה למים, תנאי המצע ואור השמש. כשאנחנו משתמשים במונחים כמו “הסלע הזה מתגלגל במורד גבעה”, משמע שלסלע יש רצון חופשי. שום דבר ממה שראינו בעולם המוחשי לא פועל מעצמו.  כל התהליכים בטבע תלויים אחד בשני. סלא לא סתם מתגלגל במורד שיפוע ונהרות לא סתם זורמים. כח הכבידה פועל עליהם. כל המערכות החיות והדוממות מושפעות מכוחות חיצוניים.

באופן דומה, אותם החוקים שמנהלים את הטבע פועלים גם על בני אדם והם הגורמים העיקריים בעיצוב ערכים. כל בני האדם שקועים בסביבה עם מערכת ערכים מבוססת מראש. אלה ההבדלים הגדולים והקטמים בתוך הסביבה, ובמידה מועטה יותר המבנה הגנטי של האדם, שאחראים ליחודיות של אותו אדם. אם התנאים שביססו את הערכים הללו יישארו קבועים, למרות דרבון כמרים, פוליטיקאים או משוררים, הערכים יישארו.

אולי בעתיד בחברה שפויה יותר, אנשים יראו את המושגים של התנהגות פלילית כנאיביים. בהגדרה הבסיסית ביותר, פשע הוא לקיחה של משהו מהאחר ללא הסכמתם. כפי שמארק טווין הסביר פעם, כנראה שאין אקר (יחידת שטח) אדמה אחד על כדור הארץ ששייך לבעליו החוקיים. אבותינו גנבו את האדמה מאנשים קדומים יותר שלקחו אותה מאחרים. במובן הזה כולנו פושעים, או לפחות הרווחנו מהתנהגות נפשעת.

רוב החוקים מעשי ידי אדם בחברה הנוכחית שלנו מנסים לשלוט בהתנהגות וערכים במטרה לשרת אינטרסים מושתתים. אם ברצוננו להוריד את רמת הפשיעה, עלינו לשנות את התנאים הסביבתיים שאחראיים לה. ועלינו להיות ברורים לגבי ההתנהגות. התנהגות פלילית, כמו יופי, היא בעיני המתבונן.

במקרים מסויימים פשע קורה כשלאנשים אין מספיק כוח קניה, כשהם לא מזדהים עם כיוון החברה, או שיש להם ידע מועט לגבי השלכות מעשיהם על עצמם ועל הסביבה. באזורי צפיפות אוכלוסין נמוכה עם שפע אוכל ומים, אין צורך לגנוב, וכתוצאה אין חוק נגד זה. אם האוכלוסיה עוברת על כמות המשאבים הקיימת בארץ, אז מה שאנחנו קוראים לו התנהגות פלילית בא לביטוי כתוצאה ממחסור, בין אם מלאכותי או אמיתי. פסיכיאטר אמר פעם שאם היה יכול לפתוח את המגירה ולתת לכל אחד ממטופליו 200,000$, ל-85% ממטופליו כבר לא היה הצורך לראות אותו יותר.

היום, מאמצינו להתמודד עם התנהגות פוגענית הם גם לא מספקים וגם בלתי הולמים. לבסוף יתברר ויובן שרוב צורות ההתנהגות הכביכול נפשעת, שתמלא בתי סוהר רחוק לתוך המאה העשרים ואחת, יוצרו על ידי המאבק לכסף ורכוש בעידן המחסור שלרוב מבויים  וההתיישנות המתוכננת מראש. ארבע מתוך חמש מאכלסי בתי הסוהר בניו יורק באים משבע מהאזורים בעליי ההכנסה הנמוכה ביותר במדינה.

אפלייה, גזענות, לאומנות, קנאה, אמונות תפלות, תאוות בצע ואגוצנטריות כולם דפוסי התנהגות נלמדים, שמתבססים או מתחזקים מהאופן שבו גדלנו. דפוסי ההתנהגות האלה הם לא תכונות אנושיות תורשתיות או “טבע האדם” כפי שרוב האנשים חונכו להאמין. אם הסביבה תישאר ללא שינוי, התנהגות דומה תחזור על עצמה. כשאנחנו באים לעולם, אנחנו מגיעים עם דף ריק מבחינת יחסינו לאחרים.

בניתוח הסופי, כל שיפוט על התנהגות אנושית בלתי רצויה לא משרת שום מטרה בלי ניסיון לשנות את הסביבה שיוצרת אותה. בחברה שמספקת את רוב צרכי האדם, התנהגות חיובית תזכה לחיזוק, ואנשים עם קושי בהתשלבות בחברה יקבלו עזרה במקום כליאה.

השאיפה להתנהגות אטית מסויימת קשורה לשאיפות ואידיאלים אנושיים. מוסריות תפקודית היא האפשרות לספק תהליך שמשיג סביבה ברת קיימא לכלל האדם. בזאת כוונתינו למתן אויר ומים נקיים, סחורות ושירותים, וסביבה בריאה ויצירתית שתהיה מספקת רגשית ושכלית. קשה לחשוב על פתרונות שישרתו את אינטרס הרוב בשיטה הכספית. דבר מזה לא ניתן להשיג בלי לתכנן מחדש באופן מקיף את המערכת החברתית ולבסוף להחליך את המערכת מבוססת כסף בכלכלה מבוססת משאבים תחת פיקוח מדעי.

חוקי הטבע

בין אם אנחנו מבינים זאת או לא, כל בן אדם, בין אם פושע או קדוש, הוא אזרח שומר חוק. הכוונה, כולנו נתונים למרותם של חוקי הטבע שמעצבים את התנהגותינו וערכינו, וחיי אדם לא יכולים להתקיים מבלי להיות כפופים לחוקי הטבע. כיום, לעומת זאת, אנשים חושבים שהם חופשיים מחוק הטבע, ומציבים את עצמם על מזבח. הם לא מודעים לתלותם בחוקי הטבע. הם בינים בתי תפילה שונים ומתפללים לכל מיני גרסאות של ישות עליונה כדי שישנה את חוקי הטבע למענם. הם מגישים פניות לגאולה מאסונות כמו הוריקנים, שטפונות או בצורות. המנהיגים הרוחניים של העולם וחסידיהם לא יכולים לעצות התפרצויות שפעת או למנוע שטפונות על ידי תפילה. כל עוד אמונות תפלות ובורות יתגברו, האנושות לא תצלח במיגור המלחמות, העוני והרעב. רק כשאנשים יקבלו את העובדה שאינם ישויות נפרדות בתהליך הסימביוטי העצום של הטבע אז נוכל באמת לומר שיש חיים תבונתיים על כדור הארץ.

חלק מאמינים שחוקי טבע מסויימים כמו הדחף המיני, דחף טבעי לחלוטין, אפשר לשנות בעזרת חקיקה בקונגרס. אז חוקים נכתבים נגד סוגים מסויימים של התנהגות מינית אנושית. החוקים הללו עוברים למרות כמויות אדירות של ראיות שמדגימות שהדחפים הללו לא נעלמים מחקיקת חוקים כאלה. זה בלתי אפשרי למנוע התנהגות דרך חקיקה אם היא לא חופפת לחוקים ולעקרונות של הטבע. על חוקי הטבע אי אפשר לעבור. אדם שלא מקבל תזונה הולמת לא יהנה מבריאות טובה, יחלה, ולבסוף ימות. אלה תכונות קבועות של העולם הפיזי ששום כמות חקיקה אנושית לא תוכל לשנות. חוקי הטבע ידועים היטב, אך כמה אנשים חייבים לעבור עליהם בגלל המחדלים החברתיים והכלכליים שלנו? עם כל גידול אוכלוסין הערכים וההתנהגות של תרבויות משתנים. כשמשאבים נהיים דלים, ניהולם והפצתם נהיים מחמירים, אז חוקים מתפתחים שמתאימים לשינוי בתנאים. עלינו להדגיש שוב שהערכים, ההרגלים, ההשקפות, האמונות וההתנהגות החברתית של תרבות מסויימת נקבעים על ידי השפעות סביבתיות.

לכדור הארץ יש מערכת מחזור מובנית, מערך שהמין האנושי הפר יותר ויותר. הנהרות, האוקיינוסים ועמודות המים שלנו מתמלאים עד גדותיהם בפסולת, תשפוכת כימיכלים, וזליגה של תוצרי חיי היום יום. מזבלות מכילות הרים של אשפה רעילה ולא מתכלה שתישאר שם מאות שנים. חידוש הסביבה נהיה קשה מאוד בעולם של תחרות בלתי מבוקרת. באותה מהירות שבה אנו משקמים נהר, אסדת נפט נוספת נבנית בלב ים. בדיוק כפי שטכנולוגיה מהונדסת למשימה ספציפית, ניהול הסביבה שמאפשרת חיים מצריך גם הוא מאמץ נבון לניהול מערכות הקלט והפלט. הם חייבות להתקיים בהרמוניה עם התהליכים הסימביוטיים הטבעיים.

ככל שאומות מפרות את התהליך הסימביוטי אנו משלמים על כך באובדן אדמה פוריה, התדרדרות סביבתית, זיהום האוקיינוסים, מחלוקות טריטוריאליות ומלחמות. הסכמים וחוקים בינלאומיים הם חסרי משמעות ופועלים נגדנו אם הם אינם חופפים ליכולת הנשיאה של הסביבה.

כשאנו מביטים בעולם הטבע אנו מתפעלים מהעיצוב התפעולי וההיבטים האסטטיים שהם תוצר הלוואי של התפקוד. החסכון הגאוני של הברירה הטבעית יצר צורות, צביונות, צבעים, ותצורות ייחודיות שחופפות באופן הולם לסביבה שטיפחה אותם.

החוקים שמושלים בעולם המוחשי ובעקרונות ההנדסיים הם אוניברסליים ביישומם כלפי אנשים. מה שמבדיל אדם טכני – המדען או המהנדס – מפוליטיקאים או תיאולוגים הוא, שכשנתקלים בכשלים טכניים, הראשון לא יכול להאשים את המפלגה הנגדית או את ידו של הכל יכול. הם לא יכולים להטיל אשמה על אזולת היד של הממשל הקודם. אם היו עושים זאת, ספק אם אי פעם היו דורשים את שירותיהם.  מהנדס כימי לא יכול להימנע מאחריות אישית על ידי הסברים על חלודה בצינורות המעבירים רכיבים כימיים. הוא או היא אחראים לבחירת החומרים שבשימוש. למדענים אין דרך להימנע מאחריות על בעיות שנתקלו בהם. בזמן שאנשים מסויימים נמנעים מאחריות, ומצדיקים טעויות בכך שלטעות זה אנושי, רוב המדענים והמהנדסים מנסים למזער את האפשרות לטעויות. לפני שבונים סכר או כל מבנה פיזי אחר, לדוגמא, הם עורכים מספר רב של בדיקות כדי להעריך ולחשוף אי ספיקות בתכנון. לצערינו, תלמידים מעטים לומדים מיומנויות אנליטיות טובות. מדעי הרוח לא עומדים בפני אותה הביקורת. הם מצידים הסברים עמומים ומיסטיים של תופעות מוחשיות. הסברים רבים מתקבלים בלי מידע מספק או מחקר של הנושא שהם מכסים. הסברים מיסטיים לא עובדים בהנדסה מעשית או כל ענף אחר של מדע פיזי. אם אין בידינו מידע מספק, המסקנות וההחלטות שלנו יהיו בלתי הולמות. מעטים מהקורסים במדעים החופשיים מספקים בסיס לניתוח התבונתי הנדרש למחשבה הגיונית. מה שחסר באופן ידוע לשמצה בחינוך התלמידים הוא חשיפה למדעי הטבע ולחוקים האחראים לתופעות הטבעיות. בעיצובינו המחודש של החינוך, אנו מציעים שניתוח תבונתי יהיה הנושא המרכזי בתוכניות הלימודים בכל בבתי הספר.

זה לקח שנים רבות להבין שבן האדם נתון להשפעתם של אותם חוקי הטבע שמושלים בכוכבי הלכת, בכוכבים ובמערכות החיות והדוממות. לבדל את ההתנהגות האנושית מהחוקים הללו זה יהיר, שגוי ומסוכן.

הפיתוח של רובוטים ובינה מלאכותית הוא המשכיות של גוף האדם. למרות שהוא נראה כנפרד מאיתנו, העולם הקיברנטי הוא המשכיות מתקדמת ואובייקטיבית של מחשבה קיבוצית, ושל איך שבני האדם קשורים זה לזה ולעולם בו אנו חיים. בעצם, כל הכלים הידניים והשפה של שבטים פרימיטיביים התפתחו כהמשכיות של מאפיינים אנושיים. אותו התהליך של המשכיות מתבטא בספרינו, באדריכלות, במתמטיקה, ובכל ענפי המדע הפיזי. זה כולל מערכות חיות ודוממות, בעלי תלות הדדית עם תהליכי החיים שמקיימים את כולנו.

התובנה של הקשר הכולל הזה בין מערכות חיות ודוממות תוכל לאפשר לנו להתגבר על האגוצנטריות הרדודה של הזן שלנו. האגוצנטריות שלטה במין האנושי במשך מאות שנים.

כל עוד אנשים וממשלותיהם יישארו בורים לעקרונות הבסיסיים הללו, האנושות תישא בתוצאות. היום ניהול המערכות החברתיות של האדם מתבסס על תפיסות מיושנות ואמונות תפלות פרימיטיביות שמשרתות אינטרסים לאומיים. אנחנו לא יכולים להשיג התקדמות אמיתית לכיוון בשלות חברתית, לא משנה עד כמה כנה כוונתינו, בלי להבין את החוקים הללו.

הישרדות המין האנושי תלויה בזיהוי העקרונות הלא ניתנים לשינוי הללו. אם ניכשל להשתמש בעקרונות אלו ונמשיך לפעול מהמזבח לאדם שלנו, דינינו לחזור על אותן השגיאות שוב ושוב.

זיכרון אסוציאטיבי

כשאנחנו חוקרים את ההתנהגות האנושית ואיזה השפעות יש לסביבה עלינו, שאלה אחת שתמיד מופיעה: האם אנחנו באמת חושבים? זאת שאלה מעגלית שלא ניתן לענות עליה בלי להגדיר למה כוונתינו במונח “חושבים”. לחשוב, במובן הפשוט ביותר, זה לדבר לעצמך. המונח “חושבים” התפתח כדרך לא לגמרי מוצלחת לתאר תהליך מנטאלי שלא היה מובן היטב בזמנו. חשיבה מושפעת מתהליך הנקרא זיכרון אסוציאטיבי. כל שיפוט שאנו מבצעים, מערכת ערכים שאנו מחזיקים, או העדפה שאנו מבטאים, תמיד מתבססים על זיכרון אסוציאטיבי. הוא משקף עקרונית את סביבתינו ואת כל הניסיונות שחווינו.

דוגמא לזיכרון אסוציאטיבי תהיה: אם אנחנו רואים פרח שדומה לורד, אבל עם נקודה שחורה קטנה במרכזו, אנחנו כנראה נריח את הפרח. אחרי הכל, מניסיונינו לורדים יש ריח נעים. אם הריח במקום זאת חריף, הנקודה השחורה המבדילה תשפיע על תגובותינו העתידיות לפרחים אחרים בעלי מתאר דומה. אולי לא נתרחק מורדים שאין להם נקודות שחורות, אבל נחשוב פעמיים לפני שנריח את אלה שאנחנו מקשרים לחוויה לא נעימה.

זיכרון אסוציאטיבי מזהה עצמים, מקומות ואנשים. אותו התהליך חל על שמיעה, מגע, ריח, הרגשות, שיפוטים ודעות. כל המערכות מקבלות ההחלטות מתבססות על זיכרון אסוציאטיבי. זו עקרונית הדרך בה אנו מנסחים החלטות של נכון, פסול, טוב, ורע, ואיך שאנחנו מודדים אסטתיקה ויופי. יופי נמצא לא בעיניים, אלא בזיכרון האסוציאטיבי של המתבונן.

לחוקר חרקים מראה של עכביש יכול להיות נעים, ואפילו יפה, בזמן שאחרים יכולים למצוא אותו דוחה. אם היינו חיים בארץ בה לכולם יש אף באורך חמישה עשר סנטימטרים, אלו שהיו “קטנים מדי” ללא ספק היו עוברים ניתוח שיאריך אותו כדי להתאים את עצמם לנורמות המקובלות. כשאסקימואי שלא נחשף לציויליזציה המודרנית חושב על תחבורה, רוב הסיכויים שהיא בצורת צוות כלבים שמושכים מזחלת. אם לא נחשפו לשום צורת מגורים אחרת, ילידי ג’ונגל האמזונס חושבים על בית כעל בקתת סכך. אף בן אדם לא יכול להתגבר על השפעות סביבתו/ה. זה כולל את כל חוויותיהם. מספיק דוגמאות לכך קיימות גם בתרבות שלנו.

רובינו מניחים כי המוח הוא מאגר של מידע בלתי נדלה שטרם נוצל. אנשים מדברים על להוציא החוצה את התכונות הטובות והאציליות ביותר שבאנשים, אך אי אפשר להוציא החוצה את מה שלא נמצא שם. תפיסה זאת של מוח האדם היא מסוכנת ביותר וחסרת בסיס.

אם מהנדס חשמל מלפני שמונים שנה היה מקבל שבב ומתבקש לשער למה הוא משמש, גם אם היה מנתח אותו, לא היה לו הבסיס לפרש את תפקודו. ההשלכות של הבנת הזכרון האסוציאטיבי יכולות להיות בעלות השפעות עמוקות על הדרך שבה אנו רואים את העולם ואת עצמינו. זה יכול אף להעלות שאלות לגבי כמה חופש יש בכביכול ייחודיות ובבחירה החופשית שלנו.

רגשות אנושיים

רגשות אנושיים רבים משקפים חוסר סביבתי, חוסר בטחון ומחסור. הרגשות שלנו ואיך שאנחנו מבטאים אותם נקבעים במידה רבה על ידי תרבותינו. כאן אין כוונתינו בהרגשות הנובעות מתגובות פיזיות כמו כאב פיזי, רעשים חזקים או אורות בוהקים. ברגשות אנו כוונתינו לדפוסי התנהגות שלא מקלים על הבעיה. צורה פחות מדעית ויותר ססגונית לתאר רגשות במובן הזה היא שהם מזכירים הרצת מנוע מכונין באור אדום, מה שמיצר המון אנרגיה אבל לא לוקח אותנו לשום מקום.

בעצם, רגשות רבים קשורים לאסטרטגיות להשגת מטרות אנוכיות כמו קידום לאומנות, זבנות, פיתוי, חנופה וצורות מניפולציה אחרות. הם משמשים לשליטה על מעשי אחרים. כשמכונית מחליקה על כביש רטוב ומתרסקת, מישהו יכול לנסות לטפל במצב כמיטב יכולתו/ה, אולי בהחזקת ידו של הפצוע עד להגעת הרופא. אנו מחשיבים אדם כזה לאיכפתי ודואג. לעיתים נדירות נראה או מוערך המהנדס שמוסיף שטחים מונעי החלקה לכביש, ובכך מונע את סיבת התאונה מלכתחילה. סוג זה של איכפתיות מדגים רגש שמפורש לפתרון מעשי להסרת הבעיה.

חברה איכפתית בעתיד תסיר את התנאים האחראים לתאוות בצע, קנאה, שנאה, נקמה ורגשות אנושיים בלתי רצויים אחרים. היא תשתמש בטכנולוגיה שתהפוך רגשות מסויימים ללא רלוונטיים, בכך שתפתור את הבעיות שגורמות להם. בכלכלה מבוססת משאבים, כשאנשים כבר לא יחיו בפחד מלאבד את עבודתם או מלהיות חסרי כל בזקנתם, וכשבידם הגישה לדברים שלא עמדו לרשותם במערכת הכספית, אז אהבה לא תהיה סתם מילה אלא דרך חיים. כשאנשים ילמדו לחיות בהרמוניה עם הטבע ואחד עם השני, אז רוחניות תהיה צורת חיים ולא רק דיבורי סרק. בחברה יותר מתוחכמת ואנושית רגשות יירתמו ויבוטאו בהתנהגות וצורות פעולה הולמים.

כשרגשות מתורגמים לצורות פעולה חיוביות ובונות, כשהם מתעלים על מגבלות התרבות הנוכחית של מלחמות, עוני ורעב שגורמים לכה רבים מהרגשות הללו, אז הם באמת הופכים לשימושיים. כשהם נרתמים להתעלות על מגבלות ההווה, ונהיים ביטויים של מעשה במקום סתם הרגלי תגובה חסרי מחשבה לגירויים, הם משמשים בני אדם בצורה טובה בהרבה.

אולי יום אחד בעתיד, כשיהיה שלום בעולם ושפע משאבים זמינים לכולם, רבים מהרגשות שבלבלו אותנו במשך מאות שנים ישככו. כעס, ייאוש, נקמנות, קנאה ודיכאון, אולי אפילו יעלמו, בגלל ההשפעות החיוביות של החברה והסביבה המעוצבות מחדש שלנו.

פרק 13 – טכנופוביה בעידן הקיברנטי:

ספר זה מציע שותפות בין דיוק מדעי והשקפות דימיוניות שיוכלו להוביל לעידן בו אינטיליגנציה כבר לא משוייכת רק לבני אדם. למרות פחדים לההפך, בעיות אפשריות יהיו לא בין מכונות לאנשים, אלא עם המגבלות של הבינה האנושית בזמן של התפרצות בפיתוחים טכנולוגיים.

אנשים רבים פוחדים מפיתוחים טכנולוגיים מהירים, בעיקר מהיבטים אוטומטיים וקיברנטיים של מכונות שיחליפו את בני האדם – אם לא ישירות, אז בהיקף שיוכל לשלול מהם פרנסה. רבים מהפחדים הללו נראים מוצדקים לאור ההתגברות המהירה בתכנולוגיות ייצור שמצריכות כמות קטנה משמעותית של עובדים. נראה כי מגמה זאת מתגברת, ותורמת לפחדים של אנשים פן יוחלפו במערכות נעלות שלא ידרשו השתתפות אנושית.

עקרונות הפעולה הבסיסיים של מערכות כספיות מגבירות את הבעיה, כיוון שהשיקול הוא הרווח ולא האדם. היום, מכונות לא משמשות לשיפור חייהם של העובדים על ידי קיצור ימי העבודה והגברת זמן החופשות וכח הקנייה. במקום זאת, תעשיות משתמשות במיכון לתועלת מיעוט מובחר, בעלי המניות. בדרך זו מרבית האנשים יכולים באמת להיות כח אדם לא חיוני, שמיצה את עצמו ויושלך הצידה, בדומה למכונות מיושנות שנגרסות היום.

האשמה לא נמצאת בטכנולוגיה, אלא בשימוש הלא אנושי בטכנולוגיה לרווח פרטי. אנשים תורמים לשימוש הלא נכון הזה בטכנולוגיה כשהם קונים מניות ומוצרים של חברות שמראות דאגה מועטה לאנשים או לסביבה.

כמה מעצבי מחשבים היום נותרים את הפחד חסר ההיגיון שמכונות בסוף ישלטו באנשים, כיוון שעיצובם מתחיל להפגין מאפיינים אנושיים. זהו הפחד חסר הבסיס של טכנופוב. למכונות בעצם לא איכפת אם הם ייצרו חמש אלף מכוניות בחודש או שחמש מאות. הן סך הכל מתפקדות כפי שתכננו אותן. הן לא מתלוננות בזמן שהן עמלות בשמש החמה בקצירת יבול ושתילת זרעים ללא מנוח. אין להן בלוטות זיעה או צורך פיזי בשינה. בגלל שאין להן רגשות שהן לא יתנכלו לשעבד אנשים. טכנופובים, עם הפחדים חסרי הבסיס שמחשבים ורובוטים ישעבדו את המין האנושי וישתלטו על העולם, בסך הכל משייכים מאפיינים אנושיים למכונות. מכונות לא מחזיקות במאפיינים של אנשים וחיות כמו רגשות, שבאים מרעב, צמא, גירוי חושי, ניסיון, והפרשות פנימיות. כשמחשב נהרס בנוכחות מחשב אחר, אין שום כעס, טינה, או תשוקה “לנקום” מצד המחשב השורד. אנשים רבים, במיוחד סופרי מדע בדיוני, מייחסים את המאפיינים האלה אל מכונות העתיד. גם כשמכונות מדמות רגשות הם לא אמיתיים. אין להם דעה כזו או אחרת על שום נושא.

הפחדים שמכונות ישלטו יותר ויותר בחיינו, יגנבו מאיתנו את האינסטינקטים הטבעיים, ולבסוף יאיימו על ערכינו הקדושים ביותר, כגון המשפחה והאמונות הרוחינות שלנו, מוטעים. למרות שמכונות יוכלו לספק לנו תחבורה מהירה, שפע מיוצר מראש, ובינה מלאכותית, אנשים עדיין נותרים את הפחדים הללו.

אנשים מסויימים ממעטים לסמוך על חברה ממוחשבת והכשל האפשרי של המכונות. הם מרגישים שהטכנולוגיה הזאת עושה אותנו יותר כמו מכונות, דוחפת אותנו לאחידות, מה שיגרום לאובדן הייחודיות והדבר שאנו מוקירים יותר מכל, חופש הבחירה ופרטיות.

להגנתן של המכונות, אולי עדיף לנו אם אנשים יתנהגו יותר כמוהן. אין ספק שמכונות מסויימות תוכננו בצורה לקוייה, אך הטבע הפגום של בני אדם במקומות גבוהים עוקף, בהרבה, את אשליית ההרסניות של מכונות.

אין שום ראייה למכונות שפעלו נגד בני אדם מעצמן, חוץ מבסיפורי מדע בדיוני נאיביים. אנשים מתכנתים מכונות ושולטים בשימושן. אלו לא המכונות שיש לפחד מהן, אלה השימוש וההכוונה הלא נכונים של המכונות האלה על ידי אנשים שמאיימים על האנושות. אסור לנו לשכוח שהפצצת ערים, שימוש בגז עצבים, בתי סוהר, מחנות השמדה ותאי עינויים כולם נוהלו והופעלו על ידי בני אדם, לא מכונות. אפילו נשק אטומי וטילים מונחים נבנים ומכוונים על ידי אנשים. אנשים מזהמים את הסביבה. את האויר, הימים והנהרות שלנו. השימוש והמכירה של סמים, עיוות האמת, אפליה ושנאה גזענית כולם חלק ממערכות אנושיות פגומות ושתיפת מוח כוזבת.

מכונות הן לא הסכנה אלא אנחנו. כל עוד אנחנו ממעטים לקחת אחריות על היחס שלנו לזולת ועל ניהול נבון של משאבי הכוכב שלנו, אנחנו נשארים הסכנה הכי גדולה לכוכב. אם יהיה אי פעם עימות בין אנשים למכונות, אנחנו יכולים להיות דיי בטוחים במי יתחיל אותו! הגיע הזמן שנודה, שבזמן שאולי יש רמה מוסרית, איש מאיתנו לא עומד בה כרגע. העדות הכי חזקה לבורות שלנו באה מאותם השעירים לעזאזל שאנו מאשימים בחולי החברתי שלנו: יותר מדי טכנולוגיה, זרים ומיעוטים, “מיקום הכוכבים”, השפעות שטניות, וערכים מוסריים סובייקטיביים. אף אחד מאלה לא רלוונטי. הם רק משרתים להסטת תשומת הלב מהבעיות האמיתיות.

מדה וטכנולוגיה לא יצרו אף אחת מהבעיות שלנו. הבעיות שלנו נוצרות מהשימוש הלא נכון והניצול של אנשים אחרים, הסביבה וטכנולוגיה. פיטורים לא מובעים ממכונות שמחליפות אנשים. בציויליזציה אנושית יותר, במכונות היו משתמשים כדי לקצר את יום העבודה, להגביר את הזמינות של סחורות ושירותים, ולהאריך את זמני החופשות. אם אנחנו ניישם טכנולוגיות חדשות לשיפור רמת החיים עבור כולם, אז טכנולוגיית המכונות תועיל לכלל.

ככל שתופעות הלוואי המסוכנות של שימוש לא נכון בטכנולוגיה מתרבות, כולל זיהום סביבתי, ניצול יתר של הים והיבשה, והמשאבים המבוזבזים של מלחמה וסבל אנושי בלתי נחוץ, יש תגובת נגד של רצון לחזור לחיים פשוטים יותר עם פחות טכנולוגיה. באותו הזמן, אנשים מבקשים לחזור לערכים אנושיים יותר והפחתה משמעותית בקצב ההתפתחות הטכנולוגית.

אלה שתומכים בנוסטלגיות בחזרה ל”חיים פשוטים יותר” ו”לחזור לאדמה” לא מיודעים מספיק ומוגבלים בחשיבתם. תארו לעצמכם מה יקרה אם נסיר את כל המכונות בבתי האנשים: הרדיו, טלויזיה, מחשב, טלפון, תאורה חשמלית, תנור, מקרר, ומערכת הקירור והחימום. אנחנו לא רואים את האנשים האלה זורקים את המכונות שלהם מחוץ לבית או חיים אפילו שבוע בלי המכוניות שלהם. הם אנשים שמעסיקים את עצמם בבדיות והבלים. הם חופשיים לוותר על הנוחויות המודרניות שלהם ולעבור למערה אם יחפצו בכך. אך כמה רחוק אחורה מישהו באמת רוצה ללכת?

אנשים אלה נראים לא מודעים לרמות הגבוהות של תמותת תינוקות, נשים שמתו בזמן לידה, תת תזונה, ומוות ממחלות מדבקות שהיו נפוצים בזמנים עברו. כל נסיגה או חזרה לעבר תהיה בזבוז עצום של פוטנציאל אנושי. האם אנחנו לא זקוקים במקום זה לשיפור באמצעי התקשורת, התחבורה, היבול החקלאי, ודיור למיליארדי האנשים ברחבי העולם?

אם אלו שנגד טכנולוגיה היו מסוגלים להזיז את השעון אחורנית בשם ערכים הומניטריים מעורפלים, אנו נדון מיליונים למצב של צער תמידי וסבל חסר תכלית.

כלכלת כלים ידניים בה אנשים מבלים את זמנם בסיפוק הצרכים הבסיסיים של החיים, מקדישים שעות ארוכות לחפירת בארות, איסוף עצים, שאיבה ידנית של מים, ושטיפת בגדים בנהר, משאירה מקום מועט להתפתחות הפרט. זה גם נכון לגבי אלו שבחברה תעשייתית עובדים על ייצור חלפים. אנחנו משתמשים בחלק קטן מאוד מבן האדם במצבים האלה, ומזניחים את ההיבט הכי חשוב של להיות בני אדם שמבדיל בינינו לבין חיות אחרות, התבונה שלנו.

אחד ההיבטים המבישים ביותר של המאה העשרים ואחת הוא רמת האנאלפבטיות הטכנולוגית שמשפיעה על מיליוני אנשים, למרות גישה לתווך מידע רחב יותר ממה שהעולם אסף איי פעם. אפילו בארצות הברית מספר עצום של אנשים עובר את היום בלי שמץ של מושג איך פועלים שירותים או סורק ברקוד. יש להם רק מושג קלוש על התלות שלהם עבור עצם קיומם בסכרים, תחנות כח, תחבורה המונית, חשמל ומדעי חקלאות מודרניים. כשהם מדליקים את האור, הם נותנים מחשבה מעטה לרשת החשמל המרכזית שמקשרת בין תחנות כח מרוחקות עם קווי מתח לתווך ארוך. קווים אלה הם כח החיים של התעשייה, התחבורה והחשמול של החברה.

בלי חשמל, הטלפון, המיזוג אויר, הרדיו, הטלויזיה והמחשבים, שלמדנו לקבל כחלק מהחברה המודרנית, ייעלמו. בלי חשמל משאבת הדלק בתחנת הדלק שלך תפסיק לפעול. בלי קירור, שימור ושינוע מזון ברמה עולמית יהיה בלתי אפשרי. שום בית חולים לא יוכל לשמור על חיים בזמן ניתוח בלי מכונות שינתרו את החולים. כל האומות המתקדמות בעולם תלויות בטכנולוגיה לשם הישרדותן. בלי מוסדות תזונתיים מודרניים, בריאות הציבור תהיה בסכנה ורמת החיים שלנו תרד לכלכלת כלים ידניים.

במילים אחרות, זו הטכנולוגיה שמניעה את הציויליזציה של היום. בלי כימיה, אגרונומיה, הנדסה, ומדעי בריאות מודרניים, העולם כפי שאנחנו מכירים אותו לא יתקיים. האנושות תהיה עמוסה בעבודה פיזית קשה ושעות עבודה ארוכות רק כדי לתחזק את הצרכים הבסיסיים.

רבים מאלה שמאמינים שיש יותר מדי דגש על טכנולוגיה לא מצליחים לראות את הפן האנושי של המדע. כבר קראו לו אפילו “מדע קר”, ואולי יש הצדקה מסויימת לכך בחברות כלכליות כשהכלים של המדע מופנים בעיקר לרווח אישי ושמירה על ייתרון.

סופרים ואנשי ספרות רבים שמנציחים את מיתוס המדע הקר מציגים אנאלפבטיות טכנית ובורות לגבי מהות המדע. יכול להיות שזה נובע מההרגשה שהם מחוץ לעניין, ומהעובדה שהם לא מצליחים לתפוס את המשמעות והרגישות האמיתיים של המדע.

חלק מצביעים על ההשפעית המזיקות של סכרים, תעלות השקיה, ומתקני אנרגיית גרעין, אך לרוב שותקים טרם בנייתם של הפרוייקטים הללו. במקרים רבים, רק כשהפרוייקט נכשל המלעיזים מודיעים על עצמם, אך לעיתים רחוקות בידם פתרון או תחלופה ברי קיימא. אלה לא הסכרים או תחנות החשמל שיש לפסול. במקום זה מוטל עלינו למצוא שיטות יותר יעילות וישימות לרתום את הטבע ובו בזמן להגן על הסביבה ולעזור לתחזק חיי אדם.

יש תמיד השפעות חיוביות הקשורות לכל תופעות הטבע. אם אנחנו רואים אותן כחיוביות או שליליות תלוי בהזנים המושפעים והשפעתם על הציויליזציה האנושית. כשהר געש מתפרץ אבק יכול להתפשט על פני אזורים נרחבים ולחנוק צורות חיים רבות. אך הלבה גם נותנת אדמה חדשה ודישון לגדילה של צמחים חדשים. הוריקנים מפזרים זרעים בשטחים עצומים שאחרת הם לא היו נוחתים בהם. “הפריה” כזאת תמכה בהתחלה בצמחיה העשירה על איים רבים. עולם העתיד יערב רתימה והעצמה של כוחות הטבע וכיוונם מחדש בדרכים בונות שיעזרו לתמוך בחיי האדם, ובו זמנית ישמרו על הסביבה הטבעית.

זה אפשרי לבנות סכרים, תעלות, ותחנות כח שיציעו הרבה יותר ממה שהן יכולות היום, תוך מזעור ההשפעות השליליות. לדוגמא, סכרים יכולים לאפשר הגירת דגים בעזרת שורה של מדרגות משופעות שיאפשרו לדגים לעלות למעלה, או לאפשר הסרת סחף בעת הצורך. אם אנחנו מתחילים פרוייקט עם “מפה” שלמה של ההצעה, אנחנו יכולים לראות ולמנוע נזק, וגם להתאים את התכנון שיאפשר תהליכים טבעיים נוכחיים, ובכך לחסוך זמן וחומר. מודלים להדמייה ממוחשבת כבר קיימים. רוב הפרוייקטים הגדולים, למרות זאת, נעשים כדי להתאים לסדרי יום מיוחדים, בעיקר של עסקים וקבוצות אינטרסים מיוחדים, בלי דאגה לאקולוגיה הקיימת. הרבה נאבד בתהליך.

האם תשימו את חייכם בידי מכונה? בעצם, אתם עושים זאת כל פעם שאתם נכנסים לאוטו או מטוס. רוב הסיכויים שתעדיפו להיכנס לנמל התעופה בסן פרנסיסקו בערפל כבד כשאתם מונחים על ידי כלים אלקטרוניים מתוחכמים במקום על ידי טייס אנושי שלא מצליח לראות מעבר לחרטום של המטוס!  וכמה מטופלים בבתי החולים מוחזקים בחיים במצבי חירום על ידי מכונות בדמות מערכות החייאה?

כמו עם דברים רבים אחרים שאנשים באים איתם במגע, לעיתים קרובות הם נוטים להפוך את המכונות לאישיות. אנשים יכולים להיקשר רגשית למכונות שלהם, ואפילו להגיע לדמעות או לכעס בגללן. אנשים בבתי קולנוע שצופים בציורי עט ודיו מונפשים יכולים להזדהות עם הדמויות ולצחוק או לבכות על ישויות לא קיימות אלה.

אנשים לעיתים קרובות מתייחסים למכוניות שלהם בתור “התינוקות” שלהם. לסירות מתייחסים בתור “היא”. בעלים רבים, כשאומרים להם האשה או בני העשרה “הייתי בתאונה”, שואלים קודם “עד כמה ניזוק האוטו”.

מאז המצאת המחשב האישי, מכונות נהיו כה מוטבעות בחיי רבים שהם תלויים במחשבים לא רק לפרנסה, אלא גם לשמירה על מצבם הנפשי. מחשבים נהיים שלוחות שלהם ולפעמים שלא במודע חברם הטוב ביותר. מחשבים לא מתווכחים או נהיים כועסים או קנאים, הם לא מגיבים לעלבונות. כשהם יושבים מול מקלדת של מחשב, משתמשים יכולים להתענג על הפנטזיות הכי פרועות שלהם בלי הצורך להתמודד עם טרחת הקשר האישי. המחשב האישי נהיה חלק הכרחי ותורם מאוד של החיים שלהם.

המהפכה הטכנולוגית כאן כדי להישאר ובסופו של דבר, בין אם נתמוך בה או לא, תשחרר אנשים מהמאבק הבלתי פוסק לבטחון. מחשבים כבר פלשו לבתי ספרנו ולכנסיות, ולתפקידים הבכירים ביותר בממשלה, אך אין בכוונתם לגייס או לשעבד את המין האנושי. הם במובנים מסויימים נחמדים אלינו יותר משאנחנו לעצמינו.

אנחנו זקוקים ליותר טכנולוגיות, לא פחות. אך אנחנו צריכים צורת יישום חדשה לטכנולוגיה. אם היו מנהלים תכנולוגיה בצורה נבונה ומתוך דאגה אנושית, היא יכלה לשמש ככלי להתגבר על מחסור ולשחרר מיליוני בני אדם מהמכות של עוני ודלות חברתית.

במקום למסור את האנושות לשעבוד נצחי בידי המכונות בשיטת שכר כספית, עלינו לאפשר למכונות לשחרר בני אדם מעבודות מסוכנות, משעממות וחסרות תכלית. רחוקות מלהיות האיום ממנו חרדים הטכנופובים, מכונות יכולות להיות משחררות, שיספקו לנו זמן ומשאבים שיעזרו לנו ללמוד מה זה אומר להיות בן אדם וחבר בקהילה העולמית.

פרק 14 – חינוך: מוחות בהתהוות:

ככל שהילדים שלנו נבונים יותר, כך חיינו יהיו טובים יותר ותרבותינו עשירה יותר. כל ילד שמשתמש בסמים וחי חיים ללא כיוון ומטרה הוא חיים פגומים שעליהם נצתרך לשלם בעתיד. אלה הילדים שלנו שיירשו את העתיד. עם הידע והטיפוח הנכונים, הם יבינו שכדור הארץ מקום חלומי המסוגל לתת יותר ממספיק עבור הצרכים של כולם.

פיתוח תרבות חדשה כולל לא רק את הבנייה של ערים חדשות למחייה, אלא גם בניית יחסי אנוש חיוביים ואיכפתיים. הצעירים והזקנים של הציויליזציה החדשה הזאת ילמדו לחיות בהרמוניה אלה עם אלה. חינוך משחק את התפקיד החשוב ביותר בהשגת המטרה הזו, במיוחד בילדים.

הנושאים שילמדו יהיו קשורים לכיוון ולצרכים של התרבות החדשה המתפתחת הזאת. המתכונת לימודים החדשה הזאת תדגיש את נקודת המבט הכללית ותכניס לתוכה מדעים כלליים. לתלמידים יובהרו קשרי הגומלין בין אנשים, טכנולוגיה והסביבה. תהיה להם הבנה טובה יותר של התפתחות התרבות ויישום הטכנולוגיות המתקדמות בעיצוב החברתי החדש הזה.

בתי הספר של מחר ילמדו ילדים להיות אנליטיים. תלמידים ילמדו את יחסי הגומלין בחיים, במקום נושאים נבדלים ומנותקים. הדגש יהיה על היחסים הין האדם לכדור הארץ ובינם לבין עצמם. חינוך תחילתי יתמקד בהבנה ושיתוף פעולה.

בעיצוב מחדש של החינוך, השאלות הראשונות שישאלו הן: איזה מטרות החינוך משרת? ובחברה של העולם החכם, איך אנחנו מחליטים לאיזה כיוון החינוך יילך?

חלק מהמטרות יכולות להיות:

  1.      להתקדם להתייחסות למשאבי העולם כאל מורשת משותפת.
  2.      להתעלות על הגבולות המלאכותיים שמפרידים בין אנשים.
  3.      להחליף את הכלכלה הכספית בכלכלה מבוססת משאבים.
  4.      לסדר ולשחזר את הסביבה לתנאים הכי קרובים לטבעיים שאפשר.
  5.      לתכנן מחדש ערים, מערכות תחבורה, ומפעלי חקלאות ותעשייה.
  6.      להתגבר על צורת השלטון הפוליטית, בין אם ברמה מקומית, ארצית, או בינלאומית, כחלק מניהול חברתי.
  7.      להתחלק בטכנולוגיות חדשות וליישם אותם לרווחת הכלל.
  8.      לחקור, לפתח ולהשתמש במשאבי אנרגיה נקיים ומתחדשים כגון אנרגיית רוח, שמש, גיאותרמית, וגאות ושפל.
  9.      להשתמש במוצרים באיכות הכי גבוהה לטובת האנשים בעולם, ובאותו הזמן להעלים התיישנות מתוכננת.
  10. להתמקד במיומנויות בין אישיות לשיפור יחסי האנוש.
  11. לדרוש חקירת השפעה סביבתית לפני בניית כל מגה פרוייקט.
  12. לעודד כמה שיותר יצירתיות ולתת תמריצים למיזמים חיוביים.
  13. לייצב את האוכלוסייה העולמית דרך חינוך ובקרת ילודה התנדבותית, בכדי להתאים את עצמינו ליכולת הנשיאה של כדור הארץ.
  14. להיפתר מלאומנות, קנאות ודעות קדומות.
  15. להוציא בהדרגה כל סוג של אליטיזם, טכני או אחר.
  16. להגיע לשיטות פעולה דרך מחקר קפדני במקום דעות אקראיות.
  17. שיפור התקשורת כך שהשפה שלנו תהיה רלוונטית יותר לתנאים הפיזיים של העולם שסביבינו.
  18. לספק לא רק את צרכי החיים, אלא אתגרים שיגרו את המוח, בדגש על ייחודיות במקום אחידות.
  19. לבסוף, להכין אנשים שכלית ונפשית לאתגרים שיהיו לפניהם.

בסופו של דבר, מטרות אלו מכתיבות את הכיוון בו החינוך יתקדם. אם נחליט לחקור את פני הירח או לחפור תעלה מתחת לפני הים, קודם יהיה עלינו להקים ארגון המסור למטרה עם האמצעים להשיג אותה. בכדי לפתח ציויליזציה המספקת רמת חיים גבוהה לכל ומבטלת מלחמות, עוני ורעב, החברה חייבת לאמץ שאיפות שיוכלו להשיג מטרות אלה.

עם כלכלה מבוססת משאבים חינוך ידגיש יוזמת שיתוף פעולה עולמית שבה ייחודיות, יצירתיות ושיתוף פעולה יהיו הכלל ולא היוצא מן הכלל. היא תהיה חופשיה מפוליטיקה, דרכי עם ואמונות תפלות, ותעודד את החשיבה החדשניה הרחבה היותר שאפשר.

בבתי הספר של ציוויליזציה עולמית מאוחדת, הכיתות יוכלו לספק מידע על התנהגות אנושית ועל הכוחות שמעצבים את התרבות והערכים שלנו. כל התלמידים יוכלו לקבל גישה למידע ללא מגבלות מכל סוג שהוא.

אידיאולוגיות אישיות יישארו כמערך כלים וכתבנית השוואתית, אך יעברו שינוי עצמי וגדילה עם כל מידע וחוויות חדשים.

מה שכנראה יבלבל את תושבי העתיד זה למה היו בעבר רק אדיסון אחד, פסטר אחד, אלכסנדר גרהאם בל אחד, טסלה אחד, ובכללי, כל כך מעט אחרים ברמתם: למה כל כך מעט מוחות מקוריים יצאו מאוכלוסייה של מיליארדים?

תדמיינו עולם בו אלפי אנשים כאלה חיים ומשגשגים באותו הזמן, חושבים ויוצרים במלוא יכולתם – עולם שבו רוב בני האדם משתתפים במרץ בשיפור התנאים על כדור הארץ במקום פשוט לעמול למחייתם.

אנשי העתיד יכולים למצוא זאת בלתי יאומן שמנהיגי אומות ריבוניות ותעשיות לא יכלו לתפוס את האפשרויות של מערכת חברתית של שיתוף פעולה במקום תחרות.

אנחנו זקוקים נואשות לאופן פעולה שפוי יותר של ציויליזציה שכבר לא מפרידה את המין האנושי. תושבים של קהילות מרושתות חדשות יחונכו מלידה להחשיב את עצמם כתושבי הכוכב, מבלי להקריב חופש וייחודיות למען כל צורה של טוטליטריאניזם.

בתי הספר של המחר

חינוך יעבור שיפורים משמעותיים. לילדים יינתן הזמן לחקור את תחומי העניין שלהם ובו זמנית להשתתף בהתנהגות שיתופית ולבוא במגע עם ילדים אחרים והסביבה. ניסויים מוחשיים וסיורים של הסביבה הטבעית, מפעלי הייצור ותעשיות אחרות יספקו מעבדות מתמשכות ללימודים.

סביבת הלימודים תעודד השתתפות ממשית ברמות המופשטות. ילדים צעירים יותר ישתלו זרעים באדמה, ישקו וידשנו אותם, ויתעדו את גדילתם, כפי שנעשה כיום בבתי ספר רבים. השתתפות ממשית בהתפתחות צמחים ובעלי חיים משנה לצמיתות את נקודת המבט של הילדים על הטבע ומגבירה את התובנה שלהם לגבי הדרך בה הטבע פועל, ואיך מגוון התפקודים שלו מקושרים אחד לשני. הם יראו שהטבע הוא תהליך סימביוטי ושאין שום דבר יחיד שמאפשר לצמח לגדול. הם יראו שהכוכב לא יכול לגדול בלי האנרגיה הקורנת של השמש, מים וחומרים מזינים, ושאף לכח הכבידה יש תפקיד חשוב בתהליך.

ילדים יבינו שכל אחד לבד יכול לקחת רעיון רק עד גבול מסויים. אחרים יוסופו לו וישפרו אותו בקביעות. כל תרומה מעודדת ונותנת מוטיבציה לאחרות. רעיונות יגדלו ויתרחבו כמו קריסטלים לצורות מגוונות ומורכבות. עם הבנה טובה יותר של התלות ההדדית שלנו זה בזה, אגוצנטריות תיעלם בהדרגתיות.

פטריוטיזם וגאווה לאומית, שנוטים לערפל את תרומותיהן של אומות אחרות, כבר לא יהיו רלוונטיים בחברה המתהווה החדשה.  הילדים יוכלו ללמוד לדוגמא, ששש מאות שנים לפני הולדת ישו הערבים פיתחו את הסוללה החשמלית. אלף שנה לפני שהאחים רייט שיגרו את מכונת הטיסה הראשונה שלהם בקיטי הוק, הסינים פיתחו עפיפונים מאויישים. רוסי בשם ציאולקובסקי היה הראשון לתאר בפרטים את עקרונות הטיסה לחלל. אדם צרפתי, לואי פסטר, פיתח חיסון נגד כלבת. במאה השש עשרה, האיטלקי ליאונרדו דה וינצ’י חזה את עקרונות התעופה ותכנן סוג בסיסי של המסוק. האסטרונום הפולני, ניקולאוס קופרניקוס, פרסם את ספרו על תנועת הגופים השמימיים. אלברט איינשטיין, גרמני, נתן לנו את תורת היחסות. התרומות של כל האומות עשו את רמת חיינו אפשרית והעשירו את חיינו. אך עדיין אנחנו רק במפתן של העתיד.

תלמידים ילמדו שאין לאף מדינה את כל התשובות או תשובה אחת לכל המצבים. החברה נמצאת במצב תמידי של שינוי. תלמידים יבינו שאין דבר כזה גבולות סופיים. הם גם יבינו שכל שלב של החברה יפתח מערך ערכים שיתאימו לאותה תקופה. כל הערכים, כולל ההנחות של המדע, חייבים להיות מיושמים ככלים הטובים ביותר שזמינים באותה תקופה. עם פיתוח מידע נוסף וכלים מתוחכמים יותר, התפיסות שלנו לגבי טבע העולם יוכלו להתעדכן בקביעות. המדע ילומד סדרת עובדות ידועות ויישומים שיכולים להשתנות ככל שיותר מידע נהיה זמין ולא כסדרת חוקים ותקנות בלתי ניתנים לערעור.

ילדים שחונכו דרך השתתפות בחוויות מוחשיות ושיתופיות מפתחים מיומנויות חברתיות טובות יותר ובטחון עצמי. במקום לימודים שגרתיים, בתי הספר שלנו יוכלו לספק לילדים הזדמנויות לשפר את יחסי האנוש ביניהם במצבים שקורים חיי היום יום. במקרים אחרים תלמידים יוכלו לבחור לחקור תחומי עניין בלתי קשורים בכך שיבחרו את מערכת הלימודים של עצמם. אם הם מעדיפים, הם יוכלו להיעזר ביועצים או מכונות בינה מלאכותית, שיעבירו מידע במילים, דיאגרמות, תצוגות ושיטות רבות אחרות. בתי הספר החדשים שלנו יכילו את מגוון הדרכים השונות שבהן ילדים לומדים.

החינוך ידגיש ערכי אנוש ותקשורת, תהליך חיוני לשיפוך היחסים והתקשורת בין אנשים מכל גזע, צבע ואמונה. גם ילדים וגם מבוגרים יכולים להתגבר על האגוצנטריות ששולטת בהתנהגות של רבים היום. צורה חדשה של חינוך תוכל להפוך לברור כשמש שמה שאנחנו אוהבים ולא אוהבים מתבסס על התרבות הנוכחית שלנו, ושחזונות העתיד שלנו תמיד תלויים בחברה שלנו.

הילדים יבקרו בחוות, תחנות כח, מתקני ייצור, ומרכזי משאבים, ובעצם יוכלו לקחת חלק מניהול ענייניהם האישיים. כל ילד יוכל לחוות מנהיגות בכך שיתכנן פעילויות, והאחריות הזאת כל הזמן תתחלף כך שכל ילד ירוויח מהניסיון.

כדי לשפר את המצב הנפשי של כל ילדינו, עלינו לא רק לחנך אותם דרך ספרים ועזרים חזותיים אחרים, אלא גם דרך משחקים שיגרו אותם גם פיזית וגם נפשית.

מרכז הילדים יאובזר בספרים, מחשבים, ומגוון רחב של עזרים חזותיים. במרכזי הלמידה האלה, המשחקים שילדים ישחקו יהיו רלוונטיים לצרכים של הילד ושל התרבות המתהווה. היום יותר מדי משחקים אשר זמינים לילדים שלנו תלויים בתחרות ומעודדים עוינות.

משחק השחמט לא מעודד יצירתיות בתחומים אחרים. עם תרגול, סטרטגיות לשחמט יכולות להשתפר אך זה לא משפר יצירתיות מעבר למשחק. משחק זה דורש כמות עצומה של מאמץ כדי ללמוד אך אין לו נושא מסויים. אם אותו המאמץ ייושם למשחקים שמשפרים את הידע בתזונה, בריאות ובקרת מחלות, יהיה זה מועיל בהרבה לשחקן ולחברה. אנשים מחשיבים שחמט לאתגר, אך החשיבות שלו שוות ערך לתחרות יופי. איזה משחקים יהיו זמינים בעתיד?

תחשבו על משחק המתרכז סביב תמונה וירטואלית של כדור הארץ. כשילדים ייגעו באזורים שונים של כדור הארץ הם יוכלו ללמוד על הגאוגרפיה והשפות של אותם אזורים. עם סממני לייזר שיצביעו על אזורים מסויימים, הם יוכלו לקבל מידע ולבחון את ההיבטים של אותו איזור גאוגרפי. זה יכול להתבצע באותה רמה של כיף ואתגר שמסופקת על ידי המשחקים של היום, מבלי הצורך לערום על שחקנים אחרים.

משחקים אחרים יכולים לחבר מידע על האולם הפיזי עם הצרכים של אנשים ושל החברה. יכולים להיות משחקים להגברת היכולות המתמטיות. מבני שלדים של אנשים וחיות, כשייגעו בהם, יוכלו לזהות מילולית מבנים ואיברים ובכך ללמד אנטומיה ופיזיולוגיה. חקר הצמחים ותופעות פיזיות אחרות יכול להיות דומה.

משחקים אחרים יכולים לעודד יצירתיות. בסביבה של משחקים יצירתיים, ישתפר הזכרון האסוציאטיבי והניסיון שנרכש מבסיס החשיבה היצירתית. לחשוב זה לבצע השוואה, וזו הרלוונטיות של ההשוואה שנחשבת. ככל שרחב יותר הרקע, כך האדם מביא יותר לנושא.

אנשי העתיד יעודדו להשתתף בגיוון קונסטרוקטיבי. אפילו ילדים בגיל הרך יוכלו להשתתף במשחקים מפתחי גמישות, יוזמה ויצירתיות, יחד עם מידה גבוהה יש עצמאות. אם היו אומרים להם שארבע ועוד ארבע שווה שמונה, הם כנראה יענו: “שמונה מה?”. אם שתי טיפות נוזל תלויות בתא אקוסטי אנו יכולים, בעזרת צלילים, להפוך שני טיפות לאחת, או טיפה אחת לארבע טיפות. כל היחסים המספריים בעתיד יהיו מובנים לתוך מסגרות התייחסות. היום ילדים לא מחונכים לשאול שאלות או לבחון רעיונות. חינוך מורכב בעיקרו מלימודים שגרתיים, מפשוט לשנן מושגים ותעמולה. ילדי העתיד לא יסתפקו בלקבל רעיונות מבלי לבחון לעומק ולהבין אותם. אם לילדים בעתיד היו אומרים שהארץ בה הוא חיי היא הדגולה בעולם, הם יכולים לשאול “איך זה?” ו”בהשוואה לאיזה סדרת ערכים?”. מוחות חופשיים במאה העשרים ואחת יקראו תיגר על כל דבר – ורובם יהיו, בעצם, מומחים בלשנות את דעתם. בגיל צעיר ילדים ייחשפו לאנטרופולוגיה חברתית ותרבותית. הם גם יוכלו להיות חשופים להיסטוריית הציויליזציה והיסטוריית הטכנולוגיה מחץ וקשת עד לעידן החלל.

במקום לנסות להתקין בהם חוש ערך עצמי דרך הרצאות, אנחנו יכולים לדחוק בילדים לפתח את הכישורים הנדרשים להמשיך בשאלותיהם. חינוך העתיד יוכל להשתמש ולרתום את הסקרנות הטבעית של ילדים. הילדים לעומת זאת לא יקבלוא מילוי מיידי של בקשותיהם. זה נוטה להמעיט את התמרוץ והופך את זה לכמעט בלתי אפשרי עבורם לחיות בלי סיפוק מיידי.

לדוגמא, אם ילד יבקש מהורה לבנות מודל מטוס ההורה יוכל לומר: “אלמד אותך עכשיו איך לבנות אחד”. זה גורם לילד להעריך את השיגיו/יה, ולשפר את חוש הערך העצמי שלהם. ככל שהתהליך הזה ממשיך, הילד יפתח עצמאות מוגברת ויהיה פחות תלוי באחרים.

ילדים מוצאים צעצועים מונפשים כמלהיבים ומעניינים. בבתי הספר החדשים הם יוכלו לפתח צעצועים מונפשים משלהם. לפני שהם בעצם יבנו את המודלים האלה, הם יודרכו במיומנויות הנדרשות. כשהם יפתחו את כישוריהם בעבודה עם כלים להלחמה, כתיבה, הדבקה וייצור, הם בעצם יוכלו לראות ולהשתמש בתוצאות. זה ייתן להם הערכה למאמץ הנדרש לייצור חפצים שאחרת הם יקחו כמובן מאליו. הם יוכלו ללמוד בקביעות ליישם תקני בטיחות גבוהים בזמן שיעבדו עם מכונות פשוטות ולבסוף מורכבות יותר.

תלמידים יוכלו ללמוד איך לתכנן ולצייר מודלים שהם מתכוונים לבנות גם ידנית וגם במחשב. מדע, מתמטיקה, אמנות, תקשורת בכתב ומיומנויות בין אישיות כולם באים לביטוי במטלה פשוטה זאת. ברגע שהפרוייקט מושלם, התלמידים יבינו יותר טוב את היחס בין השרטוט לבין החומרים הנדרשים להשלמת הפרוייקט. מתמטיקה תלומד כחלק מיוזמת התכנון בבניית הפרוייקטים בללו, כך שיהיה ייחוס מוחשי למערכות המספריות. במערכות המתקדמות יותר, זה צריך להיות קל להעביר את העקרונות הללו לתחומים אחרים של יצירתיות באומנות ובמדע. דרך תהליך זה, תלמידים יוכלו להבין את היחס בין טבע, טכנולוגיה וציויליזציה.

אם אנחנו רוצים שילדים ישיגו יחסים חיוביים וקונסטרוקטיביים אחד עם השני ויהפכו לחברים תורמים בחברה, אנחנו חייבים לתכנן סביבה שמייצרת את ההתנהגות הרצויה הזאת. לדוגמא, כשהילדים מעוניינים בלהרכיב רכב ממונע קטן, התכנון יכול לחייב ארבעה ילדים שירימו את האוטו בזמן ששניים אחרים ירכיבו את הגלגלים. שאר האוטו יורכב בצורה דומה, ויצריך את העזרה ושיתוף הפעולה של כולם להשלמתו. צורה נאורה זו של חינוך תעזור לתלמידים להבין את הייתרונות שבשיתוף פעולה.

התעמלות בבתי ספרינו לא תהיה בגדר חובה, חדגונית, ולא תערב תחרות עיונת, אלא תשולב בחוויה הכיתתית. בית מלאכה שילדים נהנים ממנו יוכל להיות ממוקם על ראש גבעה באמצע אגם. כדי להגיע אליו, הילדים יצתרכו לחתור בסירה או לשחות, ואחרי זה לתפס לראש הגבעה. זה נותן לא רק כושר גופני, אלא תחושת הישג, מה שעוזר לבריאות הנפשית ולמוטיבציה שלהם.

אלו הן צורות מופשטות של תהליכים ורעיונות מורכבים שצריך להתחשב בהם בתכנון מחדש של החינוך שלנו.

תשומת לב רבה תינתן להתפתחות רגשית. זה יכלול ללמוד להתנהל בצורה יעילה אחד מול השני, לחלוק חוויות, לבחון גישות חלופיות לבעיות, ולאפשר שוני תרבותי ואישי. זה יכול להוריד את כמות הסכסוכים האישיים והבין אישיים בצורה משמעותית.

ילדים ילמדו לשנות גישה כדי להעביר את מסרם, תוך שימוש בהיגיון ואיפוק במקום שמות גנאי והרמת קולם. הם ילמדו איך לא להסכים בכנות בלי רגשות מרים. יימנעו ממושגים שיפוטיים כמו “נכון” ו”שגוי” ובהדרגה יוציאו אותם משימוש. יהיה להם אוצר מילים מעודן יותר והם יבינו מונחים כמו “אומדן קרוב יותר של המציאות”. אוצר המילים שלהם יהיה גם בעל משמעות עובדתית, ולא רק ביטוי רגשי טהור. אוצר מילים רלוונטי יתאר את המצב עובדתית. לדוגמא, “שיפוע העלייה תלול מדיי לאנשים מבוגרים” ייאמר במקום הערה רגשית כמו “מטומטם כנראה בנה את העלייה הזאת”. במילים אחרות, הילד ילמד שלשפה תיאורית ובונה יש סיכוי גדול יותר לשפר את המצב מביקורתיות גמורה.

חינוך יהיה השתתפותי. תלמידים יעבדו בשיתוף פעולה כצוותים. לדוגמא, אם כיתה תצא לטיול ביער ותיתקל הנחל, אחד הילדים יוכל לומר הן למבוגרים והן לעמיתיו “יש לי רעיון, ארצה לשמוע מה דעתכם עליו”. עם חשיפה כזו ילדים יקשיבו וישאלו שאלות. במקום להיתקל במשפטים כמו “זה לעולם לא יעבוד”, תלמידים ומדריכים יוכלו לתת רעיונות לכיתה ולבדוק תוקף הצעותיהם, תוך קבלת הצעות במקום ביקורת.

אנשים צעירים יבואו מתוך רצון במגע עם הסביבה, ויקחו חלק פעיל בטיולים, בגילויים, ובחקר תופעות הטבע. הסביבה תהיה בנויה לספק את מיטב התזונה והבריאות. וחשוב מכל, כשייתקלו בשאלה או מצב לא מוכרים, לא רק שהם יידעו איפה לחפש מידע מתאים, הם ידעו מה השאלות שנכון לשאול, ואיך לשאול אותן.

רוב הילדים בתרבות שלנו לא לומדים לתאר נכונה תהליכים פיזיים כי אין להם את אוצר המילים שיישתווה ליכולותיהם הגופניות. הם לא מקבלים עידוד לניסוח תיאורים כאלה בחייהם ביום יומיים. לכן הם לא מפתחים שפה תיאורית הולמת. יש אמיתה ישנה שאומרת “ברגע שמישהו יכול לנסח בצורה הנכונה את הבעיה, הפתרון לא רחוק”.

כשילדים יגדלו כשבידיהם ייחוס מוחשי לעולם שסביבם, זה יספק להם הבנה מציאותית יותר של העולם והקשר שלהם איתו. תוך שימוש בשיטות האלה, ילד יפתח מיומנויות בפתרון בעיות שיכולות להיות מיושמות במצבים שונים בעתיד. במקום לפעול מנקודת מבט רגשית או של חוסר ידע, הם ישאלו “מה מהות המצב?”, או “מה יש לנו פה?”. חינוך ייחודי זה יעזור לילדים להפוך לחברים פעילים ויצירתיים בחברה.

ילדים ילמדו שפתרון בעיות דורש ניסויים רבים וכמות גדולה של מאמץ. דרך תהליך זה הם יפנימו, שלמרות שהם יכולים להיכשל תחילה במה שניסו לעשות, זה חלק מקובל של החוויה האנושית. הם ילמדו שבמחקר רפואי ותחומים אחרים, לפעמים לוקח אלפי ניסויים כושלים לפני שמגיעים לפתרון. אפילו ניסויים שנכשלו לרוב משמשים כצעד חיוני בתהליך השגת המטרה. לפעמים גילויים חדשים צצים לאורך הדרך. ילדים ילמדו לא להתייאש מכשלונות, ושהם חלק בלתי נפרד מכל מחקר ופיתוח. מעטים מספרי הלימודים שלנו מפרטים על העבודה הארוכה והמייגעת שנדרשת כדי להמציא פריט כמו הנורה החשמלית. אף אחד לא מצליח לחולל קפיצה מדעית או טכנולוגית מבלי לקחת קודם מספר צעדים. כל המצאה היא שורה של שכלולים הנשענים אחד על השני. כל הצלחה נובעת מההצלחות והכשלונות שקדמו לה. לצערינו לעיתים קרובות מדי האגו והתפיסות הרומנטיות שלנו מסתירים את התובנה הזאת.

תהליך ההתפתחות הסדרתי של היצירתיות יכול להיות מאומת בקלות אם נבדוק את ההיסטוריה של ההמצאה. אותו התהליך תקף גם לגבי מדע ואומנות.

ילדים יתחילו להבין שאף ישות, חיה או דוממת, לא מופעלת מעצמה. מושג זה נקרא נקודת המבט המכאניסטית. לדוגמא, כדור לא מתגלגל סתם כך במורד גבעה, הוא מופעל על ידי כח הכבידה. חום השמש מיוצר על ידי כבשן גרעיני. הכבשן מופעל על ידי לחץ עצום. ילד ישאל מה גורם למטוסים לטוס, כאילו שיש תשובה פשוטה. הוא ישאל “האם זה המדחף?”, לא, מנוע נדרש כדי להפעיל את המדחף. הוא יענה “האם זה המנוע?”, לא, המנוע דורש דלק. הוא יגיד “אה, זה הדלק?”. במילים אחרות, יש הרבה עקרונות פעולה שמשתלבים, המערבים גם אוירודינאמיקה וגם פיזיקה. כל הדברים מושפעים מכוחות חיצוניים, מתא יחיד עד ליקום כולו, וכפי שצויין מקודם, אפילו התנהגות אנושית.

ילדים ילמדו שההנחה של התחלה או של סוף היא הנחה בדיונית. המושג הזה הוא שארית מניסיונות הציויליזציות הקודמות להסביר את טבע הדברים בעולם המוחשי עם מידע מוגבל ביותר.

החינוך המתוכנן מחדש שלנו יהיה חופשי מהשפעות של מוסדות גוססים, אינטרסים אישיים או של תאגידים, או כל שטיפת מוח מסוג פוליטי, לאומי או דתי. באופן דומה, מערכת החינוך תהיה תהליך אחיד ומתמשך, כשמידת הסקרנות של כל אחד תאפשר להם להמשיך לשלב הבא ללא צורך בציונים.

חינוך מסוג זה לא רק ישים דגש על מדע והתנהגות אנושית. הוא גם יספק לתלמידים את המקצועות הנחוצים והמשתנים שיידרשו לתחזוק הגדילה והיציבות האישית והחברתית בכלכלה מבוססת משאבים. חינוך זה יאפשר לתלמידים לבוא במגע חיובי עם כל בני החברה, וייתן להם את היכולת להשתתף בתקשורת הבינלאומית.

דוגמאות אחדות למקצועות העתיד הן מתמטיקה, ננוטכנולוגיה, הנדסה גרעינית, כימיה גרעינית, מיכון, קיברנטיקה, הנדסת מערכות, בחינת מערכות, טכנולוגיית שליטה מרחוק, תכנון בתלת מימד, תכנון מרכיבים מתחברים, הנדסה ועיצוב ממוחשבים, מערכות מיקרו אלקטרוניקה ומכאניקה, שליטה בתנועה, עיבוד פוטוכימי, מדעי הים, מערכות אוטומטיות לאיסוף מידע, טכנולוגיית חקלאות ימית, טכנולוגיות הדמיה, מדעי החיים, אקולוגיה, סוציאולוגיה, מדעי התנהגות, טכנולוגיות פלזמה מתקדמות, עיצוב תעשייתי, טכנולוגיות יצור מראש, הננסה רפואית וביולוגית, תזונה ובריאות, מערכות העשרת מצע, מחזור, מדעי החלל, טכנולוגיות הינדוס כוכבים (terraforming), ואחרים שאין לנו ידע או שמות עבורם. מקצועות אחרים ייעלמו בכלכלה מבוססת משאבים אל כספית: בנקאות, חקיקה, מכירות, פרסום, תיווך השקעות, ניהול נדל”ן, ואחרים המתעסקים בעיקר בכסף, רכוש וחובות.

כשתלמיד יתקדם משלב ההתפתחות המגבשת לשלב היישום, המכללות והאוניברסיטאות של העתיד ידריכו תלמידים להשיג את הכישורים הרלוונטיים לחברה המתהווה, וגם יעודדו אותם להתנסות בדרכים שיוכלו לפתור את הבעיות החברתיות שנשארו.

בתהליך החינוך שיתמשך לכל החיים, כל קבוצות הגילאים יוכלו לחיות בערים שיתוכננו לפעול כערי אוניברסיטה. האוניברסיטאות היום מתוכננות לספק את ההזדמנויות המתקדמות ביותר כדי לאפשר חינוך באומנות, מדע, מוזיקה וכו’. ערי העתיד יהיו המשך לתהליך הזה למימוש הצרכים האנושיים. הם ישמשו כאוניברסיטאות חיות ובאותו הזמן יעדכנו מידע באופן קבוע.

רוב החינוך היום מורכב מרמה גבוהה של התמחות, מה שנוטה לתת לאדם ראיית מנהרה ונקודת מבט צרה על הקשר ההאמיתי בין כל התופעות הפיזיות. היום זה אפילו קשה למישהו שלמד סוציאולוגיה לתקשר לעומק עם חברי מקצועות שונים. את תלמידי העתיד יעודדו לראות את העולם בצורה יותר הוליסטית.  בהתאם, הם יוכלו לתקשר בתבונה בין תחומים שונים.

ילדים שיגדלו בסביבת עבודה מעשית של שיתוף פעולה, שיתופיות והבנה יספגו וילמדו דאגה לזולת, ויקבלו חום ואהבה מהאנשים שיהוו את המשכם. כשהסביבה מתנהלת ביושר ובאנושיות, המערכת והפרט מוטבים הדדיים, כשכל אחד מחזק ומתגמל את האחר.

בכלכלה מבוססת משאבים, ילדים יחיו בעולם עם ערכים שונים בהרבה משל היום. כתוצאה מהחינוך והסביבה הללו הם יהיו בעלי גמישות יחס ושכל שיאפשרו להם לשקול רעיונות חדשים ושונים. ככל שמוקדמת יותר החשיפה למדע עם דאגה אנושית, כך יהיו מוכנים יותר הילדים לקחת את מקומם בעולם החכם של העתיד הקרוב. מדע וחינוך נטולי מצפון חברתי או דאגה אנושית וסביבתית, הם חסרי משמעות.

  1. ערים שחושבות

אדריכלות בתרבות מתהווה

אנחנו ממליצים שגם אדריכלות תזוקק כדי להתאים לצרכים של עתיד מתהווה. השאלות שצריכות להעסיק אותנו הן: “איזה מטרות הערים החדשות הללו ישרתו?”, ו”מה יהיו השיקולים העיקריים בתכנון מקום מגורים?”.

בצורה המופשטת, בית הוא מתחם שמגן על אנשים מתנאי מזג אויר משתנים ומספק את רוב צרכיהם הבסיסיים: מקום לנוח, לישון, לעבוד ולבצע את פעולות החיים הרגילות. כיום אנו חושבים על מחסה או משכן הולמים כמבנה מעץ, פלדה, בטון וזכוכית או שילוב של חומרים. אנו מדמיינים מבנה עם חלונות לאור וקירות חיצוניים לפרטיות. אנו מתקינים חדרי אמבט למטרות סניטריות. אנו משתמשים בחשמל לחימום, מיזוג אויר וכדומה. התפיסה שלנו של בית משקפת בכללי את המושגים המוגבלים האלה.

בהיסטוריה מגורים קיבלו צורות רבות. אנשים חיפשו מחסה מתנאי האקלים במערות. אחרים השתמשו באוהלים, סככות ומגורים צפים. נעשה שימוש בכל מיני סוגים של חומרים כולל במבוק, חימר, צידי מצוקים וגבהות, כיפות קרח ואינספור אחרים. כיום אנשים שוקלים ברצינות ליישב את הים והחלל החיצון. כיוון שמחסות תופסים כל כך הרבה צורות, עלינו להרחיב את המושג שלנו של מחסה. למרות שבדרך כלל לא חושבים על חליפת צלילה כמחסה, היא מגינה על הלובש מהסביבה, כלומר מאיתני הטבע של הים. חליפת חלל נותנת הגנה דומה. חליפות כאלו מאפשרות לאנשים לתפקד בסביבות שבדרך כלל לא תומכות בחיים. ממעטפת לגוף, למגורי יחידים, מגורים משולבים, ולבסוף מערכת עטיפה מלאה שבתוכה עיר שלמה פועלת יחדיו כגוף אחד, זו יכולה להיות ההתפתחות של המכסות.

בעתיד שיבוא ייתכן ואנשים יהיו מוגנים מתנאי מזג האויר באמצעים אלקטרוניים. הריהוט במגורי העתיד יכול לכלול תצורות שונות לחלוטין שיתאימו את עצמן אוטומטית למתאר גופינו. ייתכן וטכנולוגיות חדשות יהפכו קירות לשקופים כך שהדיירים יוכלו לראות את הנוף מסביב מבלי שאיש מבחוץ יוכל להביט פנימה. אור יום יוכל להיות מרוכך ומרוסן בהתאם להעדפות הדיירים. בניינים אלה יוכלו להוות מחסום לרעש, חרקים ואבק, וגם לתחזק את הטמפרטורה הפנימית הרצויה. הטלפון של העתיד יכול לקבל מראה שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים: הוא יכול להיות בלתי נראה לחלוטין ולהוות מרכיב בתוך המבנה הפנימי. אולי הוא יוכל לכוון את הקול למיקום האוזן שלכם בעזרת אמצעים אלקטרוניים. חומרי הבניין יכולים להיות מייצרי אנרגיה כאלה ששולטים באקלים מסביב.

אם אנו מסתכלים על מגורים כאלו עם צורת החשיבה הנוכחית, הם נראים לא מוכרים ושונים מאוד ממה שהתרגלנו אליו. לחלק זה אפילו ייראה הזוי. זה לא שמקום המגורים החדש לא מזכיר בית כפי שמכירים אותו כרגע, אך הוא נוכרי למושג שלנו של מה שבית צריך להיות לפי הבנתינו. אנו מעלים בדעתינו בתים מתוך המגבלות של הרגלי החשיבה ושטיפת המוח שלנו.

בזמנים שיבואו ההגדרות של דברים לא יהיו מוגבלות למראה בלבד, אלא גם לתפקידים שהם ממלאים.

בזמן שחלק תומכים בלשנות ערים קיימות, ולצרוך המון משאבים וזמן בניסיון לעדכן אותן, אנו מוצאים ניסיונות כאלו כלא מספקים. גינוי גורר מחיר כבד בדולרים ובתחזוק משאבים. שינוי ובניה לתוך מה שיש לנו משמעותם תחזוק התשתיות וצריכת האנרגיה הישנים, עלות התחזוקה והתפעול הגבוהות יותר שלהם, חוסר היעילות הכללי שלהם, וההשפעות המזיקות שלהם על הדיירים. זה זול יותר לבנות ערים חדשות מאפס מאשר לשפץ ולתחזק את הישנות יותר, בדיוק כפי שזול יותר לתכנן שיטת ייצור גמישה ומתקדמת ביותר מאשר לשדרג מפעל מיושן.

כדי לסיים עם הזיהום ועדיין להשאיר גנים, מגרשי משחקים, מרכזי אומנויות ומוזיקה, בתי ספר ושירותי בריאות עבור כולם ללא תג מחיר, שינויים מרחיקי לכת נדרשים בדרך שבה אנו מתכננים ערים ומנהלים את חיינו.

הערים העגולות החדשניות והרבגוניות שאנחנו מציעים משתמשות בשיטות הבניה והמשאבים המתוחכמים ביותר. הארגון המעוגל, המעודן הנדסית, המוקף בגנים, מתוכנן לפעול בתצרוכת האנרגיה המינימאלית במטרה להשיג את רמת החיים הגבוהה ביותר עבור כולם. העיר תשתמש במיטב הטכנולוגיה הנקייה בהרמוניה עם הטבע המקומי.

העיצוב והפיתוח של הערים החדשות הללו מדגיש את השיקום וההגנה של הסביבה: מנקודת מבטינו, טכנולוגיה בלי דאגה אנושית היא חסרת חשיבות.

בכלכלה מבוססת משאבים המבנה העיגולי משתמש בגישה מערכתית, עם יישום יעיל של משאבים תוך כדי שימור אנרגיה, קלות ייצור, וצורך מינימאלי בתחזוקה. הרכבת ערים שלמות עם יחידות בנייה בסיסיות אחידות, המיוצרות במפעלים אוטומטיים, ולרוב מורכבות במקום, היא הדרך הכי מעשית לספק רמת חיים גבוהה לכל בפרק הזמן הקצר ביותר. שיטה זו מאפשרת גמישות בעיצוב ומנצלת יחידות חלופיות בעת הצורך. לערים יהיו צורות חדשות ושונות בהתאם לתפקודם. כל אחת תהיה ייחודית. גישה זו לא מורידה אנשים לרמת הישרדות. במקום, היא הופכת לזמינות את כל ההטבות שהמדע והטכנולוגיה המודרניים יכולים לספק. אפילו האנשים העשירים ביותר היום לא יוכלו להשיג רמת חיים שתשתווה לזאת של כלכלה מבוססת משאבים.

יחידות מודולריות מיוצרות מראש יוכלו להתכנס באתר הבניה כדי לאפשר הרכבה אוטומטית. האלקטרוניקה תוכל להיות חלק מובנה של היחידות המודולריות, כשכל אחת מתחברת בקלות לאספקת החשמל הקיימת אם הבניינים עדיין לא מספקים את מלוא התצרוכת של עצמם. בנייה תתבצע בלוח זמנים קבוע מראש כדי לא להפריע לתנועה הקיימת.

הצורה החיצונית הגיאומטרית והתצורה הכללית של הערים של מחר תהיה הביטוי הישיר של התפקידים שעליהן לשרת. העיר היא הרחבה של הפעילות האנושית בהרמוניה מושלמת עם הסביבה המקיפה אותה. הערים החדשות הללו ישמשו כאוניברסיטאות. כל אחת תעוצב כדי לבצע פעולות מובנות מסויימות, ובאותו הזמן תהיה גמישה מספיק לאפשר שינויים עבור התקנות חדשות ומתקדמות. גודל הערים ישתנה בהתאם למיקומם הגאוגרפי ומטרתם.

בתכנון של ערים חדשות, מחשבים יעזרו לקבוע ערכים לפי העיצוב הכי מתאים למענה של צרכים אנושיים וסביבתיים. סביבות מעוצבות אלו יוכלו לאפשר את התווך הרחב ביותר של ייחודיות ויצירתיות עבור הדיירים.

שואלים אותנו לרוב, “מי ינהל ויתכנתאת מערכת הערים החכמות הזאת?” אף אחד. ההבדל העיקרי בין טכנולוגיית המחשבים של היום והמערכת עליה אנחנו ממליצים הוא שהמערכת שלנו פורשת “מערכת עצבים אוטונומית” (חיישנים סביבתיים) לכל האזורים של המתחם הציבורי. הם יתאמו איזון בין ייצור והפצה ויתפעלו כלכלה מבוססת עומס. החלטות נעשות על בסיס משוב מהסביבה.

לדוגמא, בחגורה החקלאית חיישנים אלקטרוניים שתולים באדמה יסקרו אוטומטית את עמוד המים, תנאי האדמה, כמות הדישון וכו’, ויפעלו בהתאם ללא הצורך בהתערבות אנושית בהתאם לשינוי בתנאים. שיטה זו של משוב תעשייתי אלקטרוני יכולה להיות מיושמת במערכת כולה.

עוד הבדל שאנחנו מציעים הוא לעבד מחדש את המושגים שמובילים את תכנון הייצור שלנו. במקום מתקנים גדולים ונייחים שמייצרים מוצרים סדרתיים עם שימושים מוגבלים, אנחנו מציעים ייצור בזמן ההובלה. לדוגמא, יחידות תובלה לספינות, מטוסים ורכבות יוכלו לעבד מוצרים ברי תוקף כמו דגים וירקות בזמן המשלוח. חומרי בניין שמשמרים מידת גמישות יובילו ליצירת בתים, מרכזי מוזיקה, מרכזי אומנות ובניינים רב שימושיים בלתי ניתנים להריסה במגוון צורות וגדלים.

העיר החדשה תספק סביבה שלמה עם אויר ומים נקיים, שירותי בריאות, תזונה טובה, גישה למידע וחינוך לכל. בעיר יהיומרכזי מוזיקה ואמנות, בתי חרושת מאובזרים לחלוטין, מעבדות מדעיות, אזורי ספורט ותחביבים ואזורי תעשייה. הטכנולוגיה הזאת בלתי נמנעת. מחזור אשפה, מערכות ייצור חשמל נקיות ומתחדשות, ושירותים אחרים ינוהלו על ידי שיטות ממוחשבות מובנות. סגנונות חיים והעדפות אישיות נבחרות לחלוטין על ידי הפרט.

חלק מהערים יהיו עגולות בזמן שאחרות יוכלו להיות ישרות, תת קרקעיות או בנויות כערים צפות בים. כבלים ומיקום לווייני יוכלו למנוע מערים ימיות להיסחף.

בסופו של דבר, ערים רבות יכולות להיות מעוצבות כמערכות אטומות לחלוטין, בדומה לספינת תענוגות המאובזרת לשיט של חצי שנה. הם יכללו דיור, בתי תיאטרון, גנים, נופש, מרכזי בידור, שירותי חינוך ובריאות, ואת כל הצרכים של סביבת חיים מלאה. כל דבר שייבנה בערים הללו יהיה הכי קרוב לתחזוק עצמי שהתנאים יאפשרו. באזורים צפוניים חלקם יוכלו להיות שקועים באדמה.

הערים תת קרקעיות או קשועות באדמה של העתיד יוכלו להיות מערכות כיפה אטומות לחלוטין. המטרה שלנו במגה עיר התת קרקעית הראשונה יכולה להיות לחקור את האפשרויות של קיום חיים על כוכבים עויינים. ערים תת קרקעיות רבות יוכלו להיבנות באזורים עויינים של הכוכב שלנו. הן יכולות לספק אקלים מושלם לאורך השנה עם גנים שופעים ומפלי מים. במילים אחרות, הן יוכלו לספק את הייתרונות של סביבה מתונה בסביבה קרה. חלק מהערים הללו יוכלו לתחזק את עצמן ואפשרי שישתמשו באנרגיה ממקורות גיאוטרמיים.

העתיד יגלה חומרים ושיטות חדשים, שתוצאתם תהיה התבטאויות שונות של מבנה, צורה ותפקוד, בהתאם לעולם משתנה ומתפתח. החומרים החדשים כנראה ישמשו למטרות רבות. הם יכולים להיות קלי משקל, בעלי חוסן רב, תחזוקה נמוכה ועם תכונות אקוסטיות שלא ניתן למצוא במבנים היום. ייתכן וחומרים חדשים אלה ישלבו את כל הגורמים הללו כחלק מהמרכיבים המבניים.

חומרי בניה מסויימים יוכלו להיות מרובדים וגמישים למחצה, עם ליבת ספוג פנימית ופני שטח קרמיים מזוגגים שיאפשרו כיווץ והתמתחות מבלי להיסדק. הם לא ידרשו תחזוקה. המבנה דק הדפנות שלהם יאפשר ייצור המוני תוך שעות. עם סוג זה של מבנה, יהיה נזק מזערי מרעידות אדמה, הוריקנים, טרמיטים ושריפות. חלונות יוכלו לעמעם או להחשיך תאורה פנימית בצורה אלקטרונית, ויגיעו מצויידים במערכות ניקוי אוטומטיות עם בקרה אלקטרונית שלא ידרשו מאמץ אנושי.

שילוב של טכנולוגיות חדישות מאפשר לחסוך במשאבים עבור אזורים פחות מפותחים מבלי להקריב אף מעט מהנוחות של החיים המתקדמים. רק דרך יישום חידושים נוכל להשיג את מטרתינו של רמת החיים הגבוהה לכל המין האנושי.

אין לנו חוסר בחומרים. השימוש הלקוי והבזבוז של משאבים על ידי החברה מוטית הכסף שלנו יוצרים מחסור מלאכותי.

כשאנו רואים עיר בתור ביומה (מערכת אקולוגית) שגדלה ומסתגלת, שדורשת אנרגיה, מים ומזון, מערכות זמינות, ועורקים לשינוע סחורות ואנשים, הרעיונות שלנו של מרחב וקביעות משתנים בצורה דרמטית.

תבניות הגדילה האקראיות הנוכחיות שלנו משקפות שטח וגישה במקום תכנון מגובש. חיבור מרכיבי העיר יחדיו בצורה קבועה מראש חוסך אנרגיה ומאפשר גישה קלה לכל חלקי העיר. הרכיבים שיוצרו מראש שמרכיבים את העיר יעוצבו לאפשר שינויים בהתאם לצורך.

עם הכניסה לשימוש של חומרים חדשים, עיצוב העיר יכול להשתדרג ללא הרף, תוך לקיחה בחשבון של התקדמות טכנולוגית ומבנית, ודפוסי התנהגות אנושיים מתפתחים. כל המערכות יהיו בעלות טבע מתהווה וייבנו כדי לאפשר מרחב קיבולת מירבי לשינוי. זה יכול לאפשר לעיר לפעול כאורגניזם מתפתח משולב במקום כמבנה סטטי.

בנייה תעשייתית יכולה להפוך לאוטומטית דרת השימוש במסגרות מתמשכות של מתכת, זכוכית, פלסטיק ובטון דרוך מזויין. אלה קרוב לוודאי ייבחרו כיחידות אוניברסאליות לבניית מפעלים, מוסדות חינוכיים, מערכות נמלים וכו’. מגה מכונות יוכלו לבנות בניינים שלמים תוך שימוש בהוראות ממוחשבות כתובות מראש, מה שיקטין משמעותית את זמני הבנייה. תכנות זה יוכל להיות מותאם בקלות לתנאים משתנים.

האדריכלות והמגורים האישיים של העתיד יתפתחו באופן שונה לחלוטין מהמבנים של היום. עם היישום הנבון של טכנולוגיות אנושיות, אנחנו נוכן לספק מגוון רחב של בתים פרטיים יחודיים. רכיבים מבניים יהיו גמישים ויסודרו בצורה רציפה כדי לשרת בצורה מיטבית כל אדם.

מבנים מודולריים מוכנים מראש אלו, המייצגים רמת גמישות בלתי נתפשת בזמנים עברו, יוכלו להיבנות בכל מקום שאפשר לדמיין, כגון יערות, ראשי הרים או איים נידחים.

מגורים אלו ניתן לעצב בתור מגורים המתחזקים את עצמם עם גנרטורים טרמיים, קולטי חום, וסוללות פוטו וולטאיות שייתפרו למעטפת המבנה. זגגות רגישות חום יכולות לסנן אור שמש בוהק עם תבניות הצללה משתנות. תכונות אלה יכולות להיבחר על ידי הדייר, והן יכולות לספק יותר ממספיק מהאנרגיה הנדרשת להפעלת משק הבית כולו.

בניינים יוכלו גם להכיל שילוב מדוייק של מתכות שונות ובכך לנצל את תופעת פלטייה (thermocouple effect) לקירור וחימום, וכם חומרים אחרים שייטמעו בחומרי בניין מפלסטיק מוצק או קרמיקה. ככל שנהיה חם יותר בחוץ נהיה קר יותר בפנים. יישום עיקרון זה יוכל לקרר או לחמם את הבתים. עיצוב הפנים יותאם להעדפות של האנשים.

תחבורה

בערים החכמות החדשות של העתיד, נסיעות אישיות למקומות מרוחקים יכולות להיות פחות מושכות בגלל הארועים, האפשרויות, והפעילויות הרבות שיהיו זמינות מיידית ליד הבית. כשנחשקת או נדרשת נסיעה מחוץ לעיר, רכבים מונחי מחשב ליבשה, לים, לאויר, לחלל ומעבר יוכלו להעביר נוסעים ומטען. עם אימוץ מערכות שינוע משולבות, ניתן יהיה להעביר נוסעים ומטען  עם תצרוכת אנרגיה מינימאלית.

להעברה מהירה של נוסעים ביבשה מעבר לתעלות, גשרים ומנהרות, רכבות ריחוף מגנטי יוכלו לגשר מרחקים עצומים ולהחליף את רוב התחבורה בכלי הטיס. חלק מתאי הנוסעים ביחידות השינוע יוכלו להיות מורמים מהרכבת הנעה תוך כדי נסיעה, מה שיעלים זמני המתנה בתחנות. רכבי מסילות, ים, ושיט תת ימי יוכלו לטפל ברוב המטען. רבות מיחידות התובלה יוכלו להכיל רכיבים מתנתקים ולכלול תאי מטען בעלי סטנדרטים בינלאומיים שאפשר יהיה להעביר בקלות.

בערים מדרגות נעות ומעליות, כמו גם מסועים ומלגזות, נעים לכל כיוון ומחוברים בינם לבין עצמם ולשאר מערכות התחבורה. דרך מעגלית סביב הגבול החיצוני תחבר מערכות מסועים להתקנים רדיאליים ואנכיים, מה שיאפשר להגיע לכל נקודה בעיר במהירות.ערי העתיד יכולות להיות מעוצבות לכלול את כל מערכות התחבורה לנוחות הנוסעים והמטען יחדיו.

יחידות תחבורה קטנות יותר עבור אנשים יוכלו לפעול בשליטה קולית. כששליטה קולית לא פרקטית או אפשרית, שיטות חלופיות כמו מקלדות יוכלו לבוא בשימוש. מערכות תחבורה יהיו מודולריות, יתעדכנו באופן קבוע, ויסופקו עם הפיתוחים הכי טריים בטכנולוגיה.

מערכת התחבורה בתוך הערים החכמות של מחר תגיע גם לבתים. למרות שסחורות ושירותים יהיו נגישים בקלות מרכזי הערים, אנשים יוכלו, אם יחפצו, לקבל גישה לחומרים ומידע מתוך מקום מגוריהם.

בזבוז בולט לעין

אם הציויליזציה שלנו תחזיק מעמד יהיה עליה להתגבר על בזבוז בולט לעין, כולל בזבוז של זמן, מאמץ ומשאבי טבע. אפשר לראות את זה במספר תחומים. בזמן מסויים קישוטים מבניים היו חלק בלתי נפרד מהבנייה. העמודים הנשגבים והמרפסות המוקשתות של יוון ורומא העתיקות היו רכיבים נחוצים במבניהם. With the advent without columns or other intervening support structures.

אך המעצבים של רבים מהמבנים הציבוריים שלנו, כולל בניין הקפיטול בוושינגטון מחוז קולומביה, מתעסקים בנסיגה מודעת מיעילות בעד עיצובים שמוערכים כמרשימים, אך שמשקפים רק שגרה ומלאכותיות.

עיצוב בניין עם הרבה תצוגות של מלאכותיות לא מצביע על מקוריות, יצירתיות או ייחודיות. ייחודיות מתבטאת בעזרת הדרך היחודית שלנו לחשוב על עצמינו והעולם סביבינו, לא במראה החיצוני שלנו. עיצוב בניינים עם בזבוז נראה לעין וקישוטים מוריד את רמת החיים לאחרים.

אין בכך בכדי להמעיט בערכם של המבנים היפים שנוצרו בעבר עם הטכנולוגיות המוגבלות שהיו בהישג יד באותו הזמן. למרות זאת, השימוש המתמשך בשיטות בנייה עתיקות מעכב את המחשבה החדשנית והיצירתית הנדרשת בתרבות מתהווה. השימוש הנבון במשאבים המשולבים במבנים יפשיט משמעותית את סגנון חיינו ויקטין פסולת ותחזוקה.

הערים החדשות הללו יספקו זאת, בסביבה אחראית אנרגתית ונטולת זיהום.

במערכות אנושיות אבולוציה פיזרה עיניים, חושים, ואיברים פנימיים בצורה דיי אחידה. זה נכון גם בזני צמחים ובעלי חיים אחרים. אחידות היא לא בהכרח דבר רע אם היא פועלת למטרה משביעת רצון. הסכנות של אחידות נראות בחוסר היכולת שלנו להתנער מערכים או שיטות חסרי תועלת  ששימושיותם חלפה. יכול להיות כי האחידות המתקבלת על הדעת היחידה בעתיד תהיה הגנת הסביבה ודאגה לאנשים.

עלינו לשאול את עצמינו באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות. הבחירה והאחריות הם שלנו.

שיקול הוליסטי בכלכלה מבוססת משאבים

בכלכלה מבוססת מנשאבים שיקולים הוליסטיים הם חלק בלתי נפרד מהתכנון הכללי. חקירה זהירה של ההשפעות החיוביות והשליליות של כל פרוייקט חייבת להתבצע ולהיבדק מדעית לפני שפרוייקט כלשהו יוצא לדרך.

הערים אותם אנחנו מציעים מציעות אפשרות לגדילה אינטלקטואלית עצומה עם דגש על דאגות אנושיות וסביבתיות, ערים אלו יהיו נטולות רעש, זיהום, רוב הפשעים ותנאים מזיקים אחרים שקשורים לערים של היום.

כמובן שאנשים יהיו חופשיים לחיות היכן שיבחרו. אך ערים אלו מתוכננות עם שפע שטח פתוח, גנים ואזורים מיוערים. באזורים לבתים אישיים יהיו מספיק עצים וצמחייה בין הבתים בכדי לתת תחושת פרטיות.

במבט ראשון ההצעה שלנו לעיר העתיד יכולה להיראות לא מעשית, אך היא מייצגת סביבה ברת השגה, ברת תחזוקה ומתוחכמת שתוכננה להוציא את המיטב בפוטנציאל האנושי. ערים אלו לא רק יספקו משאבים ומידע, אלא יהיו ערי אינברסיטה של גדילה מתמדת המתוכננות לעודד ייחודיות, יצירתיות ושיתוף פעולה עם דאגה לזולת.

המעבר להסכם החברתי הזה לא יהיה אחד הקלים. לעולם בהיסטוריה האנושית לא היה מעבר חלק ממערכת חברתית אחת לאחרת. כל שינוי משמעותי מוליד התנגדות. הדרך היעילה ביותר ליישם שינוי הוא דרך השימוש בתקשורת העולמית, סמינרים, וסדנאות בזמן שלב התכנון התחילתי.

בבדיקה הסופית דיבורים הוכיחו עצמם לא מספקים. כיוון שכל הרעיונות החדשים עוברים תהליך הבשלה ופיתוח, אנחנו מצפים שהעיר הניסיונית העתידנית שלנו בהדרגה תתקבל בחברה בעזרת מימוש הבטחתה להיות מקום מוצלח, שלו ורצוי לחיות בו. כשקהילות חדשות יתפתחו ויהפכו למקובלות בחברה, הן יספקו את הבסיס של חברה חדשה דרך תהליך של התפתחות ולא מהפכה.

עמוד 90 תמונה א’

עיר תרבותית

הגבול החיצוני יהיה חלק מאזור הפנאי עם מסלולי גולף, שבילי הליכה ואופניים, והזדמנויות לספורט מים. תעלת מים מקיפה את החגורה החקלאית עם המבנים האטומים השקופים שלה. היישום של טכנולוגיות חדשות יעלים אחת ולתמיד את השימוש בכימיכלים ומדבירים מסוכנים. כשממשיכים לתוך מרכז העיר, שמיניית הגזרות הירוקות מספקות מקורות אנרגיה נקיים ומתחדשים, עם מכשירי אנרגיית רוח, חום, ושמש. חגורת המגורים ניחנת בנופים, אגמים ונחלים מתפתלים. הבתים והדירות יהיו בעלי קווי מתאר שיתמזגן בחינניות עם הנוף. מגוון רחב של אדריכלות חדשנית יספק בחירות רבות לדיירים.

עמוד 91 תמונה א’

עיר עיגולית

בצמוד לגזרת המגורים, מבחר רחב של אוכל אורגאני בריא יהיה זמין 24 שעות ביממה. הבאים בתור הם הדירות ומרכזי העיצוב, שמקיפים את הכיפה המרכזית. שמונה כיפות מכילות את מרכזי המדע, האומנות, המוזיקה, המחקר, התצוגה, הבידור והועידות, כולם מאובזרים בצורה מלאה וזמינים לכולם.

הכיפה המרכזית או “מרכז הנושא” (theme center) מכילה את מערכת המחשבים של העיר החכמה, מוסדות חינוך, מוסדות בריאות, ומוסדות לקניות, תקשורת, רשתות, וטיפול בילדים. בנוסף, היא משמשת כמרכז לרוב שירותי התחבורה, שייקחו את הצורה של מסועים אופקיים, אנכיים, רדיאליים ומעוגלים, שיעבירו נוסעים בבטחה לכל מקום בתוך העיר. מערכת זאת מאפשרת שינוע יעיל לדיירי העיר, ובכך מעלימה את הצורך במכוניות. תחבורה מעיר לעיר תסופק בעזרת רכבת חד פסית וכלי רכב חשמליים.

עמוד 92 תמונה א’

מתחם חכם

מתחם חכם (cybernated) זה מנצל טכנולוגיית תצוגה מתקדמת כדי להקרין תמונת תלת מימד “וירטואלית” של כדור הארץ בזמן אמיתי. הוא מנצל מערכות תקשורת לוויינית כדי לספק מידע על תנאי אקלים, זרמי אוקיינוס, מאגרי משאבים, אוכלוסייה, תנאים חקלאיים, ודפוסי הגירה של דגים ובעלי חיים מסביב לעולם. המתחמים החכמים, אשר מחוברים ביניהם, מייצגים את המוח ומערכת העצבים המרכזית עבור כל הציויליזציה העולמית. כל המידע הזה יהיה זמין לכולם דרך האינטרנט. אתר יחיד זה מנהל את המורשת המשותפת שלנו – המשאבים, הקיבולת והבריאות של כדור הארץ שלנו.

עמוד 92 תמונה ב’

עיר אוניברסיטה

אוניברסיטה זו של אדריכלות וחקר הסביבה, או “אוניברסיטת העולם”, היא מתחם הניסויים לכל שלב של התפתחות אדריכלית. זה יהיה מכון מחקר “חי”, מתפתח תמידית ופתוח לכל. ביצועי התלמידים יוערכו בעזרת “הסמכת ביצועים” (competence accreditation) וממצאי מחקרים ייושמו ישירות למבנה החברתי לתועלת כלל האנושות.

אנשים יחיו בערים הניסיוניות הללו ויספקו משוב על רמת החיים והשמישות של מבנים למיניהם. מידע זה ישמש לניסוח שינויים במבנים כדי שיתקבלו נוחות, בטיחות ויעילות מירבית. מתקן זה ישמש גם לפיתוח מערכות מודולריות ורכיבים שישמשו למגוון רחב של צרכים והעדפות. ברוב המקרים המראה החיצוני של בניינים יצביע על תפקיד הבניין – הם מעוצבים “מבפנים החוצה”.

עמוד 93 תמונה א’

גורדי שחקים בגובה מייל

גורדי שחקים אלו בנויים מבטון מחוזק בסיבי פחמן ובטון דרוך. הם ייוצבו כנגד רעידות אדמה ורוחות עזות על ידי שלישיית עמודים קוניים מאסיביים, ברוחב 30 מטרים ובגובה של כמעט קילומטר וחצי. מבנה דמוי חצובה זה מחוזק בכדי להקטין עומסי דחיסה, מתח ופיתול. גורדי השחקים הסופר גדולים הללו מבטיחים שיותר אדמה תהיה זמינה לפארקים ושמורות טבע, ובאותו הזמן יעזרו להעלים התפשטות עירונית. כל אחד מהמגדלים האלה מכיל סביבת מחייה שלמה, המכילה מרכז קניות וגם מוסדות טיפול בילדים, חינוך, בריאות ופנאי. זה יעזור להקטין את הצורך לנסוע למוסדות חיצוניים. למרות שהסופר לא בעד גורדי שחקים בגובה מייל, אם לא נתחזק את האיזון בין האוכלוסיה ויכולת הנשיאה של כדור הארץ אולי נצתרך להעביר את הערים שלנו לא רק לגובה ולים, אלא גם אל מתחת לאדמה.

עמוד 94 תמונה א’

מרכז לשיח

המטרה של המרכז לשיח תהיה להגיש נושאים דחופים של הזמנים לבחינה ביקורתית ולהעלות נושאים רלוונטיים לשיח ציבורי מודע.

עמוד 94 תמונה ב’

בנייה של מבני כיפה

עמוד 94 תמונה ג’

גשרים

גשרים אלגנטיים אלה תוכננו לשאת עומסי דחיסה, מתיחה ופיתול בביטוי המופשט של המרכיבים המבניים שלהם. רכבות ריחוף מגנטי תלויות מתחת לנטיבי התנועה המכוסים.

עמוד 95 תמונה א’

עמוד 95 תמונה ב’

רכבות ריחוף מגנטי – מערכות שינוע המוני

בזמן שרכבות הריחוף המגנטי מהירות התנועה הללו בתזוזה, ניתן להרים או להזיז הצידה חלק מתא הנוסעים. תאים מתנתקים אלה יכולים לקחת נוסעים ליעד המקומי שלהם בזמן שתאים אחרים יונחו במקומם. שיטה זו מאפשרת לגוף הרכבת להישאר בתנועה מה שחוסך זמן ומגביר יעילות. בנוסף התאים המתנתקים יכולים להיות מאובזרים במיוחד כדי לשרת מגוון רחב של שירותי תחבורה.

עמוד 96 תמונה א’

מכוניות

מכוניות אוירודינמיות מספקות תחבורה מהירה, יעילה אנרגטית ובטוחה. לחלק מהרכבים יהיו גלגלים, בזמן שחלק יאובזרו לבסוף ביכולות ריחוף מגנטי או ציפה על אויר. רוב כלי הרחב יאובזרו בטכנולוגיית זיהוי קולי שמאפשרת לנוסע לבקש את יעדם בפקודה קולית. מערכות פיקוח עצמי אומרות לרכב מתי נדרש טיפול והם יעבירו את עצמם למוסדות טיפול ותחזוקה. השימוש באנרגיה חשמלית נקייה ונטולת זיהום מאפשר הפעלה חירשית של כלי הרכב, בזמן שחיישני קרבה שמקושרים למערכות מהירות ובלמים אוטומטיות מגבירות בטיחות בכך שמאפשרות לרכב להימנע מהתנגשויות. כאמצעי בטיחות משני, כל חלל הפנים יאובזר בכריות אויר בעיצוב ארגונומי. בתוך העיר מסועים אופקיים, אנכיים, רדיאליים, ומעגליים יספקו את רוב צרכי התחבורה.

עמוד 97 תמונה א’

עמוד 97 תמונה ב’

תחבורה אוירית

כלי הטיס להמראה ונחיתה אנכיים (VTOL) אלה מרימים נוסעים בעזרת שימוש בעמודי אויר המורכבים ממערבולות טבעת. המסוק מקדימה מכיל גוף מרכזי נייח שסביבו הלהבים זזים בעזרת מנועים בקצותיהם. כלי טיס להמראה ונחיתה אנכיים יהיו מונעים במגוון שיטות, מפרופלורים בתעלות ועד למנועי סילון ניתנים לכיוון. הם יתוכננו לשלב בין המאפיינים הכי רצויים של כלי טיס קבועי כנף, מסוקים ופלטפורמות טסות. מסע בין יבשתי יושג דרך כלי טיס מתקדמים ורכבות ריחוף מגנטי מהירות, כשכולם משולבים למערכת התחבורה העולמית.

עמוד 97 תמונה ג’

כלי הטיס של העתיד

כיוון שכלי טיס צבאיים יהיו בלתי נחוצים בעתיד, הדגש יוטה לכלי טיס מתקדמים לשימושים רפואיים, לשירותי חירום, לשירות ולתחבורה. הנה דוגמא לכלי טיס להמראה ונחיתה אנכיים (VTOL) עם שלושה טורבינות סינכרוניות, שמאפשר תמרון יוצא דופן. כלי הטיס בצורת דלתא האלה יכלים להיות נשלטים באמצעים אלקטרודינאמיים, מה שיעלים את הצורך בכנפיים מעלות ומאזנות, הגאים, ספוילרים וכנפי מדף, וכל אמצאי השליטה המכאניים האחרים.  בנוסף למתן יכולות תמרון ותכונות אוירודינמיות משופרות, טכנולוגיה חדשנית זאת כוללת גם מערכות הפשרה. במקרה של נחיתת חירום הדלק ייפלט בכדי למנוע שריפות.

עמוד 98 תמונה א’

שדות תעופה

הכיפה המרכזית בשדה התעופה העתידני הזה מכילה תרמינלים, מתקני תחזוקה, מוסדות שירות ובתי מלון. מסלולי ההמראה ערוכים צורה רדיאלית, מה שמאפשר לכלי הטיס להמריא לתוך רוח נגדית ולהימנע ממשבי רוח צולבים מסוכנים. תחנות חירום בקצה המסלולים מאובזרים במלואם עם ציוד כיבוי אש ובולמי חירום. כל מסלולי ההמראה יצויידו במערכות ממטרות מובנות. נוסעים יועברו מתוך נמל התעופה ולתוכו במסועים תת קרקעיים. רבים מהטרמינלים עצמם ייבנו בסוף מתחת לאדמה לבטיחות מוגברת ושימוש יעיל יותר בשטח.

עמוד 99 תמונה א’

תעלות ומעברי מים אוטומטיים

בתוך מערכת התחבורה הארצית תיכלל רשת מעברי מים, תעלות ותעלות השקייה. אנחנו כבר לא יכולים להתייחס לאלמנטים טבעיים ומעשי ידי אדם כמערכות נפרדות. ה”פרוייקטים המגה הידרולוגיים” הללו יהיו חלק בלתי נפרד מהתכנון הבין יבשתי. גופי מים אלו יוכלו למזער את איום השטפונות והבצורות ובאותו הזמן יאפשרו הגירת דגים, ניקוי של סחף מצתבר, ויצירת אתרים לטיפול ו”ניקוי” שפכים עירוניים וחקלאיים. מעברי המים הללו יוכלו להיות חלק ממערכת בקרת שטפונות בינלאומית שתפנה מי שטפונות למאגרי מים, ובכך תאפשר את יישום המים הללו בתקופות בצורת. לא רק שזה יעזור לתחזק את עמוד המים, אלא גם יספק מחסומי אש טבעיים וגם מקור חירום למים לכיבוי שריפות. בנוסף, תעלות אלה יספקו מים לחקלאות והשקייה, יספקו חוות דגים יבשתיות, יגנו על איזורי הביצות וחיי הבר, ויספקו מים למקומות בילוי.

עמוד 99 תמונה ב’

מערכות ספנות בינלאומיות

ספינות אלה יהיו בעצם מפעלים צפים אוטומטיים, המסוגלים לעבד חומרי גלם למוצר המגומר בדרך ליעד שלהם. חלק משמשים בתור מפעלים תעשייתיים לעיבוד ושימור דגים, בזמן שאחרים יאובזרו במדורים רב תאיים המסוגלים לשנע מגוון רחב של מוצרים. כלי שייט ימיים הידרודינאמיים מאפשרים שינוע מהיר ויעיל. הם יהיו יעילים אנרגטית ויספקו נוחות מקסימאלית לכל הנוסעים. הם ייוצרו מחומרים מורכבים עמידים, כשהמעטפת החיצונית ביותר שלהם מורכבת משכבה דקה של טיטניום, שדורש תחזוקה מינימאלית. חלקים מהסיפון העליון ייפתחו בהזזה כשמזג האויר יאפשר זאת.

עמוד 100 תמונות א’, ב’ וג’

בתים

האדריכלות והמגורים הפרטיים של העתיד יתפתחו על בסיס שונה לחלוטין מהבטים של היום. עם הישום הנבון של טכנולוגיות הומניות, אנחנו נוכל לספק ולאפשר מגוון רחב של בתים מיוחדים ויחודיים. האלמנטים המבניים שלהם יהיו גמישים ומסודרים בצורה מגובשת כדי לשרת בצורה הטובה ביותר העדפות אישיות. בתים מיוצרים מראש מודולריים אלה, המייצגים מידה רבה של גמישות היו בלתי ניתנים על הדעת בעבר, אבל יוכלו בקרוב להיבנות בכל מקום העולה על הדעת, בינות יערות, על ראשי הרים, או על איים מרוחקים.

עמוד 101 תמונות א’, ב’ וג’

בתים

כל מקומות המחייה הללו יכולים להיות מעוצבים כמגורים מייצרי אנרגיה מתחזקים את עצמם, עם מרכזי ומחוללי חום משלהם. סוללות פוטווולטאיות יוכלו להיות מותקנות לתוך מעטפת הבניין ולתוך החלונות עצמם. “תרמופאנלים” (זיגוג רגיש לחום), מסננים אור שמש בוהק עם תבניות הצללה משתנות. כל המאפיינים הללו יוכלו להיבחר על ידי הדייר כדי לספק יותר ממספיק מהאנרגיה הדרושה לתפעול משק הבית כולו.

עמוד 101 תמונה ד’

בתים

בתים יוכלו להיות מיוצרים מראש מסוג חדש של בטון דרוך מזויין, עם ציפוי קרמי חיצוני גמיש. הם יהיו יחסית נטולי תחזוקה, חסיני אש, ובלתי חדירים למזג האויר. מבנה הדפנות הדקות שלהם יכול להיות מיוצר המונית תוך שעות ספורות. עם צורת הבנייה הזאת, יהיה נזק מינימאלי מהוריקנים ורעידות אדמה.

עמוד 102 תמונות א, וב’

תחנות חלל

תחנות חלל מספקות את הייתרון של סביבת מחקר נטולת כח כבידה. הן יכולות להיות אוטומטיות לחלוטין ומתחזקות את עצמן הכדי לאפשר תחזוקה ותיקון עצמי ללא התערבות אנושית. תחנות חלל אלה יוכלו להשגיח על משאבי כדור הארץ, כמו גם לאפשר מחקר נוסף בתחומי המטאורולוגיה ואסטרונומיה, עבודה שלרוב קשה לבצע על כדור הארץ בגלל הפרעות באטמוספרה. ניתן לבצע ניסויים רבים אחרים בסביבה נטולת כח כבידה, במיוחד בתחומי הרפואה, הכימיה והמטלורגיה. בנוסף, תחנות החלל הללו ישמשו כנקודות קישור המערכות תקשורת כלל עולמיות, יספקו מידע מעודכן על המערכות האקולוגיות של כדור הארץ, ומידע רלוונטי נוסף לתושבי העולם החכם (cybernated).

  1. סגנון חיים בעתיד

המדיה ופוליטיקאים מדברים הרבה על התפוגגות המבנה המשפחתי השגרתי והערכים החברתיים הקשורים אליו. הם רואים במשפחה את המוסד הבסיסי ביותר לרכישת מיומנויות חיים כגון חברותיות, אחריות, איזון, ודאגה לאחר. נראה כי האי שקט וחוסר הכיוון המופגנים על ידי אנשים צעירים רבים מאוששים את החששות הללו.

בהווה זה הכרחי שגם הבעל וגם האישה יעבדו. כלכלה כספית ערערה במידה רבה את האחדות המשפחתית והטיפול בילדים. להורים חסר הזמן להיות עם ילדיהם והם בלחץ קבוע מעלייה תמידית בחשבונות הבריאות, תשלומי הביטוח, הוצאות החינוך, ועלויות החיים. באופן אירוני אחת ההוצאות החשובות ביותר היא טיפול בילדים שלצורך מימונה, הם חייבים ללכת לעבוד.

בתחום הזה אחת ההטבות המשמעותיות ביותר של הציויליזציה החדשה הזאת יבוא לביטוי. ימי עבודה קצרים יותר יגבירו את ההזדמנויות  של בני המשפחה להתמקד בתחומי עניין אישיים. גישה חופשית לסחורות ושירותים יהפכו את הבית למקום נעים בהרבה, ויסירו את הלחץ הכלכלי שגורם לכל כך הרבה מהומות במשפחה.

האם אנשים יהיו שמחים יותר בחברה כזאת? זה לא כל כך השמחה שאנחנו מחפשים – שמחה היא יחסית לטבע הייחודי של הפרט, ולכן היא מוגדרת ומושגת באופן אינדיווידואלי. אנו מחפשים ליצור חברה בה אנשים יהיו חופשיים לבחור את תחומי העניין שלהם, לפתח פוטנציאל שהיה עד כה חבוי בהם, ולרדוף אחר חלומותיהם כלי התערבות ממשלתית או מגבלות כספיים.

שינוי ערכים בחברה ממוכנת

נכון לכתיבת שורות אלו חזון החיים הטובים במדינות מתועשות, ובפרט בארצות הברית, כולל תעסוקה מתגמלת ומניבת פרי, בריאות, בית בפרברים ושני בכפר, כסף בבנק, חינוך טוב ויחסי משפחה נעימים. ילדים בריאים ונבונים וערבות לעתיד בטוח. מטרה זו היא פנטזיה חמקמקה עבור כמעט כל האנשים. חזון “החיים הטובים” של מחר יכול להיות שונה משמעותית. עם העלמת החוסר רוב הצרכים החומריים נענים בעזרת כלכלה מבוססת משאבים עולמית. זה סביר לצפות לשיפורים משמעותיים בתנאי המחייה, והזדמנויות לחיים פוריים וברי משמעות לכל האנשים.

תשקלו איך ייראה העולם עם רוב הצרכים הפיזיים ייענו. מה יקרה לייחודיות ולערכים אנושיים בעולם של שפע בלתי נדלה?

במקום עידן של שפע פנאי, אנשים נבונים ומסורים ימצאו מעט מאוד זמן פנוי, גם אם הם לא יהיו צריכים “לעבוד” למחייתם. האנרגיות שפעם הוקדשו לבעיות של מחסור חומרי כעת יוכלו להיות מכוונים לפיתוח ומימוש עצמי. לאנשים יהיו האמצעים והזמן לגדילה רוחנית ואינטלקטואלית, והם יבינו מה זה באמת אומר להיות אדם בחברה איכפתית. כשעניינים חברתיים הם בקנה אחד עם קיבולת המשאבים של כדור הארץ, בני אדם יפתחו תחושה של רלוונטיות ותובנה הרבה מעבר למה שאפשרי היום.

כל האנשים קשורים לתרבות. אנחנו קורבנות של שטיפת מוח ומנהגים חברתיים. רובינו נרגיש בלבול ואי נוחות מול הגמישות של כיוון חדש. היום רובינו חיים בכותונת משוגעים כלכלית ושכלית שמגבילה את יכולותינו להתגבר על הבעיות שלנו. לראשונה בהיסטוריה העולם הממוכן מציע לנו הזדמנויות לבחור כל סגנון חיים שימושי שרק נבקש. סגנונות חיים אישיים ייקבעו על ידי ההעדפות המשתנות והמגוונות של הפרט, ולא על ידי מה שמישהו אחר חושב שטוב עבורם.

דוגמא לטווח הרחב של הבחירות הזמינות בכלכלה מבוססת משאבים תהיה הדרך בה מישהו בוחר בית. בעל ואישה יוכלו לבקר במרכז תכנון אדריכלי ולשבת מול חצי עיגול שקוף בקוטר של כמטר שמונים. האישה מתארת את סוג הבית שהיא תעדיף ואת תחומי העניין שלה. הבית מופיע כתמונת תלת מימד במרכז חצי העיגול. הוא מסתובב באיטיות ומציג סקירה של הפנים והחוץ. אז הבעל מתאר את ההעדפות ותחומי העיניין העיקריים שלו, ואולי יציע מרפסת גדולה יותר. תצוגת התלת מימד תשנה את עצמה בהתאם. כשהם יסיימו לבקש שינויים, המחשב מציג אלטרנטיבות שונות לשיקול דעתם. הם גם יוכלו להיכנס לחדר המחשה בשביל לחוות סיור של העיצוב המועדף עליהם ולהמשיך לבצע שינויים.

כשהם מגיעים לעיצוב הסופי, נהלי הבנייה נכנסים לפעולה. המחשב בוחר חומרים ליעילות ועמידות. שום דבר מהאדריכלות לא קבוע, והכל יכול להשתנות ולהתעדכן לפי בקשת הדיירים.

זוהי בחירה אישית אמיתית. בשיטה הכספית רובינו גרים ליד העבודה עם בית, רכב וסגנון החיים שאנחנו יכולים להרשות לעצמינו (או לעיתים קרובות מדי, שלא יכולים להרשות לעצמינו), במקום האחד שאנחנו מעדיפים. אנחנו חופשיים רק במידה שבה כח הקנייה שלנו מרשה. אפילו אנשים עשירים רבים כיום בוחרים מגורים בעיקר בשביל להרשים אחרים עם המעמד שלהם. ללא חוש ערך עצמי אמיתי, רבים חיים כדי להרשים אחרים.

כלכלה מבוססת משאבים משנה את תפקיד מגורינו מסמל מעמד או מחסה בסיסי להשתקפות של תחומי העניין והייחודיות שלנו.

כלכלה מבוססת משאבים תספק מרכזי אמנות, מרכזי מוזיקה, פרוייקטים של תיאטרון, והזדמנות לכולם לחזור לסביבה חינוכית, שתאפשר להם להתמקד בתחומיי העניין שלהם. למרות שאנשים יהיו מאובטחים כלכלית, הם עדיין יזדקקו לאתגרים אמיתיים לתחזוק המוטיבציה ולשיפור היצירתיות. העתיד יספק את האתגרים הללו בשפע.

  1. אפשרויות עתידיות

איש אינו יכול לנבא את העתיד של חינוך, מדע וטכנולוגיה בצורה מדוייקת. יש יותר מדי משתנים שמעורבים, והמצאה של פיתוחים חדשים כרוכה בעלייה יוצאת דופן בעקומת הלמידה. לכן אנו יכולים לחשב שינויים לפי מגמות נוכחיות. למרות שלשיטה זו יש מגבלות משלה, היא הטובה ביותר שיש לנו כרגע. העתיד יפיק ערכים משלו.

התחזיות הבאות של העתיד מכילות מעט במשותף עם תסריטים נוכחיים שהפכו למקובלים בעזרת תקשורת המיינסטרים: גאדג’טים וגימיקים הזמינים רק למשפחות עם הכנסה גבוהה כמו מטבחים מתקדמים עם מכשירי חשמל ש”מדברים” ו”חושבים”; נשקים, ספינות ומטוסי קרב מתקדמים ומתוחכמים יותר; ומערכות אבטחה אישית משופרות. כל אלה רלוונטיים לתרבות מוטית חוסר והצורך והרצון לרבים מהם נעלם עם היישום של כלכלה מבוססת משאבים.

פיתוח אחד משמעותי בעתיד יהיה אינפורמטיקה, המדע של מידע רלוונטי. אנחנו כבר נעים מגישה למידע לניהול מידע. האינטרנט וטכנולוגיות המידע מאפשרים לנו ליצור ולהשתמש במידע “חופשי” – מידע חדש שאנו יוצרים על ידי שילוב נתונים ומידע ממערכות נתונים נפרדות ואתרים. ממשיכה גם ההתפתחות בתחום ניהול הידע, למרות שרוב המאמצים מתרכזים בשימור מסמכים ותהליכים. In a monetary allows unconstrained and simplified access to vast amounts of pertinent information.

גם ננוטכנולוגיות מראות פוטנציאל עצום. ננוטכנולוגיה משלבת אופטיקה עם לייזרים. הטכנולוגיה הזאת תאפשר לנו לאסוף חומר, אטום אחר אטום, לכל מערך מולקולרי שיידרש. אפילו היום מגוון מיקרו מכונות, חלקן קטן בהרבה מגרגיר חול, הן חלק מהטכנולוגיה שלנו. הטכנולוגיה הזאת מסוגלת להניע טורבינה ננסית שעשויה מתרכובות סיליקון. כשלייזר מאיר את הטורבינה והקרן מרוכזת בלהבים של הטורבינה, המיקרו מכונות הללו מסתובבות במהירות ויכולות לשמש למגוון מטרות שונות.

מיקרו מכונות אחרות ינקו חסימות מכלי הדם ויבצעו ניתוחים. בסוף נאנו משכפלים רפואיים יוכלו להחליף איברים פגומים או לא מתפקדים. חלק אפילו יתעלו על האיברים שהוחלפו. זה כולל כבד, לבבות, עיניים, רקמות מוח ועוד. ננוטכנולוגיה תביא למהפכה תת מיקרוסקופית לא רק בתחום הרפואה, אלא גם בתעשייה.

בתחום התעשייתי מכונות ייצור יהפכו לרבגוניות בהרבה. צבעים יתוכנתו לקבל כל מפרט שנדרש בכך שישנו את הקשרים המולקולריים, ובאותו הזמן ישמרו על דיוק בתהליך הייצור. כל מכונה הופכת למהירה וגמישה יותר, ומבצעת מגוון כמעט חסר גבולות של פעולות. מערכות הפחתת רעש ייושמו ברחבי הסביבה התעשייתית. לבסוף גם הצורך בהעברת סחורות ושירותים יופחת. מוצרים ישוכפלו וייוצרו בתוך הקהילה, ולבסוף בתוך הבית של הצרכן. עם צורות אנרגיה אחרות נוכל לחקור את החלל. רובוטים חכמים ומגה מכונות יבצעו טראפורמציה (התאמה) של כוכבים בלתי מיושבים מעל ומתחת פני האדמה שיאפשרו חיי אדם וצמחייה, ויספקו את התנאים הנדרשים לתחזק התיישבות אנושית.

החלפת הניירת על ידי מחשבים אפשרה לתעשייות לחסוך אלפי מטרים מרובעים של מקום ששימשו לאחסון מסמכים. זה גם מעלים אלפי פקידים ומזכירות. טכנולוגיית השבבים תוכל לשחרר יותר משבעים אחוז משטח האחסון שנדרש לפני. בהווה יש גישה לאחסון מידע אלקטרוני למיליוני אנשים בעולם – בבית, בעבודה, בבית הספר, בספרייה וכו’. מערכון אחסון המידע הללו ימשיכו לקטון, במיוחד עם התפתחות הננוטכנולוגיה. מה שיכול לתפוס אלפי מטרים רבועים של מקום איחסון היום, ייכנס לראש סיכה בעזרת מערכות אחסון מידע מולקולריות.

לאנשים יוכלו להיות שתילים מיקרוסקופיים, שבמקרה של תאונה יוכלו למסור באופן מיידי את כל המידע הרפואי הרלוונטי עם הגעתם לבית חולים. זה יעלים את הניירת של חדר המיון, ויהפוך את האבחון לקל ומהיר בהרבה.

בעתיד יהיו לנו הדמיות תלת מימד מציאותיות עם המחשות מישושיות וריחניות שיאפשרו למישהו לגעת ולהריח פרח, והדמיות חזותיות של החל מקרקעית הים וכלה בכוכבים.

עם המצאת הבינה המלאכותית, הביצועים הטכנולוגיים של מכונות יעברו ויתעלו על הצורך בפיקוח מנהלי. חיווט מולקולרי יספק לבסוף ממשק שיאפשר לאנשים לתקשר בתבונה עם מכונות. טכנולוגיה זו תאפשר למכונות להבין ולשחזר את השפה המדוברת, כולל שפת הסימנים וברייל, ותאפשר תרגום מיידי ברחבי העולם. אותה הטכנולוגיה תוכל לשמש למחקר בכל ענפי המדע הפיזי. לא רק שהטכנולוגיה החדשה הזאת תחליף אנשים בתהליך הייצור, אלא גם בתחומי השירות.

טכנולוגיות מבוססות  מחשב ליישומי מולטימדיה יוכלו להשפיע על עתיד הבידור, כשהתוצאה תהיה תצוגות תלת מימד, מישושיות וריחניות שידמו יצורים חיים ומקומות. התוצאות יכולות להידמות כל כך לדבר האמיתי עד שיהיה כמעט בלתי אפשרי להבדיל בין הדמיה למציאות.

עם הדמייה מישושית בתצוגה של דמות אדם, נוכל ללחוץ יד לאורחים וירטואליים ולטייל איתם בגנינו. האורחים הוירטואליים יוכלו “להרים” חפצים ולבחון אותם. הם ייראו לא כמו תצוגות סינטטיות, אלא כבני אדם חיים ונושמים.

היום אנחנו רק יכולים לגמיין מה תהיה חשיבות ההדמייה המישושית לאנשים שאיבדו את יקיריהם, או אלו שאיבדו גפיים או את ראייתם. זה גם פותח את האפשרות. זה קורה ברמה פרימיטיבית מאוד היום כשהנשיא פונה לאומות העולם. אם זה מסבך אנשים שחושבים בצורה מתקדמת, תחשבו מה זה יעשה למושגי המציאות המושרשים בתרבויות השונות. יהיו הדעות אשר יהיו לגבי הערך והצורך בטכנולוגיה הזו, היא בדרך. אנחנו כבר חיים בעולם שבו המציאויות של היום התעלו על הפנטזיות של אתמול.

קרוב לוודאי שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לדעת על העתיד זה שהוא יהיה שונה מאוד מהעולם של היום. אבל יהיו הקשיים אשר יהיו בניסיונינו להבין את החיים בעתיד, הם כלום לעומת הקושי שיהיה לאנשי העתיד להבין את הדרך בה אנחנו עושים דברים היום.  סביר להניח שהם יתקשו להאמין שאנשים ארגנו את עצמם בצורה כל כך מגוכחת לאומות, ואז נרתמו להשתמש בנשק מעוצב מדעית כדי לטבוח אחד בשני. כשהם צופים בסרטים מהעבר הם כנראה יודהמו לראות עשן טבק יוצא מנחיריים של אנשים, ומהבגדים הראוותניים ומהתכשיטים בכל מקום. הם ימצאו את הרגשות החייתיים שלנו של עוינות, זעם וקנאה בלתי יאומנים. אנשי העתיד כנראה לא יסתכלו לעבר עם נוסטלגיה על עולם המאויים בשואה אטומית, התדרדרות סביבתית, ופעילויות כלכליות ופוליטיות ספוגות בתאוות בצע ואגוצנטריות. עד כמה נראה פשוטים, גסים ופאטתיים בעיניי צאצאינו – אולי מראה מוזר ולא נעים כמו הדימויים שלנו של אבותינו הפרימיטיביים.

כשטכנולוגיה ביולוגית תתפתח הלאה, אנשים כפי שאנחנו מכירים אותם היום יהפכו לזן מעוצב. אם ניכשל בלכלול את האפשרות של ההתפתחות הזאת במכלול ההתפתחות החברתית שלנו, נהיה עדים לדעיכה של הזן שלנו. כל חידוש חברתי חייב לאפשר שינוי בעולם שמתפתח באופן תמידי.

  1. מעבר לאוטופיה

ב1898 אדוארד בלאמי כתב את הספר “מסתכלים לאחור” (Looking Backward). הוא הציג מערכת חברתית עם הרבה רעיונות מתקדמים לזמנו. רב המכר יצר התעניינות עצומה ואנשים רבים כתבו לו לשאול איך סוג החברה עם שיתוף הפעולה שבלאמי חזה תבוא לידי ביטוי. אך האומה שלנו באותו הזמן לא הייתה מוכנה למהפך בסדר גודל כזה.

ההצעות אותן הוא הציג, וכן אלה שב”רפובליקה” (Republic) של פלטון, הכתבים של קארל מארקס, “צורת הבאות” (The Shape of Things to Come) של הרברט ג’ורג’ ולס, ורבים אחרים, כולם הציגו ניסיונות למצוא פתרונות ישומיים לבעיות שציויליזציות קודמות השאירו ללא מענה.

יש מעט ספק בכך שבזמן ספרו של בלאמי התנאים החברתיים היו מזוויעים, מה שהפך את אידאל האוטופיה להרבה יותר מושך. מה שנראה כחסר ברוב הרעיונות הללו, הוא תוכנית שתאפשר את המהפך. רוב החזונות התחילתיים של אוטופיה לא אפשרו שינוי בטכנולוגיה או בערכים אנושיים, ונטו לעצור בכך מאמצים לחידוש. ובכולם היו חסרים שרטוטים ושיטות ליישום רעיונותיהם בצורה תבונתית, וצוות מוסמך ליישום המהפך.

כעת, סוף סוף, יש לנו חזון כזה ואת האמצעים להפוך אותו למציאות. לאחרונה פיתחנו את הטכנולוגיה הנדרשת לעקוף את התקוות והחלומות של כל החידושים החברתיים של העבר. למרות שמושגים רבים מהמוצגים בספר זה אלולים להיראות לאנשים בתחילת המאה ה21 כמטרות שלא ניתנות להשגה, כל המושגים הללו מבוססים על עקרונות מדעיים ידועים. המגבלות היחידות על עתיד האנושות הן אלו שנכפה על עצמינו.

לכיוון החברתי עליו אנו מדברים אין מקביל בהיסטוריה עם אסטרטגיות פוליטיות, אידיאולוגיות וכלכליות קודמות. אך רק בגלל שניסיונות קודמים כשלו, אין זו סיבה להפסיק לנסות. הסכנה האמיתית טמונה בלא לעשות דבר.

קביעת הפרמטרים של הציויליזציה החדשה הזו תדרוש ניתוק מרוב המסורות של העבר. העתיד יכלול תבנית חדשה משל עצמו שתתאים לכל השלבים הבאים בהתפתחות האנושית.

ההשפעות הגדולות על רעיונות האוטופיה המוקדמים היו תורות הדתות העולמיות. בחזונות הדימיוניים הללו של גן עדן לא היו קווי רכוש, כסף בנקאי, משטרה, בתי סוהר, לוחמנות ורכוש פרטי.

לפני מספר שנים לא רב נעשה ניסיון בארה”ב להבין מערכת חברתית שונה מאוד משלנו. סרט שנקרא “מצעד הזמני” (The March of Time) אמר את הדברים הבאים על קומוניזם סובייטי: “אנו מאמינים כי יזמות חופשית אמריקאית תפעל יותר טוב מהשיטה הקיבוצית. עם זאת, אנו מאחלים לכם את מיטב ההצלחה בניסוי החברתי החדש והלא שגרתי שלכם”. הכישלון של הקומוניזם לספק את הצרכים האנושיים ולהעשיר את החיים של אזרחיו אינו שונה מהכישלונות שלנו. בכל השיטות החברתיות הקיימות חובה למצוא גישות חדשות לשיפור הפעילות של השיטה.

אלפי כשלונות קרו לפני שיוצר שהמטוס הפעיל הראשון. ד”ר ארליך ניסה יותר מ606 גישות שונות לשליטה בעגבת לפני שלבסוף אחת צלחה. חלק מהטכנולוגיות בהן אנו משתמשים היום, כגון טלויזיות, רדיו, כלי טיס ומכוניות, נמצאים במצב קבוע של שיפור ושינוי. אך השיטה החברתית שלנו מקובעת ברובה.

כתובת על אחד מבנייני הממשלה שלנו אומרת: “היכן שאין חזון האנשים מתים”. הסיבה העיקרית להתנגד לשינוי היא שהוא מאיים על אינטרסים מושקעים. הפחד משינוי חברתי בלתי מבוסס בגלל שההיסטוריה של ציויליזציה היא ניסוי אחד מתמשך. שיטת היזמות החופשית האמריקאית, בשלביה המוקדמים ביותר, התמודדה עם בעיות רציניות אף מאלו העומדות בפנינו היום – שעות עבודה ארוכות, ניצול עבודת ילדים, אוורור בלתי הולם במפעלים, חוסר זכויות נשים ואמריקאים שחורים, תנאים מסוכנים במכרות, ודעות גזעניות. למרות בעיות רבות, זה היה החידוש ההיסטורי הגדול ביותר בסגנון חיים, אדריכלות, טכנולוגיה, ומרדף כללי אחר קדמה. כל שאנחנו ממליצים זה שנמשיך בתהליך של ניסויים חברתיים ונתעלה על המגבלות של החברה הנוכחית כדי לשפר את החיים של כולם.

העתיד שלנו אינו תלוי באמונות ובמנהגים החברתיים של היום, אלא ימשיך לפתח ערכים יחודיים לזמנו. אין אוטופיה. המושג עצמו של “אוטופיה” הוא מקובע. ההישרדות של כל שיטה חברתית תלויה בסופו של דבר ביכולת לאפשר שינוי לשיפור החברה כולה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s